יותר חשוב ממסי: על התפקיד של אנחל די מריה בנבחרת ארגנטינה

"כמעט חטפתי התקף לב כאשר ראיתי את התיקול הזה", אמר אלחנדרו סאבלה על העבירה שביצע ראול גרסיה על אנחל די מריה בגמר ליגת האלופות. מבחינת מאמן ארגנטינה, אין לאטרייה תחליף בסגל נבחרתו למונדיאל. הוא השחקן האולטימטיבי, האיש שמקשר בין הגנה להתקפה. תפקידו קריטי עד כדי כך, שאוהדים מסוימים מייחסים לו חשיבות לא פחותה מזו של ליאו מסי. אחרי ההצגה המופלאה באצטדיון האור, שהיה ביתו במשך שלוש שנים כאשר שיחק בבנפיקה, וזכיה בתואר השחקן המצטיין בגמר הצ'מפיונס ליג, יש שמדברים בגלוי על כך שהוא יליד רוסאריו מספר אחת נכון לעכשיו.

החודשים האחרונים של מסי בקאמפ נואו היו מאכזבים מאוד, והוא אף פרסם התנצלות פומבית בפני אוהדי בארסה על כך שלא היתה לו אנרגיה ברגעי האמת. אצל די מריה, נפילת מתח מסוג זה בלתי אפשרית. הוא לא שמר את הרגליים למונדיאל, אלא סיפק מאמץ מקסימלי בכל שניה על המגרש, ובא על שכרו. "די מריה משלב בתוכו שני עולמות – דמיון פרוע של ילד ומשמעת טקטית. הוא יצירתי והרפתקן עם הכדור, אבל עובד קשה ומשקיע ללא גבול בלי הכדור", כתב פרשן "אל פאיס" דייגו טורס. כוח הסיבולת שלו נראה לעתים מנוגד להגיון. באוויר הדליל בלה-פאס מול בוליביה, למשל, כל שחקני ארגנטינה נפלו מהרגליים, אבל די מריה רץ ללא הפסקה במשך 90 הדקות, ונראה רענן יחסית אחרי שריקת הסיום.

לאנחל הקטן היה מזל רב בתחילת דרכו, כאשר אנחל אחר הבחין בו משחק בקבוצת הילדים בשכונה שלו בגיל שבע. אנחל טוליו סוף הוא אחת האגדות הגדולות בהיסטוריה של רוסאריו סנטראל, כבלם מצוין בשנות ה-50' ובעיקר כמאמן שעבד בקבוצה ב-14 קדנציות שונות. הוא ראה את הכישרון של די מריה, והחתים אותו באקדמיה של המועדון תמורת 30 כדורים. כעת, במקום להתאמן ליד הבית בשכונת פרדריאל העניה, נאלץ הילד לעשות את הדרך הארוכה לקצה השני של העיר – חצי שעה על אופניים. אמו ליוותה אותו לשם כמעט כל יום במשך שבע שנים.

אביו, מיגל די מריה, תמך בו לאורך כל הדרך. הוא היה בזמנו שחקן מבטיח במילואים של ריבר פלייט, אולם נפצע בברכו רגע לפני שעלה לקבוצה הבוגרת ונאלץ לפרוש. הוא עבד באספקת פחם, ואנחל עזר לו רבות בהיותו ילד, בין אימון לאימון. בביתם הקטן הוא חלק חדר עם שתי אחיותיו, ובשלב מוקדם בחיים הבין כי כדורגל הוא הדרך היחידה מבחינתו להשיג רווחה כלכלית. בניגוד למסי, שנולד למשפחה ממעמד הביניים, די מריה חווה מצוקה כלכלית, אבל מעולם לא התלונן. בדיוק להיפך – הוא שומר על קשר הדוק עם חבריו מהשכונה, ולפני שעזב לאירופה הציע לכולם לקעקע על זרועותיהם את המילים: "החבורה מפרדריאל".

בעוד מסי העריץ בילדותו את דייגו מראדונה, אלילו של די מריה היה קילי גונסאלס שחרש ללא לאות את האגף השמאלי ברוסאריו סנטראל. הוא צפה בו מקרוב כאשר צורף לקבוצת הילדים, וכעבור עשור היה מאושר עד הגג לשחק לצדו. בדיוק כאשר העלה טוליו סוף את די מריה לקבוצה הבוגרת בגיל 17, חזר קילי הביתה אחרי קריירה מוצלחת באירופה, והשניים שיתפו פעולה על הדשא במשך שנה. באחד המשחקים, נזף גונסאלס בעמיתו הצעיר על כך שלא ירד מספיק להגנה, והיה זה אחד השיעורים החשובים עבורו. "הוא אמר לי 'בחורצ'יק, אתה חייב לעזור לי בסגירה'. אלה דברים שאי אפשר לשכוח", נזכר בזמנו די מריה.

מבחינת מוסר עבודה, מעולם לא היו עוד טענות לאטריה. הוא ספג לא מעט ביקורות ושריקות בוז על כדרורים מיותרים, וקבלת ההחלטות שלו עם הכדור לקתה לא פעם בחסר, אבל תמיד השקיע בעורף ולא הרגיש פרימדונה. לא לחינם חשק קורבן ברדייב, מאמן שמטפח שחקנים ממושמעים, להביא אותו לרובין קאזאן עוד ב-2007 – עסקה שנפלה ברגע האחרון כאשר די מריה העדיף לא להגיע לרוסיה וחתם בליסבון. לא לחינם סימן אותו ז'וזה מוריניו כיעד המרכזי ברשימת הקניות כאשר נחת בריאל מדריד בקיץ 2010.

באחת השיחות הראשונות עם פלורנטינו פרס, אמר לו המיוחד: "אנחנו צריכים להחתים מגן, קשר ואת אנחל די מריה". נשיא ריאל לא התלהב מהרעיון, אבל שילם לבסוף לבנפיקה 25 מיליון יורו תמורת הארגנטיני. האיטריה הפך מהרגע הראשון לשחקן המקורב ביותר למוריניו. הוא סמך עליו, נתן לו אשראי גם כאשר כושרו היה ירוד, קידם אותו מבחינה מקצועית, ולפי דיווחי העיתונאים הספרדים לעתים אפילו זירז את החלמתו מפציעות בניגוד לדעת רופאי המועדון.

מחויבותו של די מריה לחולצה הלבנה היתה מוחלטת, ולקראת סיום עונת הבכורה שלו בברנבאו הוא סיפק את הבישול החשוב ביותר, לראשו של כריסטיאנו רונאלדו בגמר גביע המלך מול ברצלונה. אם תתרכזו בו במהלך תוכלו לראות אותו קופץ אחרי שחרור הכדור. "אני תמיד עושה את זה אחרי הגבהה, כדי לעזור לשחקן השני לקפוץ גם כן", הוא אמר בחיוך בראיון לערוץ הטלוויזיה של ריאל. האם יש דוגמא טובה ליותר לשחקן קבוצתי?

ואולם, הזיהוי המוחלט עם מוריניו עשה שירות רע לדי מריה כאשר הפורטוגלי עזב לפני שנה. בעיני ההנהלה, הוא היה "נאמן מדי" לשלטון הקודם, וההחתמה של גארת בייל פגעה קשות בסיכוייו לשמור על המקום בהרכב. פרס החליט למכור את די מריה, אשר דווקא להתעקש להישאר ולהילחם על מקומו. מעבר לתשוקה להוכיח את עצמו גם ללא המאמן הנערץ, הייתה לו סיבה נוספת לעשות זאת, מהותית הרבה יותר. הוא לא הירבה לדבר על כך בתקשורת, אבל ציין בספטמבר: "היה לי חשוב להישאר במדריד בגלל הבת שלי".

מיה, בתם של אנחל וחורחלינה, נולדה בסוף אפריל 2013 בניתוח קיסרי בהול, אחרי הריון של שישה חודשים בלבד. רופאים העריכו את סיכויי הפגה לשרוד כנמוכים יחסית, והיא אושפזה בטיפול נמרץ במשך חודשיים. די מריה הוכיח אופי חזק מאוד כאשר המשיך לשחק בצל הדרמה העצובה. יתרה מזו, הוא הבקיע את שער הניצחון בדרבי מול אתלטיקו בליגה חמישה ימים בלבד אחרי הלידה, והקדיש אותו למשפחתו. במקביל למשחקים, הוא בילה שעות ארוכות עם אישתו בבית החולים, וקיווה לטוב.

מיותר לציין כי מעבר לעיר אחרת בסיטואציה זו לא בא בחשבון מבחינתו. המועדון ידע זאת, אבל המשיך לנהל משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים, ואפילו ניסה לשלוח אותו לטוטנהאם בעסקת בייל. אוהדים ועיתונאים שעוקבים אחרי שוק ההעברות נוטים להתייחס לשחקנים כאל סחורה, והם לא מודעים לנסיבות האישיות של כל אחד מהם. למועדונים אסור לנהוג כך, והתנהלותה של ריאל כלפי האטרייה היתה שפלה, בלשון המעטה.

בסופו של דבר, הוא נשאר וגילה יכולת מצוינת בתחילת העונה. אחרי שבייל תפס בכל זאת את מקומו באגף הימני, החליט קרלו אנצ'לוטי בינואר על שינוי טקטי מבריק ושילב את הארגנטיני בקישור המרכזי, לצדו של לוקה מודריץ'. האטרייה פרח במיקום החדש, התפוקה שלו עלתה, והוא הבריק במיוחד במשחקים החשובים. די מריה היה השחקן המצטיין של ריאל בקלאסיקו בליגה ובישל צמד, גם אם בארסה ניצחה לבסוף 3:4. הוא כבש בקלאסיקו בגמר הגביע והיה שוב נהדר, גם אם בייל גנב את ההצגה בסיום. מבחינת נבחרת ארגנטינה, היה זה שינוי מבורך ביותר. די מריה משחק בעמדה זו בדיוק במדים הלאומיים, והעובדה כי התנסה בה ברמה הגבוהה ביותר הכינה אותו היטב למונדיאל. 11 שערים ו-26 בישולים בכל המסגרות מהווים מאזן פנטסטי.

ואז הוא היה הגיבור הגדול בגמר ליגת האלופות. שחקני אתלטיקו ניסו לצוד אותו במשך כל המשחק, שלושה כרטיסים נשלפו לעברם בגין עבירות עליו, וסאבלה מרט את השיערות בבית, אבל בסוף זה השתלם. קילי גונסאלס שיחק פעמיים ברציפות בגמר ליגת האלופות במדי ולנסיה והפסיד – לריאל ב-2000 ולבאיירן מינכן ב-2001, במשחק בו גילה יכולת נהדרת ואף דייק מהנקודה הלבנה בדו קרב. די מריה, בהופעתו הראשונה במעמד, הביא את דסימה לברנבאו. לא היה ראוי ממנו לקבל את הפרס.

בינתיים, התגברה מיה על התחזיות הפסימיות של רופאיה. לרגל חגיגות יום הולדתה הראשון, פרסמה חורחלינה תמונות באינסטגרם וכתבה: "רק אני ואבא יודעים איזה כאב עברנו. דמעות זלגו על הכריות שלנו בכל לילה ולילה. היום את ילדה חזקה, בריאה ושמחה. נלחמת כמו גיבורה על החיים שלך, ועל החיים שלנו. באת לעולם כדי ללמד אותנו לא להיכנע. אנחנו אוהבים אותך עד אינסוף ועוד קצת. אמא ואבא".

בכל הקשור לכדורגל, בכה די מריה פעם אחת בלבד בחייו. היה זה ביולי 2007, כאשר הוא נסע על תקן שחקן ספסל לגביע העולם עד גיל 20 בקנדה, הוכיח את עצמו באימונים, התברג להרכב, כבש שלושה שערים כולל בחצי הגמר נגד צ'ילה, אבל אז נפצע והחמיץ את הגמר, בו ניצחה ארגנטינה את צ'כיה. את הפיצוי על כך קיבל האטרייה כעבור שנה, כאשר היה בריא לחלוטין בגמר נגד ניגריה באולימפיאדה, והבקיע את שער הניצחון בהקפצה אמנותית.

הוא חשק במדליית זהב שלישית, החשובה מכולן, במונדיאל בדרום אפריקה לפני ארבע שנים, אבל אז זה לא הלך. דייגו מראדונה שיבח אותו וניבא לו עתיד מזהיר, אבל די מריה גילה יכולת פושרת למדי גם במשחקים בהם ארגנטינה ניצחה, שלא לדבר על התבוסה לגרמניה ברבע הגמר. עם חזרת המשלחת לבואנוס איירס, התקבלו השחקנים בתשואות על ידי האוהדים, וההמולה היתה גדולה. די מריה נדהם מכך: "חשבתי שהפסדנו 4:0. מה בדיוק אנחנו חוגגים?"

זוהי אמירה של ווינר. די מריה שונא להפסיד, ולגביע העולם השני בחייו הוא מגיע עם כוונות ברורות. "יהיה זה כישלון אם לא נביא גביע. ניתן את הכול על המגרש, ונהיה מוכנים למות כדי להגיע לגמר ולזכות", הוא הצהיר. למשמע האמירות על חשיבותו העצומה, הוא מקפיד להתבטא בצניעות: "מסי הוא המנהיג שלנו, ותפקידנו הוא לסייע לו. הוא זכה בארבעה כדורי זהב, ואני לא הייתי אפילו בין 50 המועמדים".

אל דאגה – השנה יהיה האיטריה בין המועמדים, ואולי אף יזכה בפרס. הכול תלוי בחודש הקרוב.

נבחרת ארגנטינה בוואלה! מונדיאל