פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        פרק האיחוד: הצלחה בכדורגל תעניק לבלגיה משהו להתאחד סביבו?

        המדינה הקטנה תמיד חיה בצל שכנותיה, אך הצלחה ברוסיה עשויה לאפשר לה, סוף סוף, לזקוף את קומתה. המדור של אורן נהרי על ההיסטוריה הייחודית של המדינה שמתאחדת, אם בכלל, רק סביב בירה

        פרק האיחוד: הצלחה בכדורגל תעניק לבלגיה משהו להתאחד סביבו?
        עריכה: מתן חדד

        לפני כמה שנים הצהיר ראש ממשלה בלגי שהדבר היחיד המאחד את המדינה הוא המלך וכמה סוגים של בירה. אולי בימים אלה ניתן להוסיף את נבחרת הכדורגל הלאומית, השדים האדומים. וכן, זהו בערך.

        אחת המייסדות של האיחוד האירופי וברית נאט"ו, המדינה בלב אירופה המערבית, המדינה שבה נמצאים מטות האיחוד האירופי וברית נאט"ו (כמובן, על פי אותו עיקרון לפיו נקבעה בירת ארצות הברית בוושינגטון ולא בניו יורק - לא לתת כוח רב מדי למקום רב עוצמה ממילא: צרפת וגרמניה לא היו מוכנות שהמטות הכה חשובים יהיו במעצמה היריבה, והשכנה בלגיה היתה פשרה הולמת) היא מדינה באמת ובתמים מוזרה. בעיקר הפוליטיקה שלה.

        כאשר למדנו בבית הספר על מדינות הלאום האירופיות הגדולות, בלגיה לא היתה בחומר הלימודים. גם כי היא קטנה ופחות חשובה (מכירים את הבדיחות הדי גרועות, מלאות הקלישאות והסטיגמות על הספרים הדקים בעולם? אז נסו בבקשה למנות עשרה בלגים ידועים. מכיון שזה טור ספורט אני מרשה ספורטאי אחד - אדי מרקס), וגם כי היא חדשה יחסית - נוסדה רק ב-1831, כפשרה בין שכנותיה החזקות - צרפת, פרוסיה ובעיקר בריטניה. נסיך גרמני הובא (בגלל שהיו כה רבים מהם, אכלסו נסיכים גרמנים את כל ארמונות אירופה, כולל משפחת המלוכה הבריטית), והוקמה מדינה שחלקה הולנדים דוברי פלמית (פלנדריה) וחלקה ואלונים דוברי צרפתית (ואלוניה). ואם זה לא מספיק, יש גם קהילה דוברת גרמנית.

        עד כאן לא נדיר עד כדי כך - יש עוד מדינות רבות המורכבות מקהילות שונות. אבל בלגיה שינתה את החוקה שלה מספר פעמים, וכך כיום היא מדינה בלא שום אפשרות משילות.

        ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, במסיבת עיתונאים שבו הכריז על מהמשך הכוננות בבריסל, נובמבר 2015 (רויטרס)
        מחפשים סביב מה להתאחד. ראש הממשלה שארל מישל (צילום: רויטרס)

        בחוקה קיימים הגנות לכל קהילת שפה משלוש הקהילות, כמו גם הגנות לאזורים ולחבלים השונים. אין שום מפלגה בדרג לאומי - כל הפוליטיקה מחולקת על פי המוצא והשפה, כך שבבלגיה אין רק מאבק בין שמרנים לסוציאליסטים - יש מאבק בין שמרנים דוברי פלמית, שמרנים דוברי צרפתית, סוציאליסטים דוברי פלמית וסוציאליסטים דוברי צרפתית. וכמובן, ברוח הזמנים, יש מפלגת ימין רדיקלי, בדלנית המבקשת לפרק סופית את המדינה.

        כבר שנים בלגיה מתנהלת על ידי ממשלות מעבר. יש בחירות, כמובן, אבל בתום מערכת הבחירות מתברר, שוב, שאי אפשר להקים ממשלה. על פי החוק בממשלה הפדרלית, צריכים לשבת נציגי השפות השונות, ולעולם אין מפלגות נציגות הקהילות השונות עם אותה השקפת עולם ומספיק תמיכה בפרלמנט. וכך מתנהלת אחת המדינות המשגשגות בעולם. במצב זה מרבית העוצמה הפוליטית נמצאת בידי המחוזות, וקהילות השפה (זוכרים את השאלה על בלגים מפורסמים? אולי בגלל הפוליטיקה המוזרה אין אף פוליטיקאי בלגי ידוע בעולם, פרט למלך ליאופולד השני, שידוע בעיקר כאדם הנורא שהקים אימפריה של גזל, עינויים ואכזריות בקונגו).

        בלגיה ידועה כמקום שבו היו כמה מהקרבות האיומים במלחמת העולם הראשונה, המדינה שבגלל הפרת הנייטראליות שלה בידי גרמניה, בריטניה הצטרפה למלחמה לצד צרפת. מדינה שהתקנאה בשכנותיה צרפת והולנד וחטפה לעצמה מושבות באפריקה - קונגו, רואנדה ובורונדי. וגם בסטנדרטים המפוקפקים מאוד של השלטון האירופי הלבן באפריקה, השלטון הבלגי היה הנורא מכולם, וזה שהותיר את החורבן הקשה מכולם.

        המדינה הקטנה חיה תמיד בצל שכנותיה - לא רק צרפת, בריטניה וגרמניה אלא אפילו הולנד - בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות, וכן, גם בכדורגל. אבל אולי סוף סוף, השנה, הגיע הזמן שהבלגים יזקפו את קומתם מול שכניהם המתרפקים על ימי קרויף וניסקנס, יגשימו את הפוטנציאל של הנבחרת הבאמת משובחת שלהם ואז, סוף סוף, יהיה לבלגיה עוד משהו להתאחד סביבו.

        אוהדי נבחרת בלגיה (רויטרס)
        סוף סוף אפשר יהיה להביט לשכות בעיניים? (צילום: רויטרס)