כולנו גדלנו על המיתוס לפיו הגברים בוכים בלילה ודני הוא גיבור שאינו בוכה אף פעם. אנחנו מלמדים את הבנים שלנו מגיל צעיר שבכי זה חולשה. אם הילד מקבל מכה מיד אומרים לו שאין סיבה לבכות, כי הוא "ילד גדול". וזה ממשיך איתם לתוך החיים הבוגרים. גברים נמנעים מלהביע רגש מהפחד של מה יגידו ואיך זה יראה. לחמישים אחוז מהאוכלוסייה אסור להרגיש.
ואז הגיע רונאלדו. אגדת הכדורגל שפרץ בבכי בשבוע שעבר אחרי ההפסד של פורטוגל למרוקו ונתן לנו הצצה לגבריות אחרת בחסות המונדיאל. טורניר הכדורגל הנצפה ביותר בעולם מספק לנו רגעים בלתי נשכחים של אתלטיות, ספורטיביות, הפסדים וחגיגות ניצחון. אבל יותר מזה, המונדיאל מספק לנו רגעים היסטוריים בפריים טיים. כשכמעט כל בית בישראל מרותקים למסך, אנחנו נחשפים לחיבור רגשי אמיתי וגולמי בין גברים.
בעוד שספורט מהווה בדרך כלל קרקע פורייה לגברים להוכיח את ה"גבריות" והדומיננטיות שלהם, הוא גם מספק לנו רגעים נהדרים של קרבה ורוך, גבר-על-גבר. אנחנו רגילים שהפיזיות במשחקי ספורט של גברים מתבטאת במריבות, בשליטה פיזית ותוקפנות במסווה של תשוקה. כמה מרענן זה לראות צד אחר, עדין יותר, של הספורט.
זה לגמרי לא משנה איזה קבוצה אתם אוהדים, זה עושה נעים בלב לראות את מפגני החיבה על המגרש. את הרגש המתפרץ. את השבריריות. פעם בארבע שנים אנחנו מקבלים הצצה נדירה לעולם בו מותר לגברים להפגין רגשות בלי פילטרים. עצב, תסכול, שמחה, גאווה ויש שיגידו אפילו היסטריה. במונדיאל הכל מתקבל באהבה. פעם בארבע שנים הכוכבים של עולם הספורט מאפשרים לעצמם להשתחרר מכבלי הנורמות הגבריות המיושנות ולהרגיש. בלי חסמים ובלי מגבלות.
המונדיאל מספק לנו קטלוג של ביטוי רגשות שלא האמנו שגברים מסוגלים אליו. מהחיבוקים המשמחים, לבכי קורע לב, למגע אינטימי של מצח למצח ולרגעים חד פעמיים כמו חיבוק הניצחון של ז'ירו ואמבפה מנבחרת צרפת. ההתפרקות של ניימאר, והרגע המרגש ביותר במונדיאל, מודריץ' מנחם את רודריגו שהתפרק על המגרש אחרי ההפסד של ברזיל ואומר לו "אני אוהב אותך, בן. אתה תתחזק בזכות זה. אני אוהב אותך". יש פה דוגמה אישית של בכירי הגבריות לבני הזוג שלנו לילדים הקטנים שלנו שמותר, צריך וכדאי להביע רגשות.
המונדיאל הצליח לסחוף אחריו את כולם. נשים וגברים כאחד מרותקים למסך בכל ערב. צעקות נשמעות ברחובות, המסכים זוהרים מבעד לחלונות הבתים, יש תחושה של חיים ואנרגיה חדשה. כל מדינות העולם נלחמות על הזכות להביא הביתה גאווה וניצחון על הבמה הגדולה ביותר בעולם הכדורגל. ולמרות היריבויות, האהודים השרופים, התחרות והאגו, המונדיאל זאת הזדמנות נדירה לכולנו להפגין רגשות שלאו דווקא זוכים ביום יום לבמה הראויה. אוהדים ושחקנים כאחד משתחררים מכבלי החברה ופשוט, מרגישים. והרגש הזה על הבמה הגדולה בעולם יכול להזיז הרים ולשנות סדרי עולם. הרגש הזה יכול להפחית אלימות ושנאה. הוא יכול לקרב ולבנות. אנחנו רק צריכים לתת לו מקום.
הכותבת היא מנהלת הניו מדיה של שדולת הנשים