מבקרים את יפן על משחק לא ספורטיבי לכאורה בדקות האחרונות מול פולין, כאשר האסיאתים משכו זמן על אף שהיו בפיגור 1:0. הטענות האלה קצת משונות - הרי אם ההפסד המינימלי מספק אותך, הגיוני מאוד שתסתפק בו. לצורך העניין, אם הפסד 1:0 מתאים לקבוצה מסוימת בגומלין חצי גמר ליגת האלופות אחרי ניצחון 0:2 במשחק הראשון, איש לא יבוא אליה בטענות על חוסר ספורטיביות, נכון? יהיה מגוחך לצפות ממנה לדהור קדימה על מנת לשפר את התוצאה.
למעשה, צריך לבקר את יפן על משהו אחר לגמרי - היא החליטה משום מה לסמוך על כך שהתוצאה במשחק המקביל לא תשתנה. בכך היא דווקא הועילה לנבחרת אחת בבית - קולומביה. מבחינת סנגל הרי הכל היה פשוט מלכתחילה - היא היתה זקוקה לניצחון או תיקו על מנת לעלות לשמינית הגמר. אצל הדרום אמריקאים הסיפור היה מעט מורכב יותר, כי תיקו הועיל להם רק אם יפן הפסידה. הפחדנות וחוסר השאפתנות של היפנים איפשרו אתמול לקולוביאנים להישאר במונדיאל גם אם סנגל היתה מבקיעה שער שיוויון מאוחר. לפני השער של ג'רי מינה, שתי היריבות בסמארה היו על הסוס. זו הנקודה שהיתה צריכה להדאיג את אוהדי הסמוראים, אבל ההימור התמוה שלהם עבד בסופו של דבר.
עוד בנושא
סנגל הפסידה 1:0 לקולומביה והודחה בגלל כרטיסים צהובים
יפן הפסידה 1:0 לפולין ועלתה בגלל שספגה פחות צהובים
ישר לספרי ההיסטוריה: המספרים הבולטים של שלב הבתים
מונדיאל ממוצע או מדהים? עיתונאים מסכמים את שלב הבתים
בעקבות העליה הדרמטית נשמעו טענות נגד השימוש החדשני במספר הכרטיסים הצהובים על מנת לקבוע את המיקום במקרה של שיוויון מוחלט בפרמטרים הנוספים. יפן וסנגל סיימו עם ארבע נקודות, הפרש שערים זהה ותיקו במפגש הישיר. יש לומר כי המצב הזה אינו שכיח כלל. הפעם הקודמת בה נרשם מאזן זהה לשתי נבחרות במונדיאל, כולל המפגש הישיר, היה ב-1990 - אירלנד והולנד סיימו את כל משחקיהן בתיקו, והירוקים הקדימו את הכתומים בדרך למקום השני באמצעות הגרלה פשוטה. האכזבה ההולנדית היתה אז פחותה, כי גם המקום השלישי העניק כרטיס לשמינית הגמר. רק זהות היריבה היתה שונה - בעוד האירים גברו בפנדלים על רומניה ועלו לרבע הגמר, עפה הולנד מול גרמניה במשחק המפורסם בו ירק פרנק רייקארד על רודי פלר.
מובן מאליו שפרמטר תחרותי כלשהו עדיף על הגרלה עיוורת. דירוג פיפ"א ממש לא מתאים, כי אין לו קשר למציאות, והוא גם מעניק יתרון לא מוצדק לפייבוריטיות (אם כבר, עדיף לתת עדיפות דווקא לאנדרדוג לפי דירוג שכזה, אך זה יהיה ממש לא הוגן אם הנבחרות דומות ברמתן). ומבין כל הפרמטרים התחרותיים, מספר הכרטיסים הוא ההגיוני ביותר. הוא עדיף על מספר הקרנות או מספר הבעיטות לשער - והרי היו גם הצעות כאלה. במקרים מסוימים, כמו אתמול, מספר הכרטיסים מרגיש כמו סוג של הגרלה, אבל היא בכל זאת לא עיוורת לחלוטין - וגם העובדה כי התוצאה ידועה וניתנת לשינוי מעניקה גמישות מסוימת.
כל מה שצריך זה לדעת את החוקים. גם אם הסיכוי לשוויון מוחלט קטן, רצוי להימנע מספיגת כרטיסים מיותרים כבר מהמשחק הראשון. את הרעיון הזה צריך היה להפנים, ושני הצדדים היו אמורים לקחת אותו בחשבון לפחות במחזור השני. יפן וסנגל פגשו זו את זו אחרי ניצחונות זהים בתוצאה 1:2 במחזור הפתיחה. לא צריך להיות אקדמאי מבריק כדי לדעת שהשוויון יישמר במקרה של תיקו. ומי שמגיע בשוויון מלא למחזור הסיום, יכול להניח שהכרטיסים עלולים להיכנס לפעולה.
שוחחתי אתמול עם עיתונאים סנגליים בנושא, וכולם הודו פה אחד כי בנבחרת לא ייחסו כלל חשיבות לנושא. "אף אחד לא חשב בכיוון. הכרטיסים לא הוזכרו אפילו במילה במחנה. לו היו המאמנים והשחקנים מבינים את הסוגיה עד הסוף, ייתכן שהגישה היתה אחרת", אמר אליו גולוקו. וזו הבעיה הגדולה.
פעם, בעבר הרחוק, לא היה משמעות להפרש השערים. במונדיאל 1958 בשבדיה, למשל, נערך משחק פלייאוף מכריע במקרה של שוויון נקודות. בהמשך הוחלט כי זה ממש מיותר, וחוקי הפרש השערים נכנסו לתוקף. כיום כולם מכירים אותם ופועלים בהתאם. כך שאפה קולומביה ללחוץ על הדוושה ולהביס את פולין בתוצאה גבוהה ככל הניתן כאשר היריבה איפשרה זאת. אם יתמידו בעולם הכדורגל להשתמש בכרטיסים כשוברי שוויון, זה יופנם - ויהיה לטובת המשחק. בינתיים, הסנגלים יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. הם ספגו שני צהובים בזמן פציעות במפגש מול יפן (אם כי גם האסיאתים זכו בצהוב בדקה ה-94).
העסק עלול להפוך לפארסה רק כאשר נבחרת תרצה לספוג מספר רב יותר של כרטיסים על מנת לסיים במקום נמוך יותר. רצה הגורל, וזה היה התסריט ההגיוני בקרב בין אנגליה לבלגיה שנעל את שלב הבתים. באופן אבסורדי, גם שתי נבחרות אלה הגיעו למחזור הסיום עם מאזן זהה לחלוטין, וההערכה היתה כי השאיפה של שתיהן תהיה להיות הסגנית בבית 7, כי הדבר העניק מסלול אפשרי נוח הרבה יותר עד הגמר - ובמיוחד הימנעות ממפגש עם ברזיל ברבע הגמר. משעשע, אבל גם כאן ההתערבות היפנית היתה משמעותית. לו היו הסמוראים מסיימים בפסגת בית 8 לפני קולומביה, הבחירה של הבלגים והאנגלים היתה ברורה כשמש. המצב בפועל הותיר מקום לספק, ובאנגליה היו שזעמו - אפשר לחשוב על רבע הגמר לפני שניצחנו בשמינית הגמר?
אז המאמנים אמנם העלו הרכבים של מחליפים, ונדמה היה כי אף ניתנה הוראה לספוג כרטיסים צהובים (הבלגים "הצטיינו" הרבה יותר, מרואן פלאיני עשה עבודה נהדרת בנושא כהרגלו), אבל המשחק בכל זאת לא הפך לתיאטרון האבסורד בו כולם שואפים להפסיד. הוא אפילו היה מעניין במידה מסוימת, ושער הניצחון של עדנאן ינוזאי היה מרהיב. כעת מחכה לבלגיה פרס בדמות יפן בשמינית, אבל מסלול קשה במיוחד בהמשך. לעומת זאת, החבורה של גארת סאותגייט תתמודד מול קולומביה, אך "תהנה" ממשחק מול שבדיה או שווייץ ברבע הגמר אם תגבר על הדרום אמריקאים. ימים יגידו אם זה יועיל לה.
כך או כך, הנושא עלה לכותרות אתמול פעמיים בגלל צירוף מקרים נדיר. ברוב הטורנירים, ההכרעה בכרטיסים לא תהיה רלוונטית - היא רק צריכה להילקח בחשבון. אם הדבר יגרום למשחק הוגן יותר, גם בלי להשפיע על הטבלה הסופית, יהיה זה אידיאלי מכל הבחינות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק