בנבחרות מהדרג הביניים נוהגים בתקשורת לסמן שחקן אחד או שניים ככוכבים הבולטים ולהתרכז אך ורק בהם. קרואטיה, למשל, היא נבחרת של לוקה מודריץ'. אמרת חולצה משובצת אדום-לבן אמרת מודריץ', והתופעה רק התחזקה אחרי העונה המצוינת שעברה עליו בריאל מדריד. בשבועות האחרונים הבינו רבים כי גם איבן ראקיטיץ' הוא דמות מפתח במערך של המאמן ניקו קובאץ'. כוכב שאלקה לשעבר היה אחד הקשרים הטובים בליגה הספרדית במדי סביליה, זכה בליגת האלופות, חוזר על ידי כל הקבוצות הגדולות בספרד וצפוי לחתום בברצלונה תמורת 20 מיליון יורו. הזרקורים מופנים כעת גם אליו.
אבל מה עם דריו סרנה? איכשהו, הוא תמיד נותר בצל מבחינת התקשורת הבינלאומית. למרות שהוא הקפטן, למרות שהוא שיאן ההופעות של הנבחרת 113 משחקים בינלאומיים, למרות שהוא מדורג שלישי בטבלת מלכי השערים של קרואטיה בכל הזמנים מעמדת שחקן אגף רק דאבור שוקר ואדוארדו דה סילבה הבקיעו תרמו יותר מ-21 הכיבושים שלו. להתעלמות מסרנה יש הסבר פשוט. סרנה משחק בליגה לא אטרקטיבית מספיק. "בסך הכל" קפטן של שחטאר דונצק. הוא לובש את מדיה הכתומים-שחורים כבר 12 שנים, וזו נאמנות יוצאת דופן עבור שחקן זר. האם אמור הדבר לפגוע במעמדו?
כמעט כמו בובאן
זה הזמן להגיד בפה מלא כי סרנה לא פחות חשוב עבור קרואטיה במונדיאל הנוכחי ממודריץ' או ראקיטיץ'. במשחק הפתיחה, אחרי שיוביל את חבריו לדשא עם הסרט על זרועו, תפקידו יהיה חשוב אפילו יותר. כשחקן שחורש את האגף הימני, הוא יהיה צריך להצר את צעדיו של ניימאר, וגם להכריח את הכוכב הגדול של ברזיל לעשות הגנה ולעזור למגן השמאלי מרסלו. מאחר ושניהם לא בדיוק מצטיינים בעבודה השחורה, סרנה עשוי להרוויח מכך, ואין הרבה שחקנים במונדיאל הזה שמסוגלים להגביה כדורים מדויקים יותר תוך כדי ריצה. באופן כללי, לא יהיו החודש בברזיל שחקני אגף רבים איכותיים יותר מסרנה. אז למה הוא החליט להקדיש את חייו לליגה האוקראינית? הכול יכול היה להיות אחרת כבר לפני 18 שנה.
כאשר היה סרנה בן 16, היידוק ספליט לא בדיוק ספרה אותו וסירבה להחתים אותו על חוזה. הפספוס הזה אופייני למדי לקבוצה מחוף הים האדריאטי הקרואטים לא שוכחים כיצד זרקה היידוק מכל המדרגות את זבונימיר בובאן בגיל 16 וגרמה לו לעבור לשורות היריבה הגדולה דינמו זאגרב. כולם יודעים לאיזה גבהים הגיע הקשר, וב-1998, כאשר היה בובאן כוכב על במילאן, הוא המליץ לסקאוטים של המועדון לעקוב באופן קבוע אחרי הכישרונות במולדתו. פרנקו בארזי הגיע למשחקי הנערים של היידוק ורשם בפנקסו את היכולת של סרנה. בהיידוק נדהמו לקבל מכתב ממועדון הפאר שגילה עניין בשחקן הצעיר, ורק אז הבינו הקרואטים שהם חייבים להגיש לסרנה הצעה להישאר בקבוצה.
קעקוע של צארביץ'
אז הוא נשאר, ועזב רק ב-2003 כאשר שחטאר החלה לבנות קבוצה במטרה להדיח את דינמו קייב מהפסגה ולהפוך לכוח משמעותי באירופה. המאמן הרומני הוותיק מירצ'ה לוצ'סקו חתם כעבור שנה, והחליט להסיט את סרנה לעמדת המגן. הקרואטי, שהיה רגיל לשחק בקישור, התנגד ולא אהב את השינוי, אבל לוצ'סקו עמד בתוקף על שלו. סרנה נרגע רק כאשר שמע את הנשיא רינאט אחמטוב אומר: "קשרים כמו סרנה יש עשרות, אבל איפה תמצא עוד מגנים כמוהו?". זה שכנע אותו להמשיך ולהשתפר, ובסופו של דבר להפוך לשחקן מבוקש מאוד.
סרנה לא מסתיר כי צ'לסי ובאיירן מינכן חיזרו אחריו, והגישו הצעות מפורטות. שמועות בעיתונות שלחו אותו לא פעם גם לקבוצות פאר אחרות, אבל הוא פשוט לא רצה לעזוב את החיים הטובים בדונצק. גם אשתו התרגלה למקום וביקשה יציבות. עבור סרנה, אין דבר חשוב יותר ממשפחה וחברים. זה בא לידי ביטוי לא רק בקעקועים על זרועותיו, שכוללים את השמות של אשתו, בתו, אחיו איגור שסובל מפיגור שכלי, ושני חברי ילדות מהיידוק ספליט אחד מהם, באופן משעשע, הוא מריו צארביץ' ששיחק במכבי פתח תקווה לפני שנתיים. חשובה יותר הדאגה האישית שלו לרווחת האנשים הקרובים אליו. במאי 2009, כאשר שחטאר שיחקה בגמר גביע אופ"א נגד ברמן באיצטדיונה של פנרבחצ'ה באיסטנבול, רכש סרנה 125 כרטיסים עבור כל האנשים היקרים לו, והטיס אותם למשחק כמתנה אישית. "אני לא יודע כמה זה עלה, הכסף ירד מהכרטיס", הוא אמר בדיעבד.
הסבתא נשרפה על ידי סרבים
סרנה לא תורם רק לקרוביו. מדי משחק ביתי של שחטאר, הוא מארגן כרטיסים למאות ילדים יתומים ומממן את הסעתם לאצטדיון. הוא מרגיש מחויב לעשות זאת, מכיוון שאביו גדל כיתום. כאשר היה אוזייר סרנה, מוסלמי בוסני, בן שנתיים, הציתו לוחמי מחתרת סרבים את כפרו במהלך מלחמת העולם השנייה. אמו ואחותו נשרפו למוות, אביו נורה ונהרג בהמשך. הוא אומץ על ידי משפחה סלובנית, אבל אחיו הצליח למצוא אותו אחרי המלחמה. אוזייר ניסה את מזלו בכדורגל ורצה להיות שוער, אבל לא היה מוכשר מספיק, ודריו סרנה גדל במשפחה עניה. הוא נאלץ למכור ירקות בשוק כדי לפרנס את עצמו ולקנות זוג ראשון של נעלי כדורגל, אבל מעולם לא שוכח את הטרגדיה של אביו שמזכירה לו כי חיים יכולים להיות קשים הרבה יותר. "אם הוא הצליח לשרוד, כל אחד יכול להתגבר על המכשולים", אומר הכוכב.
הוא ידע אכזבות לא מעטות במדים הלאומיים. בשחטאר הוא הפך לסמל, זכה בשמונה אליפויות, חמישה גביעים, הניף גם את גביע אופ"א ההוא על אדמת איסטנבול, ונכלל בנבחרת מצטייני העונה של ליגת האלופות כעבור שנה. אלא שבקרואטיה זה לא תמיד הסתדר. סרנה זוכר היטב כיצד חגג את ההצלחות של שוקר ובובאן שסיימו במקום השלישי במונדיאל ב-1998, וחלם תמיד ללכת בדרכם. במונדיאל הראשון שלו לפני שמונה שנים, הוא כבש שער יתרון מרהיב בכדור חופשי לרשת אוסטרליה, במשחק בו היתה נבחרתו חייבת לנצח כדי להעפיל לשמינית הגמר, אך זה נגמר 2:2. כעבור שנתיים, ניצחו הקרואטים בכל המשחקים בשלב הבתים ביורו 2008, ועלו ליתרון נגד טורקיה ברבע הגמר בדקה ה-119, אבל ספגו בדקה ה-120 והודחו בפנדלים. סרנה פרץ בבכי חסר מעצורים, ואיש לא הצליח לנחם אותו.
"הרגשתי שאני עומד למשפט על רצח"
אחרי הטורניר ההוא פרש ניקו קובאץ', כיום המאמן הלאומי, מהנבחרת, וסלאבן ביליץ' מינה את סרנה במקומו. המהלך לא התקבל באהדה בקרב חוגים מסוימים בתקשורת, והיעדר ההצלחה של קרואטיה במוקדמות המונדיאל הקודם נזקפה לא פעם לחובתו של הקפטן החדש. אמרו עליו שהוא לא מנהיג, שהוא רגיש מדי, והיו שרמזו כי אינו ראוי בגלל שורשיו הבוסניים. כדי להתגבר על הבעיות, הוא הלך לייעוץ פסיכיאטרי, ולא רואה סיבה להסתיר זאת. "לפעמים הרגשתי כאילו מעמידים אותי למשפט על רצח. הייתי זקוק להוריד את הלחץ. אני רגיש מדי, ולוקח דברים ללב, אבל הקשיים שעברתי רק עזרו לי להתחזק", הוא אמר לא מכבר.
מי יודע, אולי גם לפסיכיאטר היה חלק בהצלחה הקרואטית בתקופה האחרונה. בחודשים האחרונים, לא נותרו בקרואטיה ספקות כי סרנה בהחלט מסוגל להיות מנהיג אמיתי. הוא כבש שער קריטי בפלייאוף העליה למונדיאל נגד איסלנד, ומצהיר כי הוא מוכן להצעיד את הנבחרת להישגים. על כושרו הפיזי מעולם לא היה ויכוח, וביליץ' כינה אותו רובוט. הכדורים הנייחים שלו גורמים לכל שוער להחסיר פעימה. בכל הקשור למחויבות ונחישות, אין שני לו בנבחרת. לכן, גם אם הצהיר שהוא מתכוון לסיים את הקריירה בשחטאר, הוא האיש של קרואטיה.
יכול להיות שניימאר עדיין לא יודע זאת, אך הוא יגלה זאת הערב.
