ווילי בימן, קוורטרבק שלישי בסרט ?Any Given Sunday?, היה מקיא מלחץ במהלך משחקים חשובים. עברו לא מעט שנים, וליאונל מסי חי את הסרט. בימן היה לחוץ כיוון שקיבל תפקיד שהיה גדול עליו; לפי קואץ? סאבלה, גם ההקאות של ליאונל מגיעות בגלל העצבים והלחץ - דבר שאם נכון מספר הרבה על האופי הבעייתי שלו. בין היתר, לחץ להוביל את ארגנטינה, סוף סוף, לזכייה במונדיאל; בין היתר, לחץ להשיג סוף סוף את ההשוואה לדייגו ארמנדו מראדונה. מיטב הרופאים מנסים לטפל בהקאות של הפרעוש, אבל התרופה הכי טובה כנראה נמצאת בראש של מסי. ובכן, ליאונל, אתה יכול להירגע. אין סיבה להילחץ - לעולם לא תהיה מראדונה.
***
הקטור אנריקה היה הראשון לזהות. ?מסי לא יהיה מראדונה גם אם יזכה בשלושה גביעי עולם?, הקצין. אם מסי יעשה זאת, אפשר יהיה להעריך מחדש את הקביעה מסוף הפסקה הראשונה. אבל נכון להיום, בגלל יותר מדי סיבות, גם גביע זהוב לא יעזור לו.
?מסי לא יהיה מראדונה כי מראדונה מסי והם שני אנשים שונים?, אומר לוואלה! ספורט העיתונאי הארגנטינאי יזקיאל פרננדו מורס. ?כולם רואים כמה מוחצן מראדונה וכמה ביישן מסי. וזה לא רק מחוץ למגרש, זה גם בתוכו. אנשים שמבקשים שמסי יהיה מראדונה לא הוגנים. זה קשה מדי. מסי יהיה מסי, הוא לא יכול להיות יותר מזה. הוא לא ינהיג כמו מראדונה, כי הוא לא מנהיג?. אתמול, במסיבת העיתונאים הרשמית לפני משחק הבכורה של ארגנטינה, כל העיתונאים ציפו למסי. הם קיבלו את סרחיו רומרו. אנחת האכזבה באולם הדהדה. למראדונה זה לא היה קורה. גם לא לכריסטיאנו רונאלדו. את ניימאר כבר ראינו.
אפשר להבין זאת מצוין במבחן האוהדים. אתמול, בצעדת הרבבות על חופי קופקבאנה, אוהדי ארגנטינה צעקו מדי פעם את שמו של מסי. אבל בדגלים, בציורים ובשלטים היה דייגו. הוא האייקון, הסמל. מסי בסך הכול כוכב בינתיים. ?מראדונה היה פה גדול?, מספר מרקוס, אוהד שהגיע לתמוך בשבועיים הראשונים של המונדיאל. ?הוא היה אנטי ממסדי, לוחם, חוצפן, וכל העניים היו איתו והתאהבו בו. מסי לא כזה. הוא פוליטיקלי קורקט. הוא לעולם לא יסתבך בשביל מטרה כלשהי. הוא לעולם לא יגיד משהו לא בסדר?.
בעיני האוהדים זה לא ממש כוחות. אבל למסי יש חסרון משמעותי. הוא מעולם לא שיחק בארגנטינה באופן מקצועני. מראדונה היה שם, זכה באליפות עם בוקה ג?וניורס, חזר גם בשלהי הקריירה, היה מחובר ונשאר מחובר. ?למסי אין קבוצה בארגנטינה?, ממשיך מורס. ?הוא עזב את ניואלס אולד בויס כשהוא היה בן 13. כמובן שיש לו משמעות בארגנטינה, אבל לא כמו אחרים, וזה הבדל עצום. כשאתה מגיע מארגנטינה באמת, החיבור למדינה עצום. מראדונה לא רק שיחק טוב בנבחרת ובארגנטינה אלא היה חזק עם המילים שלו והראה את האהבה לארגנטינה. הוא הדביק בזה את האחרים. שחקנים אמרו שאם דייגו כל כך אוהב את הנבחרת, גם הם צריכים לאהוב אותה?.
***
מספיקים לך יומיים במונדיאל כדי להבין את מה שלא הבנת קודם - לעומת הגביע העולמי, כדורגל הקבוצות כה שולי עד שהוא כמעט לא מהווה תפקיד. כן, עד כדי כך. אתה רואה את התשוקה של האוהדים לניצחון ואת המלחמה של השחקנים בשביל הסמל והדגל, וזה לא קרוב לכדורגל הקבוצות והחוזים והפרמיות.
ג?ף פאוול מ?דיילי מייל? סיקר כבר 12 מונדיאלים. הראשון היה ב-1966, אז אנגליה שלו הניפה גביע. מאז הוא בעיקר מחכה. על הדרך הוא אומר לוואלה! ספורט: ?ליגת האלופות זה לא מונדיאל, ובטח ש'לה ליגה' לא. מונדיאל זה נפלא. תראה את קוסטה ריקה. כל שחקן שלה שיחק אתמול את המשחק הכי טוב בחייו. הם מעולם לא שיחקו כך לפני כן. זה יכול לקרות רק במונדיאל?. כי עובדה שמבחינת תארים קבוצתיים, מסי כבר עקף את דייגו מזמן. מראדונה עם שישה תארים קבוצתיים, מסי כבר עם 12 אנד קאונטינג. מסי כובש פי כמה וכמה ממראדונה בכדורגל הקבוצתי, אבל למראדונה יש את 1986, ולמסי יש רק שער אחד בתולדות המונדיאלים. פחות מניימאר. כמו שפיגלר.
?מסי צריך לזכות במונדיאל, אבל לא רק לזכות, אלא לזכות באופן מרשים?, פאוול טוען. ?והוא לא צריך להסתכל מאחור רק על מראדונה. גם פלה לפניו. גם די סטפנו, גם קרויף. עד שלא יתפקד בבמה הגדולה בעולם, אין לו קייס להיכנס לפנתאון השחקנים הגדולים באמת. וזה חבל, כי הוא כישרון אדיר. זה לא כמו ג?ורג? בסט, שבעיניי נכנס לרשימה של 5-6 הגדולים גם בלי לזכות במונדיאל, כי הוא שיחק בצפון אירלנד. כשאתה משחק בארגנטינה, ברזיל, גרמניה או איטליה, אתה חייב לקחת מונדיאל. חייב?.
ומראדונה לקח, ועוד איך. ?לא נאמר שהוא זכה לבד ב-1986, אבל הוא זכה כמעט לבדו?, אומר מורס. פאוול נחרץ יותר: 1986 זה מונדיאל שלו, וגם ב-1990 הוא סחב נבחרת לבד. ארגנטינה היתה כל כך חלשה במונדיאל הזה. ?בלי מראדונה, דרום קוריאה היתה אלופה ב-86?. זו הגזמה מכוונת, אבל אתה מבין אותי. מה שדייגו עשה היה כל כך גדול, וההבדל בינו לבין יתר השחקנים היה עוד יותר גדול. לא יודע אם נראה בחיינו מונדיאל כזה, עם שחקן שכל כך דומיננטי מעל היתר. מסי לא כזה. מסי בדרך כלל לא טוב כשהחברים שלו לא טובים. הוא לא מאלה שיכולים לשנות הכול לבד. בדרך כלל כשהשחקנים לקבוצה לא טובים או שתוכנית המשחק לא עובדת, קשה למסי לעשות שינוי?. ?אני מקווה שמסי סוף סוף יהיה הכוכב של ההצגה?, אומר פאוול. ?הוא או ניימאר. ואז אחד מהם ייחשב לפלא הבא. עד שמסי לא יעשה זאת, אין על מה לדבר, והשעון מתקתק?.
***
אכן מתקתק. מראדונה היה בן 25 כשלקח את ארגנטינה לזהב. מסי אוטוטו בן 27, והשעון אכן זז קצת יותר מהר. גם מד הלחץ. ?הציפיות עצומות?, מספר מורס על מה שכותבים בארצו. ?כולנו כתבנו שזו ההזדמנות שלו. זה לא עכשיו או לעולם לא, אבל מי יודע מה ומי יהיו במונדיאל הבא. מסי ברגע השיא שלו וחייב לספק את הסחורה. אני חושב שכולנו השלמנו שמבחינת אישיות הוא יהיה שונה ממראדונה, לפחות שעל המגרש זה יהיה קרוב. אבל קשה לי מאוד להפריד בין האישיות לבין השחקן?.
כאמור, רק מונדיאל אלוהי של מסי יוכל לדגדג את מראדונה, וגם אז רק לדגדג. למזלו, יש לו בית סביר פלוס. בית שבו יוכל לשבור את שיא הכיבושים האישי של מראדונה במונדיאל - 5. אבל כל עוד הוא שולח את השוער שלו במקום להתייצב בעצמו מול המיקרופונים, זה כנראה לא יהיה זה. גם מראדונה יעקוב מקרוב, כחבר בצוות השידור של ונצואלה.
לאחר ההדחה האומללה במונדיאל שעבר, מסי העדיף לקיים את החופשה שלו כאן, עם בת הזוג בקופקבאנה, בריו. הוא השתזף פה והרגיש בנוח, העיקר לא לחזור הביתה ולהתמודד עם האמת המרה. באופן אירוני, המונדיאל הזה יחל היכן שהמונדיאל ההוא הסתיים. ומסי מגיע למונדיאל אחרי אחת העונות הקבוצתיות הקשות בחייו. אולי סוף סוף הבין מה חשוב באמת. אולי סוף סוף יקיא את ארגנטינה שלו כל הדרך לגביע. אם לא, הוא בבעיה. כי בריו יש כ-50 אלף ארגנטינאים, כי הפעם כבר אין לאן לברוח.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il