עדות אמת: כך הפך לוקה מודריץ' לשחקן הגדול בתולדות קרואטיה

"הכל נשכח. אף אחד כבר לא מדבר על עדות השקר של לוקה מודריץ'", קובע נחרצות העיתונאי הקרואטי איביצה מדו, אחד המעטים שזכו להגיע לרוסיה ולסקר את המונדיאל לאור המשבר הכלכלי הקשה שפוקד את המדינה ומשפיע רבות גם על התקשורת. "לפני הטורניר, המדינה היתה חצויה, ורבים סלדו מהקפטן, כי התנהלותו בבית המשפט היתה בעייתית מאוד. אבל עכשיו איש לא ישאל אותו על כך. זה שייך לעבר. הוא השחקן הקרואטי הגדול ביותר בהיסטוריה", הוא אומר.

וזו לא הגזמה. ללא קשר לתוצאת משחק הקרב מול צרפת מחר, מודריץ' עקף את כולם. "ההישגים מדברים בעד עצמם. ארבע זכיות בליגת האלופות, ועכשיו העפלה לגמר היסטורי בגביע העולם - זה חסר תקדים. מודריץ' הרבה לפני דאבור שוקר, רוברט פרוסינצ'קי וזבונימיר בובאן. כולם היו ענקים, וכבודו של חצי הגמר ב-1998 במקומו מונח, אבל יש קונצנזוס שמודריץ' הוא מספר אחת. גם שוקר ובובאן אומרים זאת בעצמם. יהיה כמעט בלתי אפשרי להוריד אותו מהפסגה, והסיפור האישי שלו רק תורם להילה סביבו", טוען מדו.

עוד בנושא

איבן ראקיטיץ' הבטיח: "אם ננצח את צרפת, אעשה קעקוע על המצח"
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט

הסיפור הזה באמת מרתק. בובאן הפך בזמנו לסמל לאומי כאשר בעט בשוטר סרבי תוך כדי משחק, אבל הילדות של מודריץ' מנצחת גם את זה. מלחמת האזרחים האכזרית החלה כאשר לוקה היה בן חמש, הסרבים כבשו את כפרו, רצחו את סבו, והמשפחה נאלצה לעבור לעיר הסמוכה זדאר. ואולי יש משהו מעט לא שגרתי בהגדרת אדם כפליט כאשר הוא נשאר במדינתו הוא, אבל הקרואטים באמת רואים במגורשי הכפרים פליטים לכל דבר.

המשפחה היתה עניה, הכדורגל היווה מפלט, וההזמנה לאקדמיה של דינאמו זאגרב העניקה סיכוי לחיים חדשים. מודריץ' קפץ על המציאה על אף שבהיותו יליד דלמטיה הוא העדיף בילדותו את היריבה הגדולה היידוק ספליט. הוא ידע שבזאגרב הוא עשוי לקבל את הכלים הנכונים להשתפר מקצועית ולצמוח. השאיפה הגדולה היתה להגיע לאיאיקס. מעבר לכך, אי אפשר היה אפילו להעז לחלום, במיוחד כי לא כל אנשי המקצוע ראו בו פוטנציאל כלשהו. בכל זאת, מדובר היה בנער צנום ולא שרירי. עם נתונים פיזיים כאלה, הוא היה מסווג מראש ככשלון.

לא לחינם ההשאלה הראשונה של מודריץ' היתה לזרינסקי בליגה הבוסנית. "סביר להניח שהוא היה הראשון שהלך לשם. זו ליגה חלשה ואלימה מאוד, במיוחד כאשר מודריץ' התנסה בה ב-2003. זה סימן מובהק לכך שהמאמנים וראשי המועדון ממש לא האמינו בו. בחור שברירי כמוהו היה עלול לסיים שם את הקריירה. במקום זאת, הוא כבש ופרח, ובדינאמו החלו לשנות את הגישה. ב-2004 הוא כבר הושאל לזאפרשיץ', קבוצה מהליגה הקרואטית הראשונה שדהרה בזכותו בצמרת הגבוהה. לכן בחרו בזאגרב להחזירו כבר באמצע העונה. הם הבינו שמודריץ' הוא לא סתם שחקן עם שליטה טובה בכדור. הוא לוחם", מספר מדו.

אלא שאופי וכשרון לא מספיקים בדינאמו זאגרב. צריך גם להגיע לסיכום עם הבוס הגדול שחורץ גורלות. על מנת לקבל את הבמה, נתבקש מודריץ' לחתום על חוזה אישי מול הבעלים זדרבקו מאמיץ', לפיו יעביר לו 20 אחוזים משכרו במשך כל הקריירה. זו היתה הדרישה האולטימטיבית. עקרונית, הודיע מאמיץ' לנער: "או שאתה מתחלק איתי בכל פירות עמלך בחייך, או שפשוט לא יהיו לך פירות כאלה". זה לא היה חריג. גם אדוארדו, המתאזרח הברזילאי שכיכב לימים בארסנל עד שפציעה מזעזעת לא עצרה את הנסיקה, נאלץ בזמנו לחתום על מסמך דומה, והקרואטים אפילו חושבים שזה חוקי. למודריץ' לא היתה ברירה, ומאמיץ' בהחלט עמד במילתו. הוא קידם את היהלום שלו בכל הכוח.

כבר בעונתו המלאה הראשונה בזאגרב התאהבו האוהדים ברחבי קרואטיה בביצועיו. שקט ומשקיען, הוא בלט בהתמדה באימונים ובמשחקים, והמאמנים אהבו אותו מאוד. לקראת המפגש מול ורדר ברמן במוקדמות ליגת האלופות ב-2007, הכריז ברנקו איבאנוביץ', מאמן דינאמו זאגרב דאז: "מודריץ' יותר טוב מדייגו". הברזילאי, בן גילו של הקרואטי שהתפרסם בגיל צעיר מאוד לצד רוביניו בסנטוס, נעלב עד עמקי נשמתו. "איך הוא יכול להגיד דבר כזה? תראו מה אני השגתי בקריירה, ומה הוא השיג", התרעם דייגו במסיבת העיתונאים. אגב, ברמן ניצחה אז, אבל תראו אותם היום. דייגו לא מימש בסופו של דבר אפילו שליש מהפוטנציאל העצום. מודריץ' התעלה אפילו על התחזיות האופטימיות ביותר, וזאת מבלי לעשות כותרות מחוץ למגרש.

"לוקה משעמם עבור התקשורת הזולה", אומר מדו. מעולם לא היו סיפורים עסיסיים מהחיים הפרטיים שלו. אפילו את אישתו הוא פגש לראשונה במשרדי המועדון - היא בתה של מנהלת החשבונות בדינאמו זאגרב. הוא לא אוהב להתראיין ולשאת נאומים, ומדבר רק על המגרש. לכן הוא גם לא נחשב עד לא מכבר למנהיג הנבחרת, למרות ההצלחה המסחררת בטוטנהאם ובריאל מדריד. את התפקיד לקח על עצמו בדרך כלל חברו הטוב ודראן צ'ורלוקה, דמות כריזמטית וקולנית במיוחד. ואולם, בגביע העולם הנוכחי יושב צ'ורלוקה על הספסל, ומעמדו בחדר ההלבשה נפגע כתוצאה מכך. הפעם, כשהוא כבר מתקרב לגיל 33, תפס מודריץ' לראשונה את הפיקוד.

"עכשיו הוא המנהיג המוביל, לראשונה בקריירה בנבחרת", אומר מדו. האם זה אחד מ"סודות ההצלחה"? לא בטוח. בכלל, הפרשנים הקרואטים מסכימים שהנבחרת לא מציגה במונדיאל הנוכחי יכולת גבוהה יותר בהשוואה ליורו 2016, למשל. הרי לפני שנתיים היא כיסחה את ספרד וניצחה בכל משחקיה בשלב הבתים, לפני שנכנעה לפורטוגל במשחק צמוד ומתסכל בגלל שער מאוחר בהארכה. דקה קודם לכן, ננעץ כדור בעמוד הפורטוגלי. זה עניין ל מזל, ופורטונה האירה הפעם פנים לנציגת הבלקן, כולל שני נצחונות בדו קרב פנדלים. ובכל זאת, יש הבדל מהותי אחד בהשוואה ל-2016. הפעם, יש תחושה כי עבור מודריץ' זו ההזדמנות האחרונה.

וזה מה שהוא משדר. הוא הצהיר שהמשחק מול דנמרק הוא "החשוב ביותר בחייו". הוא לא רק מנווט את את המהלכים של הקרואטים אלא גם עושה קילומטרז' מרשים מאוד על הדשא. הריצה המטורפת שלו עמוק בתוך ההארכה ברבע הגמר מול רוסיה, רק כדי להציל כדור חוץ, מסמלת את הלחימה יותר מכל. זה האופי של קרואטיה הנוכחית. אולי האופי הזה היה קצת חסר קודם. אולי זו גם הסיבה שהמזל השתנה. ועכשיו מודריץ', גדול שחקני קרואטיה בכל הזמנים, הוא המודל האולטימטיבי לחיקוי. למרות עדות השקר במשפטו של מאמיץ'. השערוריה הזו ירדה מסדר היום. לא בטוח שזה צודק, אבל מבחינת הקרואטים זה לא הזמן לסגור חשבונות. הפליט לשעבר נמצא במרחק נגיעה מהיסטוריה מדהימה, והאומה מתייצבת מאחוריו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק