כחצי שעה נמשכה מסיבת העיתונאים של גארת' סאות'גייט לפני המשחק מול פנמה. לקראת סופה, כשאלה אחרונה, קיבל איש תקשורת סיני את זכות הדיבור, ופנה למאמן נבחרת אנגליה: "בסין יש מילה המתארת את הסגנון האנגלי, ומילולית הכוונה ל'כדורגל שמח', אבל אני מצטער לומר לך שזו לא מילה טובה בגלל שהיא משמשת כדי לתאר את המצבים המצערים, המצחיקים והמגוחכים - טעויות שנעשו על ידי עמיתים אנגלים שלנו".
"אוקיי", ענה סאות'גייט, חייך, וכולם צחקו. "אני חושב שלפי התיאור שלך של כדורגל שמח, אני הכי אשם בחוויית הכדורגל השמח הזה", הוסיף המאמן, והחזיר את כולם לדו-קרב הפנדלים המפורסם בהשתתפותו בחצי גמר יורו 1996 מול גרמניה.
"יש לנו עשורים של אירועים כאלה", הודה, "אבל הנבחרת הזו - ההיסטוריה היא לא הדבר הכי חשוב עבורה. אמרתי לשחקנים שיש להם הזדמנות ליצור את ההיסטוריה שלהם. אני סקרן לראות כמה רחוק הם יכולים להגיע, וכמה טוב הם יכולים לשחק. אני מקווה שבשבועות הקרובים, נראה לך דוגמה אחרת ל'כדורגל שמח'".
עד כה, הבטיח סאות'גייט, ואכן מקיים. ה-1:6 מול פנמה בניז'ני הלוהטת שבר הרבה שיאים אנגליים ואחרים, ובסופו הבטיחה אנגליה רשמית את מה שבעצם הבטיחה עוד ביום הגרלת הבית החלומי הזה. כי מה לעשות, במונדיאל חשוב הכדורגל אבל חשובים לא פחות ההגרלה ולוח המשחקים. ואנגליה ובלגיה אכן קיבלו את בית חלומותיי, והבית, היריבות והלו"ז, סייעו לשתיהן לפתח מומנטום. כמו רוסיה, כמו אורוגוואי, ואכן, בשני הבתים שהוגרלו כגמורים; בשני הבתים שלפי סוכנויות ההימורים הכילו את הנבחרות החלשות ביותר - שני הבתים האלה גמורים, ומה שנותר לקבוע הוא רק הסדר.
ואל הסדר נגיע, אוטוטו.
עוד בנושא:
הארי קיין חולם בגדול: "אנחנו חייבים להאמין שאפשר ללכת עד הסוף"
מונדיאל 2018: אנגליה הביסה 1:6 את פנמה ועלתה לשמינית הגמר
מצד אחד, אפשר וצריך לזלזל ברמה התחרותית של פנמה וטוניסיה. שתי נבחרות שהביאו את הבית הזה לשוויון בין בכירותיו. אבל מה לעשות, זו המציאות, והמציאות האירה פנים לנבחרת אנגליה. מונדיאל זה לנצח שבעה משחקים ולהביא גביע, ובמקרה של נבחרת שלושת האריות, מדובר בארבעה משחקים. גביע העולם שלה, במקרה הטוב, מתחיל בשמינית, לא נתון שיש לזלזל בו בהתחשב בחרפות הקודמות שטעמה אנגליה.
כל מחמאה אנגלית תילקח בערבון מוגבל עקב רמת היריבות, ועדיין, בטורניר כזה מומנטום חשוב יותר מכל דבר אחר. ואנגליה, סימן שאלה לפני הטורניר, מתפתחת, מתאמנת, מתחברת תוך כדי תנועה. קחו את ברזיל, ארגנטינה, גרמניה, ספרד, פורטוגל - חלקן עוד ייראו טוב, אבל כולן התמודדו מול יריבות חזקות יותר מאשר האנגלים והבלגים, ובמידה כזו או אחרת זה הפריע להן להיכנס לקצב. באנגליה, המצב על גבול האוטופי. רמה? עוד נראה. אבל הנבחרת של סאות'גייט מגיעה לקלינינגראד במצב של ביטחון שיא בעצמה וביכולתה.
החלוץ הארי קיין מלך שערים זמני עם חמישה, כולל שניים בפנדלים - נושא כאוב לכשעצמו, אבל אלו שני פנדלים הוא תקע אתמול; והמצבים הנייחים הינם נושא בפני עצמו.
סאות'גייט רצה להפוך את הנבחרת למודרנית, להעיף לעזאזל את הכדורים הרחוקים מהבלם לחלוץ, ולחדש את העסק. והוא אכן עשה את זה, גם טקטית וגם פרסונלית. תשומת לב עיקרית הוא הפנה למצבים הנייחים. משהגיע עבד על התחום, בעיקר בפן ההגנתי שלו, ניסה למנוע את הכאב הבא. דרך ההגנה זה זלג להתקפה, וסאות'גייט, חובב פוטבול אמריקאי, שאף להפוך את הנבחרת שלו לכמה שיותר מתוכנתת. יש שיטות, יש טריקים, יש כוריאוגרפיה, יש טבלאות אקסל ויש כמה אופציות לכל מהלך. כשזה עובד בנבחרת שמתכנסת לא באופן תדיר מדי, זה מרשים עוד יותר.
העיתונאי הבכיר של ה"טיימס", הנרי וינטר, נמצא עם האנגלים זמן רב וסיפר לי שלשום בערב: "אני חושב שתראה אנגליה מסוכנת במצבים נייחים מחר, ואם סטונס או מגווייר יכבשו בנגיחה, אף אחד מאתנו לא יהיה מופתע".
מה אתם יודעים, וינטר צדק, וסטונס נגח לא רק נייח אחד אלא שניים. הראשון בקרן, כמו הביצוע של האנגלים מול טוניסיה; והשני במבצע הנייח היפה ביותר בטורניר עד כה - מט סנדלרים בשלושה מהלכים, ולפנמה נותר רק לצפות בפלא. יפה, וינטר. במונדיאל שכמעט כולו מצבים נייחים, אנגליה היא בעלת הממלכה - שישה נייחים כבשה, מתוך שמונה. כעת נותר לראות האם זה סאות'גייט או שבעיקר הגנת פנמה.
בכל מקרה, גם מול קונוסים צריך לדעת להתאמן, ואנגליה מקבלת חימום טוב לקראת השלבים הקרים. סאות'גייט, גם כך, לא משאיר יותר מדי דברים להגרלות. את האימונים המסכמים הוא עורך במתחם האימונים ולא באיצטדיון בו ייערך המשחק, הטבח תמיד מחכה במלון לפני שהקבוצה בכלל מגיעה, וכך גם במצב הנייח. התרגולים ארוכים ופרטניים, זה בוער בו.
"המומנטום מאוד חשוב לנו", אומר לוואלה! ספורט הקשר רובן לופטוס צ'יק. "המשחקים האלה נותנים לנו ביטחון בדרך אנחנו משחקים, והכובשים ייקחו את זה עמם למשחקים הבאים".
אם סאותג'ייט ייתן להם, כי בימים הקרובים יצטרך לעשות חושבים: במה הוא בוחר, במומנטום או בכרטיסים צהובים?
אנגליה נמצאת בראש הבית לא בגלל נקודות ולא בגלל גולים - שם השוויון מול בלגיה הוא מוחלט. שלושת האריות בטופ אך ורק בגלל כרטיס צהוב של קווין דה בראונה בדקה ה-88 מול פנמה. בכך, העלה את מספר הצהובים הבלגים לשלושה מול שניים של האנגלים, ולכן בטבלת ההגינות חבורת סאות'גייט בפסגה. כן, על זה זה עלול להיות מוכרע.
ועכשיו נקפוץ ראש לקלינינגראד, למשחק האחרון בשלב הבתים. אנגליה נגד בלגיה, כששתיהן יודעות מה הן רוצות, או אולי מה לא. האם ברזיל או גרמניה תחכה ברבע, או שמא מקסיקו או שוויץ? כרגע הכול ספקולציות, אבל כשמובילות בית G יעלו על הדשא הן כבר תדענה היכן תסיים כל אחת, ומה המסלול - משמינית ועד גמר - שיחכה למנצחת, ומה למפסידה.
ואז אנו עלולים לחזות באירוע נדיר, משחק פרוטוקול מעניין מאין כמוהו - משחק בו אף אחת לא תרצה לנצח, ושתיהן ירצו להפסיד. וכדי להפסיד אפילו לא צריך לכבוש גול עצמי צועק לשמיים, מספיק לקבל כמות כרטיסים גדולה מהיריבה (תזכורת: כרגע 2:3 לאנגליה), אולי איזה אדום בריא. האם דבר כזה יכול לקרות? האם הפחד מברזיל/גרמניה כה גדול עד שנראה משחק בו הצהובים יישלפו כמו מים? האם במקום גולים, בלוח התוצאות יספרו כרטיסים? האם רגע הקלאץ' הכי גדול של האנגלים מאז 1966 יהיה כרטיס אדום ישיר על הבאזר?
בטבלת ההגינות המצב כרגע אם כן הוא 3:2 לרעת הבלגים, אבל כרטיס אדום ישיר, למשל, שווה ארבע נקודות רעות - כך שהכל פתוח, עוד לא מאוחר. סאות'גייט כבר אמר שיערוך כמה שינויים, אבל מומלץ שיזכור את יורו 2016 במארסיי. שם, אחרי תיקו מול רוסיה וניצחון יפה מול ויילס, רוי הודג'סון הוריד הילוך וזה עלה לו בטורניר (לפי השמועות, הודג'סון לא שש לשינוי אבל גארי נוויל שכנע). האנגלים סיימו ב-0:0 עם סלובקיה, ובשמינית חטפו זבנג מאיסלנד.
"בגלל שאנגליה לא התאמצה בצרפת במשחק האחרון בבתים", נזכר העיתונאי ג'רמי לוטון, "הכול השתנה. האקלים השתנה, והנבחרת לא הצליחה לחזור. מול איסלנד, בשמינית, זה היה המשחק הכי משפיל שאני זוכר בטורנירים גדולים. אנגליה היתה פשוט נוראית. הרי זו אנגליה, אסור לה להוריד הילוך, או שהיא לא בהכרח תצליח למצוא אותו שוב".
ומה שקרה אז מול איסלנד, יכול לקרות השנה, מול סנגל, יפן או קולומביה. לא חסרים מקרי מבחן שמוכיחים: בספורט, כשאתה הולך לישון, לך תדע איך תתעורר.
אלכנסדר-ארנולד לא צריך לשחק כדי לדבר. "אנחנו רוצים לנצח בכל משחק", אמר לי כששאלתי אותו לגבי תיקו/הפסד רצוי. "לא נתרכז בכל האספקטים האחרים של המשחק. אנחנו רוצים לנצח, ובנוח, ולהירגע".
לא משנה לך ברזיל/גרמניה או מקסיקו/שוויץ?
"אנחנו רק רוצים לנצח את המשחקים שלנו. כל השמות שציינת משחקים טוב במונדיאל הזה, וכדי לזכות נצטרך לנצח את כולן".
מגן ליברפול צודק. אמנם כרגע השמות הם בגדר ספקולציות ובמעמד המשחק הוא וחבריו יידעו בדיוק מה ומי, ועדיין, אם אנגליה אכן הגיעה למצב בו היא נמצאת כיום בזכות מומנטום, האם שווה לוותר עליו כל כך מהר? האם שווה להגיע לנוקאאוט, כשהשחקנים הכי טובים וחמים שלך שיחקו אך ורק נגד טוניסיה ופנמה? עם כל הכבוד, הגרלה זה חשוב, ולו"ז זה חשוב. אבל בסוף מגיע הנוקאאוט, ואז, מדבר גם הכדורגל.
orenjos@walla.co.il
