הקטאר צופר בקצב: המונדיאל בפתח, אלה המועמדות לזכייה

דנמרק הדהימה את אירופה ב-1992, יוון סיפקה סנסציה גדולה אפילו יותר ביורו 2004 ופורטוגל חגגה תואר היסטורי ב-2016. באליפויות אירופה זה קורה (אחת ל-12 שנים): נבחרות קטנות - או לפחות לא הגדולות המסורתיות - יכולות לקטוף את הזהב. לא כך הדבר בגביע העולמי.

שמונה זוכות היו עד היום במונדיאלים השונים. אחת הבכירות שבהן (איטליה) כלל לא הגיעה לקטאר והאלופה הראשונה (אורוגוואי) השתחלה לטורניר ממש בישורת האחרונה ולא יכולה לקרוא תיגר על התואר. נותרנו עם שש אלופות וההערכה היא שגם הפעם הגביע יישאר בתוך אותו מועדון אקסקלוסיבי. אז רגע לפני שזה מתחיל, הנה תמונת מצב של המועמדות הבכירות לזכייה בקטאר 2022.

שיאנית הזכיות בגביע העולם מרגישה שהגיע הזמן לתואר השישי ועל פי כל סוכנויות ההימורים היא אכן המועמדת המובילה לזכייה. ברזיל אמנם לא חוותה גמר מאז החגיגות של רונאלדו ב-2002, אבל מאז "ההרעלה" וההפסד לארגנטינה בשמינית הגמר ב-1990, פילסה דרכה בכל מונדיאל לפחות אל שמונה האחרונות. אחרי שבנתה עצמה בתהליך הדרגתי ומחושב מאז מינויו של טיטה ב-2016 וגיבשה סגל שרץ יחד כבר תקופה, כעת היא מצפה לקצור את הפירות.

הכוכב הגדול ניימאר, שפתח את העונה בצורה נפלאה במדי פ.ס.ז', נמצא מרחק שני שערים בלבד משיא כל הזמנים של פלה בנבחרת, אבל התלות בו פחתה בצורה משמעותית. ככה זה כשמסביב יש כישרונות על דוגמת ויניסיוס, גבריאל ז'סוס, רודריגו, ראפיניה, רישרליסון ולוקאס פאקטה.

אבל זו לא רק ההתקפה. לסלסאו סגל מגוון מהטופ העולמי שמתחיל בשער (אליסון ומחליפו אדרסון), נמשך בבלמים כמו מרקיניוס ואדר מיליטאו שמצטרפים לקפטן הוותיק טיאגו סילבה ועולה לקישור האחורי שכולל את קאסמירו ופאביניו. עמדות המגנים הן היחידות שטורדות את מנוחתו של טיטה (הגיב עם זימונו של דני אלבס בן ה-39 וחצי), אבל זה בטח לא אמור למנוע מברזיל ללכת עד הסוף.

אלופת העולם מגיעה לקטאר במטרה לעשות את מה שלא הצליחה אף אחת מאז ברזיל 1962: לשמור על התואר. דידייה דשאן, הקפטן שהניף את הגביע העולמי בטורניר הביתי ב-1998, פרש מהנבחרת אחרי הזכייה ביורו ולא חווה את ההתרסקות במונדיאל ב-2002 - אותו הטריקולור סיימו עם נקודה אחת וללא שער זכות. התבזויות דומות בשלב הבתים ארבע שנים אחרי התואר, עברו מאז גם איטליה, ספרד וגרמניה. את כולן הכריע השובע. רגע לפני שהוא כנראה מפנה את המקום לזינדין זידאן אחרי עשור בתפקיד, דשאן רוצה להראות שצרפת שלו שונה ואולי גם להיות המאמן הראשון מאז ויטוריו פוצו האיטלקי בשנות ה-30' שזוכה פעמיים בגביע העולמי.

לטוב או לרע (נדע רק אחרי הטורניר), זו תהיה נבחרת צרפת אחרת לגמרי. 13 שחקנים מהסגל של המונדיאל הקודם לא יהיו הפעם, כולל שלישיית הקישור שפתחה בגמר במוסקבה. הפציעות של אנגולו קאנטה ופול פוגבה קריטיות, כאשר האחרון נחשב גם למנהיג קולני שהשלים היטב את הקפטן הוגו לוריס ונוכחותו הדומיננטית תחסר מאוד בחדר ההלבשה. על הדשא, אורליאן טשואמני יצטרך למלא את החלל, בדיוק כפי שעשה בריאל מדריד כשהשכיח את קאסמירו.

ויש כמובן הבדל נוסף. הפעם דשאן מציג נשק התקפי עליו ויתר מיוזמתו ברוסיה, ולא סתם נשק אלא זוכה כדור הזהב קארים בנזמה. החלוץ הפנטסטי שינה את כל היחס כלפיו בצרפת מאז חזר לנבחרת והשילוב בינו לבין קיליאן אמבפה יצר ניצוצות. כעת זה דווקא כוכב פריז סן ז'רמן שנלחם על תדמיתו - אחרי עימותים חוזרים ונשנים עם ההתאחדות ופרסומים מזיקים מאז חידוש החוזה - ואין כמו טורניר גדול במולדת של הבעלים כדי לסתום פיות.

הנפת הקופה אמריקה במרקאנה ב-11 ביולי 2021, אחרי ניצחון בגמר על היריבה המרה ברזיל, פתחה לארגנטינאים את התיאבון. ליאו מסי הסיר כמה קופים מהגב באבחת יד אחת, כשהשיג תואר ראשון עם הנבחרת, הפגין מנהיגות וריכז סביבו חבורה שמוכנה להקריב הכול למענו. אומרים שלארגנטינה מעולם לא היה סגל כה מאוחד, והדבק הוא מסי והרצון להפוך אותו לאלוף עולם. כמו שהיה דייגו מראדונה.

בגיל 35 וחצי, מסי מגיע נחוש, חד וממוקד למונדיאל החמישי שיהיה גם הריקוד האחרון שלו. הוא מכוון מטרה ואיתו החברים שהיו שותפים לזכייה בקופה. את השוער אמיליאנו מרטינס, גיבור הפנדלים בחצי הגמר מול קולומביה, מקיפה הילה בנבחרת; קוטי רומרו הוא היורש הבלתי רשמי של רוברטו אז'אלה; ורודריגו דה פול ולאנדרו פארדס יצרו קישור הרמוני להפליא יחד עם ג'יו לו סלסו שייעדר בגלל פציעה והותיר כעת מקום פנוי בהרכב. השאלה מי ייכנס לנעליו, האם לאוטרו מרטינס יוכל לספק את השערים ברגעי האמת ולהפחית את הלחץ ממסי ועד כמה כשירים יהיו אנחל די מריה ופאולו דיבאלה כדי להוסיף את מנת היצירתיות הדרושה.

את הפתרונות יצטרך לתת ליאונל סקאלוני. שחקן העבר הוצב בתפקיד כמאמן זמני לאחר המונדיאל הקודם ופיטוריו של חורחה סמפאולי, אבל דווקא הוא - מעמדה נחותה וללא ציפיות מיוחדות - הוביל את ארגנטינה לתואר ראשון מאז 1993 ולרצף בלתי נתפס של 35 משחקים ללא הפסד. הוא יוכל לשבור את השיא העולמי בשלב הבתים, אבל קונה כבר עכשיו מעידה אחת מוקדמת תמורת מקום בגמר ואפשרות להעניק למסי תיקון לפספוס של 2014.

במונדיאל ברוסיה הם חוו מפח נפש בחצי הגמר וביורו בשנה שעברה עשו את כל הדרך לגמר בוומבלי, רק כדי לבעוט בדלי בפנדלים לעיני הקהל הביתי. לכאורה, לאנגליה יש את כל מה שצריך כדי לצלוח הפעם את האקסטרה מייל ולזכות בתואר ראשון מאז 1966. גארת' סאות'גייט הוכיח את יכולתו לשמור על יציבות לאורך טורניר גדול עם סגנון שהוא לא דווקא אנגלי קלאסי, יש תחרות עזה על כל עמדה והטאלנטים הצעירים שהצטרפו הופכים את הדור הזה למוכשר אי פעם. לכן רבים מהמהמרים שמים עליה את הז'יטונים.

העובדה כי המונדיאל נערך בעיצומה של העונה, דווקא משחקת לידי האנגלים. השחקנים הבכירים מגיעים מקבוצות עם לו"ז צפוף ולא צריכים זמן כדי להיכנס לקצב. רובם גם בכושר נהדר. ג'וד בלינגהאם מתפתח לאחד הקשרים הטובים בעולם, בוקאיו סאקה מרשים בארסנל, מייסון מאונט, פיל פודן וג'ק גריליש מלאי כישרון והארי קיין הוא ספק שערים מדופלם.

האם סאות'גייט יידע לייצב את ההגנה (לאור פציעות המגנים וחולשת הארי מגווייר) וגם למצוא את הדרך לשלב בין הכלים ההתקפיים שלו? בליגת האומות זה לא קרה. אנגליה לא הצליחה לנצח בשישה משחקים, הושפלה בוומבלי על ידי הונגריה וגם ירדה דרג. אם תחזור לעצמה, אולי בכל זאת למלך החדש תהיה סיבה למסיבה.

לואיס אנריקה נטל עליו את מלאכת השיקום של ספרד ומנסה לייצר דור זהב חדש שיצעד לאורם של זוכי מונדיאל 2010 (ושתי אליפויות אירופה). חצי הגמר ביורו האחרון בישר על התקדמות מהירה משרבים חשבו, כשפדרי אף נבחר לצעיר המצטיין של הטורניר. גאבי הצטרף אליו לאחר מכן ובגיל 18 רשומות לזכותו כבר 12 הופעות, וגם צעירים אחרים נזרקו למים הקרים ללא כל חשש. ספרד בתהליך מזורז.

על פי סוכנויות ההימורים, לה רוחה מדורגת חמישית מבין המועמדות. בזכות הצעירים העולים ובזכות המאמן המתודי שיודע למהול גם טקטיקה בתוך הטיקי-טאקה ולא עושה חשבון לאף אחד. הוא לא נכנע לגחמות פופוליסטיות ולא מפחד לבצע צעדים דרסטיים. הוא הימר על אונאי סימון כשוער ראשון, נתן קרדיט בלתי נגמר לאלברו מוראטה והפך את פאבלו סראביה לשחקן מפתח - בניגוד לכל תחזית או המלצה.

אבל לספרד אין כוכב אחד גדול, אין גו-טו-גאי. מוראטה ינסה לדאוג לשערים ואולי גם אנסו פאטי יראה שהפציעות מאחוריו ויתפוצץ דווקא בקטאר. ובנוסף, ההגרלה לא האירה פנים ללואיס אנריקה, שצריך לשחק מול גרמניה כבר בשלב הבתים. אם הספרדים יסיימו במקום השני, אז ככל הנראה יקבלו בשמינית הגמר את בלגיה ולאחר מכן אולי את פורטוגל. המקום הראשון עשוי ליצור היתקלות עם ברזיל ברבע הגמר. הדרך בכל מקרה לא תהיה סוגה בשושנים.

הולנד היא אהובת הקהל, פורטוגל מגוונת ועמוקה ויש לה את כריסטיאנו רונאלדו שמת להראות לכולם שלא נס ליחו ויש גם את בלגיה ששייכת לצמרת העולמית כבר עשור (ובדרך כלל נופלת ברבע או בחצי). כולן ראויות להיחשב כמועמדות, אבל ההיסטוריה מלמדת שאסור בתכלית האיסור להתעלם מגרמניה. ווינרית כזו שמסתמכת בעיקר על אימפריה כמו באיירן מינכן, לא יכולה להישאר בחוץ.

מנואל נוייר ותומאס מולר עדיין כאן, כנושאי הדגל של הזכייה ב-2014 והמנהיגים הבלתי מעורערים (יחד עם אילקאי גונדואן שהחמיץ אז את הטורניר), אבל את ההבדל יצטרכו לעשות נציגי דור הביניים. אנטוניו רודיגר יידרש להנהיג את ההגנה חסרת היציבות, יוזואה קימיש וליאון גורצקה אמורים ליצור קו קישור דינמי שמסייע גם במלאכת ההבקעה ולירוי סאנה וסרג' גנאברי ינפקו את המהירות מהאגפים.

אם האנזי פליק יקבל את כל זה, ימשיך לקדם את ג'מאל מוסיאלה המלהיב וגם ימצא סקורר אמין (קאי האברץ? אולי בכלל יוסופה מוקוקו בן ה-17?) - גרמניה תוכל לבוא מאחור כמו שהיא אוהבת ולנפק את ההפתעה הכי לא מפתיעה שיש.