חיכיתי למונדיאל הזה הרבה כי אין כמו חגיגה של כדורגל. ישבנו בבית וראינו את המשחק הראשון נגד קוסטה ריקה אחרי שכבר היו לפני כן כמה הפתעות בטורניר. לפני שריקת הפתיחה היינו מתוחים, אבל אני חייב להודות שלא הייתי מופתע מהניצחון הגדול 0:7. בספרד יש 50-60 שחקנים שהיו יכולים וראויים לקבל זימון לנבחרת, אבל המאמן לואיס אנריקה בחר אלה שהכי מתאימים לסגנון שלו וזה התפוצץ כבר במשחק הראשון.
נכון, יש נבחרת צעירה מאוד אבל כולם שחקנים עם בגרות שיודעים לקחת אחריות. בואו לא נשכח שמדובר בשחקנים מהמועדונים הגדולים בעולם, ככה שהם יודעים דבר או שניים על לחץ ועל מעמדים גדולים. הדבר הכי חשוב בנבחרת הזו לטעמי הוא שאין שחקן שהוא הכוכב ואין שחקן שיותר חשוב מהאחרים. להיפך, הדבר הכי חשוב זה המאמן והקבוצתיות.
שאלו אותי מה הדבר הכי טוב בנבחרת ואני חושב שהגדולה שלה היא שהשחקנים מאמינים ב-100 אחוז במאמן שלהן ובסגנון שלו, והם ממושמעים מאוד. אני משוכנע שהחבורה הזו מוכנה ללכת עד הסוף, אבל כדי לזכות בגביע העולם צריך גם מזל ברגעים מסוימים ואני מקווה שתהיה לנבחרת את טיפת המזל הזו כשנצטרך אותה.
כבלם, אני מאוד אוהב את סרחיו ראמוס והייתי רוצה לראות אותו בנבחרת, אבל הוא נפצע הרבה בשנים האחרונות וחזר עכשיו. היום למאמנים ולצוות המקצוע יש מאגר נתונים גדול מאוד, ככה שהם יודעים יותר מאיתנו אם סרחיו היה מוכן או לא. מי שכן הוזמן הוא סרג'יו בוסקטס. כמה אני אוהב את השחקן הזה, הוא אולי מבוגר, אבל עדיין שחקן ברמה הטקטית הכי גבוהה שיש והיכולת שלו קריטית עבור הנבחרת.
אחרי שנרגענו מה-0:7, היום מגיע מבחן גדול: משחק נגד גרמניה שהיא נבחרת אדירה. הדבר הכי חשוב ונקודת המפתח הערב היא שהשחקנים יאמינו בעצמם בדיוק כמו נגד קוסטה ריקה. זה משחק מאוד חשוב עבור המשך הטורניר והאמת? יהיה נחמד לנצח ולראות את גרמניה מודחת.
לסיום, לאוהדים של הנבחרת היה הרבה מה להגיד על הזימונים ובכלל על כל דבר, אבל הניצחון האדיר מול קוסטה ריקה גרם לכל העולם להאמין יותר. ואמוס ספרד.