לפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
למעקב בטוויטר
ב-14:30 שעון ברזיל, אתמול (שלישי), החלו הצפצופים והזיקוקים. פורטלזה רחוקה כ-3,000 קילומטרים מסאו פאולו, אבל המשחק של ברזיל נגד מקסיקו הורגש כאן בפול פאוור, עם עודף, וכולם היו בדרך לפאן זון - קרנבל האוהדים המורכז של פיפ?א. עוד שעה וחצי לשריקת הפתיחה, ואין תחנת מוניות שהשאירה סדרן ליד הטלפון. בחוץ, ברחוב, איפה שביום-יום כל כלי רכב שני הוא מונית, עברו בקושי שתיים. הן היו מלאות. אחרי כרבע שעה של עצבים סוף סוף נצפתה מונית באופק. היא התקרבה, והיד הושטה באוויר בביטחון מקסימלי. המונית נעצרה. יש!
הנהג הוציא מפתח מהסוויץ?, יצא מהרכב עם חולצת נבחרת ברזיל ונכנס לבניין המגורים הקרוב. הלו, הלו, הסלסאו שלי משחקת אוטוטו, דביל - כאילו אמר - תעבוד אתה.
זו ברזיל. לא ישראל ולא מדינה אחרת. כשהנבחרת משחקת, כולם עוצרים וצופים. בסופו של דבר הגיע צדיק בסדום שייקח אותי לאינגבאו - הפאן זון של סאו פאולו. בדרך לשם, במקום מדרכות - ברזילאים. רק ברזילאים. ים בלתי נגמר של אנשים בחולצות ניימאר. היינו כבר בפאן זון הזה, ואנשים רבים היו בפאן זונים רבים. אבל השוק האמיתי הגיע כשקלטת את מה שמתרחש מחוץ לפאן זון של סאו פאולו.
זה היה פאן זון מחוץ לפאן זון.
לפי הערכות, מעל ל-35 אלף איש היו במתחם ומחוצה לו. בכל כמה דקות המאבטחים עצרו את הכניסה, דבר שיצר פקק של כ-500 אנשים, ואז, ברגע, המאבטח היה מסמן שאפשר לעבור ומאות אנשים רצים פנימה כמו חרקים. וכשלא היה יותר מקום בפנים - ומדובר במתחם ענק - אנשים החלו להיאסף בחוץ. מימין - כ-3,000 ברזילאים, ברחוב, סתם כך; ומשמאל - כ-3,000 ברזילאים, ברחוב, סתם כך. בינם לבינם חיץ של שוטרים, ולצדם גדר פח גבוהה. וכולם ניסו לראות את המשחק במסך הענק, אבל הגדר והעץ הגבוה הפריעו. ולמרות שכל מה שיכולים היו לראות בין הענפים והגדר היו ברך או מרפק של מרסלו, פה ושם, בפאן זון שמחוץ לפאן זון היתה אווירה מחשמלת.
ברזילאית הריונית עם כתובת עידוד על הבטן, ילדה בחולצת ניימאר כל הכתפיים של אבא ובירות שותות אנשים - הכול היה שם, אצל אלו שלא זכו להיכנס לדבר הכי קרוב למשחק כדורגל. כשנהג טרנזיט ניסה לחצות בים האנשים, קם לו צ?ה גווארה אחד ונלחם על המשבצת. הוא החל להכות באגרופיו בשמשה, בעט בפגוש, ולבסוף נהג הטרנזיט נכנע ודפק רוורס, לקול צהלת ההמון. אותנו לא יזיזו. מדהים מה הברזילאים יעשו כדי לתמוך בנבחרת שלהם, ומדהים כמה נמוכים הסטנדרטים שלהם כזה נוגע לצפייה בסלסאו.
ואם בחוץ היה מחשמל, מה נאמר על מה שהיה בפנים. היה שם הכול. ברזילאים, מקסיקנים וברזילאים שמשחקים אותה מקסיקנים. היתה שם בחורה שחשבה שהיא מיסטיק מאקס מן, רק הרבה יותר משוגעת. את הפנים צבעה בכחול, העיניים היו ירוקות והראש קלבסה. היא שינתה מצב רוח בכל שנייה, רגע צרחה ורגע חייכה, רגע תמכה בנבחרת ורגע הכתה בגדר. כשהמצב נהיה באמת נואש, היא פשוט הורידה חולצה ומכנסיים. אין מילים לתאר. היה אחד בן לאדן, עם ציפור או נשר או מה שזה לא יהיה, רק שעליו ועל הציפור שלו היו עשרות אטבי כביסה. וכל התמהיל ההזוי הזה רצה דבר אחד - ניצחון על מקסיקו. כנראה שבצדק, מדובר באסופת האנשים הכי אופטימית בכדורגל. לפני המשחק וגם במחצית כולם סימנו באנקר, וכולם באמת האמינו שכך יהיה.
אבל זה לא קרה.
אולי כי אפילו הגורל לא רצה לקחת אחריות על מה שיקרה אם ניימאר או פרד יחדירו אחד לרשת, והעדיף שעשרות אלפי האנשים יישארו במצב מאונך. ואם זה לא הגורל, אז זה גיירמו אוצ?ואה. השוער המקסיקני פשוט הציל את אל טרי בלפחות שלוש פעמים שונות. ברזיל אמנם לא היתה מבריקה, אבל בלי גיירמו היא כבר היתה מחשבת את מי עדיף לפגוש בשמינית.
בדיוק כמו מול קרואטיה, זה לא היה מבריק, והפעם לא היו ניימאר או נישימורה כדי לחלץ. ההתקפה לרוב עומדת, והחלוצים - גם פרד הפותח וגם ז?ו המחליף - לא כאלה של זבנג וגמרנו. פיליפאו סקולארי לא נראה מודאג, ואמר שברזיל תהיה בשמינית הגמר. אבל גם אם כן, ומהמקום הראשון, 180 הדקות הראשונות צריכות להדאיג כל אזרח גאה שמפנטז על גביע.
כל כך הפחידו אותנו מהקהל של סאו פאולו, הקשוח והתובעני. אבל אתמול, עם שריקת הסיום, לא נשמעו שריקות בוז ולא התפרעויות המוניות. השוטרים היו בכוננות, זה נכון, אבל רוב האלפים שהגיעו לפאן זון, נשארו בפאן זון. כי אחרי שהסלסאו סיימה את הקטע, עברנו לחלק האמנתי. ולהקה נפלאה עלתה לבמה וניגנה בוסה נובה, והברזילאים עשו את מה שהם עשו אחרי קרואטיה. הם עזבו את הכול ורקדו.
ואם יש דבר יותר מרגש מהבית הנוסף ששרים הברזילאים בהמנון, בלי מנגינה - כי פיפ?א לא מרשה חריגות בזמן - אז אתם מוזמנים להגיד מהו. אין דבר כזה.
