סיום משחק הידידות בין צרפת לאוסטרליה ב-11 באוקטובר. האוהדים בסטאד דה פראנס חזו ב-0:6 משכנע של נבחרתם ואפילו עשו מעין סולחה עם קארים בנזמה ששבר בצורת ארוכה, אבל מאחורי הקלעים נמשך הברדק. המאמן לשעבר ז'ראר הוייה עשה דרכו לחדרי ההלבשה כדי לברך שניים משחקניו לשעבר בליון, בנזמה ואריק אבידל, אלא שבדרך הוא נתקל בפרנק ריברי. קשר באיירן מינכן, שכיכב במשחק עם שער ושלושה בישולים, החל לתקוף מילולית את המאמן הוותיק, שטען בראיון ל"פרנאס פוטבול" כי "ריברי כדורגלן טוב מאוד, אבל לא מהרמה העולמית הגבוהה כמו מסי ורונאלדו". רק התערבות של אחד מאנשי הצוות מנעה מריברי גם לפגוע פיזית בהוייה ההמום. אותו חבר צוות אולי הציל לדידייה דשאן את הקמפיין, לפני משחקי הפלייאוף מול אוקראינה.
פלייאוף המונדיאל: צרפת מתארחת באוקראינה (21:45, ספ' 5 ו-HD)
הסיפור הזה, שפורסם כמה ימים אחרי שפטריס אברה פתח פה על הפרשנים בצרפת וכינה את לואיס פרננדז וביצ'נטה ליזארזו "בטלנים", רק המחיש עד כמה עמוקות הבעיות הפנימיות בנבחרת צרפת ושבאופן כללי אין כל חדש. אין זה מפתיע שעל שתי הפרשיות הסוערות האחרונות חתומים שני המורדים הראשיים מסוף עידן ריימונד דומנק. השדים מ-2010 מסרבים להיעלם. נבחרת צרפת היא אחת המוכשרות והמגוונות באירופה, אבל השחקנים כועסים על כל העולם ולא מצליחים למחוק את תדמית הפרחחים המפונקים שדבקה בהם.
בנזמה היה הקורבן האחרון, אבל דווקא החשדנות בה מתקבל ריברי, האיש שהוביל את באיירן מינכן לטרבל היסטורי, נמצא בשיא הקריירה שלו וחושק ב"כדור הזהב" - מסמלת יותר מכל את הקרע בין הנבחרת לציבור הצרפתי. ברפובליקה סבורים שהקשר לא באמת השתנה (חרף כל הצהרותיו בנושא) אך השלימו עם העובדה שאין להם ברירה אחרת. הוא הפטרון החדש. האם עכשיו, כשהוא השחקן המנוסה ביותר בסגל ומוגדר כ"פנים של נבחרת צרפת", יצליח ריברי להחזיר גם את שדי העבר לבקבוק? קרב על התדמית. קרב מאסף על כדור הזהב.
בלי שאף אחד ישים לב, פרנק ריברי צבר כבר 78 הופעות בינלאומיות. בגיל 30, הוא השחקן המנוסה ביותר בסגל של צרפת לפלייאוף וגם האיש הדומיננטי ביותר בקמפיין המוקדמות. פרט לשוער הוגו לוריס, ריברי הוא היחיד ששיחק מעל 600 דקות במוקדמות. גם תרומתו בהתאם, עם חמישה כיבושים (מלך השערים של צרפת בקמפיין) וארבעה בישולים (מלך האסיסטים, יחד עם מתיו ולבואנה) ובנבחרת מספרים על ריברי אחר. אדם בטוח בעצמו, אפילו מנהיג.
את המאמן לשעבר דומנק, הדברים האלה מצחיקים. הוא האיש שזימן את ריברי לראשונה לסגל נבחרת צרפת, הציב אותו במפתיע בהרכב במונדיאל 2006 ונתן לו את ההזדמנות להפוך לתגלית הטורניר ולשדרג את הקריירה. הוא גם זה שסבל ממנו ארבע שנים לאחר מכן, כאשר ריברי היה מאדריכלי המרד בדרום אפריקה שקיבל לימים את הכינוי "אוטובוס הבושה". השחקנים החליטו למחות אז על סילוקו של ניקולא אנלקה מהנבחרת ופשוט שבתו באוטובוס במקום להופיע לאימון, בעוד דומנק המושפל נשלח להקריא בשמם הודעה לתקשורת. מבחינת ריברי, הסיפור הזה הצטרף למעורבותו בפרשיית המין עם זאהיה דאהר (הקטינה) והעלה אותו רשמית על המוקד. האוהדים קיללו, פוליטיקאים דרשו להוקיע אותו וההתאחדות הענישה בהרחקה. אחרי תשעה חודשי נידוי, ריברי חזר יחד עם אברה לסגל וקיבל גיבוי מוחלט מהמאמן לורן בלאן ולאחר מכן גם מדשאן מחליפו.
ההתאחדות אולי סלחה, האוהדים ממש לא. בטח שלא דומנק. "ריברי הרעיל את הנבחרת עם הגישה שלו, הוא התנהג כמו דיווה", כתב המאמן לשעבר באוטוביוגרפיה שפרסם. "כשרציתי להודות לו, הוא התעלם ממני, דחף אותי וצעק: 'אל תיגע בי!'. הייתי שמח לתלות אותו מהתקרה בתקופה ההיא. אמרתי ליוהאן גורקוף שאתן לו את המפתחות לנבחרת, וראיתי את השנאה והקנאה בעיניים של ריברי. הוא לא אהב אותו, זה בטוח". בצרפת דיווחו אז על התעמרות של ריברי וכמה מחבריו בגורקוף. פורקן זעם של בני מהגרים בפייבוריט החדש שבמקרה היה לבן, אינטלקטואל ובורגני. הרי הנבחרת תמיד הייתה בבואה של המתרחש בחברה הצרפתית. ריברי בחר להכחיש זאת שוב לאחרונה: "כל הסיפור הזה עם גורקוף, לא היה דבר. כלום, כלום, כלום. מעולם לא פגעתי בו. יש אירועים שהציבור לא יכול לשכוח, אבל חייבים להפוך דף".
עכשיו ריברי על הגל. מבחינתו זה זמן אידיאלי להפוך דף. אותה הופעה מעוררת השראה בגמר ליגת האלופות, חתמה את העונה הגדולה בקריירה שלו. הקשר הצרפתי הצעיד את באיירן מינכן לזכייה בשלושה תארים, הוכיח בגמר מול דורטמונד שהוא מסוגל להתעלות גם במשחקים גדולים וקיבל גושפנקה ראשונה עם הכתרתו לשחקן העונה באירופה אחרי שהעמיד מספרים מרשימים של 11 שערים ו-16 בישולים בכל המסגרות בעונה שעברה (תשעה שערים ושישה בישולים עד כה העונה). הצרפתי הראשון לו הוענק הפרס היוקרתי של אופ"א מאז זינדין זידאן בעונת 2001/2. ההכרה הרשמית הזו פתחה לריברי את התיאבון. מאז הוא שם לעצמו מטרה אחת ויחידה: כדור הזהב. "אני עובד יותר קשה ממסי ורונאלדו גם יחד, זה מגיע לי", אמר ריברי ל"קיקר" הגרמני ולמעשה פצח במסע התעמולה שלו. "אני עושה הגנה יותר משניהם ומבשל יותר. אני בשיא היכולת עכשיו".
מסי זכה בתואר הנכסף ארבע פעמים ברציפות וגם רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ' שואפים לנשל אותו. כולם יודעים שפיפ"א מעריצה את הכדורגל הספרדי, כשמאז 1995 לא הייתה שנה ללא נציג של לה ליגה בין שלושת המועמדים הסופיים לתואר כדורגלן השנה. בשביל זה לא צריך את ספ בלאטר. הנציג האחרון מהליגה הגרמנית היה ב-2002, אבל לריברי יש את ליגת האלופות בכיס, מאזן נקי מהפסדים מאז אוקטובר 2012, תמיכה מאנשי באיירן מינכן ואפילו מזידאן. "אני הייתי נותן את כדור הזהב לריברי, כי הוא היה חלק משמעותי בזכייה בשלושה תארים", גילה עוזר מאמן ריאל מדריד והצרפתי הקודם שקטף את הפרס. רונאלדו אולי פחות אהב את ההצהרה, אבל ריברי לא בדיוק מתרגש מהמתחרים שלו. הרי הוא ממוקד מטרה.
"כדור הזהב זה חלום, אבל אני אומר לעצמי 'שחק את הכדורגל שלך, תן שני משחקים טובים ואם צרפת תהיה בברזיל זה יעשה לך רק טוב", סיפר ריברי במסיבת העיתונאים בקלרפונטן. בראיון ליומון "ל'אקיפ" אף הדגיש: "אני מרגיש שזו השנה שלי, אני בשיא שלי. יש לי יותר ניסיון וגם גווארדיולה חיזק את הביטחון שלי. אני משתדל לא לחשוב יותר מדי על העניין, אבל כולם בבאיירן משוכנעים שאני אזכה וגם אשתי חושבת על זה הרבה. היא כבר הכינה מקום בארון לכדור הזהב".
סוכנויות ההימורים הציבו אותו כמועמד המוביל לזכייה, וריברי יודע שלמשחקי הפליאוף עם צרפת עשויה להיות השפעה מכרעת. לכן הוא מקפיד להצהיר שלמד מטעויות העבר ומבקש לבסס תדמית אחרת: כדורגלן ותיק שעוזר לצעירים על המגרש, איש משפחה מיושב מחוצה לו. "לפעמים אני חושב על 2010. קרסתי מנטאלית, לא היה לי נוח לייצג אז את הנבחרת", הודה בראיון לעיתון "לה פיגארו". "היום אני יכול להביט במראה ולהיות גאה על העבודה שעשיתי, בעזרת אשתי, המשפחה שלי והמועדון שתומך בי. יכולתי להגיד ברגעים קשים שאני פורש מהנבחרת, אבל היא באמת חשובה לי. אני רוצה לעזור לצעירים כמו שעשיתי עם דויד אלאבה בבאיירן. לקחתי אותו תחת חסותי כשהיה בן 17. הוא הסתכל על השעון שלי, המכונית היפה שלי. הסברתי לו שזה חייב לבוא עם עבודה קשה, צעד אחר צעד. עכשיו, בגיל 21, הוא כבר זכה בכל. אני שמח בשבילו ובשביל ההורים שלו. כך אני רוצה לעזור גם לצעירים בנבחרת. הילדים האלה יודעים שאני דפוק, אבל מכבדים אותי".
אין עוררין על כך שהשנה האחרונה שיפרה מעט את תדמיתו של ריברי. הוא לא שר את ההמנון, אבל בניגוד לבנזמה לא ספג קריאות בוז. הוא עדיין מוכר כאחד ממנהיגי המרד, אבל לא סומן על ידי הפרשנים כמו אברה. כשהיכולת על המגרש הטובה, כולם יודעים להעלים עין ולהתמקד בחיובי. ולמרות הכול, החשדנות עדיין קיימת ולכן בצרפת מעדיפים להריץ לכדור הזהב את זלאטן, כוכבה של האלופה פריס סן ז'רמן, ולא את ריברי, שסבור כי בארצו מעדיפים גם לראות את מסי או רונאלדו זוכים בפרס.
זו לא רק זאהיה דאהר, שלל הסיפורים על נערות הליווי האחרות או הזיכרונות מ-2010. ריברי הוא סמל הדור המפונק של נבחרת צרפת. הוא מדבר לאחרונה על רצונו להוביל את הנבחרת ועל ההתבגרות המנטלית שעבר עם הגיעו לגיל 30, אך בצרפת עוד זוכרים כיצד הצהיר שבאיירן מינכן חשובה לו יותר מהנבחרת. האוהדים יודעים שרק הוא יכול להוביל את הטריקולור לארץ המובטחת (ברזיל) וריברי יודע שהנהגת הנבחרת עשויה לקרב אותו לכדור הזהב. גם היעד המשותף הזה לא מבטיח את איחוי הקרע.
