פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        הסנסציה של 1950 - חואן אלברטו שיאפינו

        כוכב נבחרת אורוגוואי היה האחראי לנס "המרקנאסו", בו ניצחה הסלסטה את ברזיל וזכתה בגביע העולם במרקאנה

        תאריך לידה: 28.7.1925 - 13.11.2002

        השתתף במונדיאלים: 1950, 1954

        הופעות: 9

        שערים: 5

        "הסיכויים היו 99-1 לטובת ברזיל. הם היו באופוריה מוחלטת, אבל אנחנו לא היינו מוטרדים או מתוחים. עמדנו על המגרש מול 200 אלף צופים משולהבים, חיכינו לראות מה יקרה ועקצנו ברגע הנכון", כך, שנים לאחר אותו יום קסום ב-16 ביולי 1950, סיכם חואן שיאפינו מנבחרת אורוגוואי את הערב שנכנס להיסטוריה. המשחק זכה לכינוי "המרקאנסו" - הניצחון הסנסציוני של אורוגוואי על ברזיל שסידר לה זכייה בגביע העולם במרקאנה.

        שיאפינו היה הכוכב של הסלסטה באותו טורניר. קשר-חלוץ בעל ראיית משחק פנומנלית, מוסר בחסד עליון, שחקן נחוש וחד מול השער. למונדיאל בברזיל הוא הגיע בגיל 25 כשחקן בשל לאחר עונות נפלאות בפניארול, אך אותו טורניר נהדר רק חיזק את מעמדו בכדורגל העולמי.

        אורוגוואי פתחה את הטורניר עם ניצחון 0:8 על בוליביה כששיאפינו מבקיע צמד. אחרי 2:2 עם ספרד ו-2:3 על שבדיה, הכל היה תלוי באותו משחק מפורסם מול המארחת הדורסנית והזחוחה. לברזיל הספיק תיקו ושחקני הסלסאו חילקו לאוהדיהם אלפי חתימות עם הכיתוב: "ברזיל אלופת העולם", ואף אחד לא חזה את ההפתעה. בחדר ההלבשה של אורוגוואי ביקש המאמן חואן לופז משחקניו להתגונן, אך השחקנים ידעו כי הדרך האמיתית לניצחון היא לא לפחד ולחפש לעקוץ במתפרצות.

        ברזיל עוד הספיקה לעלות ליתרון 0:1 ללפני ששיאפינו השווה בדקה ה-66. 13 דקות מאוחר יותר הוא הוסיף בישול והשתיק את המרקאנה. אורוגוואי סיפקה את אחת הסנסציות המדהימות בתולדות גביע העולם ושיאפינו הודה מאוחר יותר כי האווירה באצטדיון הייתה כל כך עצובה עד כדי שהוא שקל לרוץ לחדר ההלבשה בזמן שהשחקנים חיכו לקבל את הגביע.

        אחרי המונדיאל, כוכבו של שיאפינו דרך. הוא הוביל את אורוגוואי שוב במונדיאל 1954, אך נפצע במהלך הטורניר בו הודחה הנבחרת בשלב חצי הגמר. לאחר המונדיאל הפך שיאפינו לשחקן היקר בתבל כשמילאן האיטלקית שילמה עליו סכום שיא של 300 אלף דולר. שיאפינו זכה עם הרוסונרי בשלוש אליפויות ואף זכה לרשום ארבע הופעות גם בנבחרת איטליה. ב-1960, כשהוא בן 35, עבר שיאפינו לרומא שם הוסט לעמדת הבלם לשנתיים האחרונות בקריירת המשחק שלו.

        אחרי הפרישה חזר שיאפינו לאורוגוואי ושימש כמאמן במחלקת הנוער של פניארול. ברזומה שלו גם תקופה קצרה כמאמנה הזמני של הנבחרת בשנת 1975. שיאפינו זכה בחייו לפופולריות עצומה, זכר לאותו הישג יוצא דופן ב-1950, כשגם במילאן זוכרים אותו כאחד הגדולים שלבשו את מדי המועדון. שיאפינו מת בנובמבר 2002 והוא בן 77. לאחר מותו זכה להיבחר ל"שחקן המאה" בכדורגל באורוגוואי.