בדיוק 28 שנה לפני שאתם קוראים את השורות האלה, בשעת צהריים במקסיקו סיטי, דייגו ארמנדו מראדונה כתב את שמו בספרי ההיסטוריה עם יד האלוהים וסלאלום האלוהים ברבע גמר המונדיאל מול אנגליה. אתמול, בשעת צהריים בבלו הוריזונטה, דייגו ארמנדו מראדונה ניסה להתחמק מהפקקים ויצא מאסטדיו מינייראו בדקה ה-87.
זמן קצר לאחר מכן השתולל בוס הכדורגל הארגנטינאי חוליו גרונדונה במסדרונות האצטדיון. ?הקללה יצאה?, צרח, ?ובגלל זה ניצחנו?. גרונדונה ומראדונה מסוכסכים סכסוך עז, ולכן כל אמרותיו על אחריותו בלבד, אבל באופן אירוני, אתמול, בין העזיבה של האגדה לצעקות של הנשיא, ליאונל מסי עשה צעד אחד קטן בדרך לצד הנכון של המורשת. והוא עשה את זה על הבאזר של היום הארוך ביותר בשנה.
השעון עוד לא הראה אחת ב-21 ביוני, והשמש היתה בדיוק בזווית הזו בשמיים שצריך לשחק כדורגל. כ-50 אלף ארגנטינאים ועוד כמה אלפי ברזילאים ואיראנים עשו דרכם, ברגל, לכיוון האצטדיון. אוהדי האלביסלסטה, בלי ספק הקהל המרשים של הטורניר עד כה - שילוב של כמות, איכות ופנטאיות ששמורה רק לאולטראס של קבוצות - עבדו חזק במשך שעות ארוכות אתמול. ה-11 של הדשא, לעומת זאת, לא הזכירו אותם בדבר. בחוץ הפגינו האוהדים נגד ה-5:3:2 של המאמן סאבלה מול בוסניה. אם רק היו יודעים כמה נוראי יהיה גם ה-4:3:3.
מתיחות קלה הורגשה לאור המפגש החשוב הראשון בין שתי המדינות מאז הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, פיגוע שבו מאשימים רבים שם (ובישראל) את איראן כאחראית. אבל למעט כמה סממנים יהודים ביציעי ארגנטינה, לא נרשמה שום תקרית דיפלומטית וכדי להראות שהכול תקין, קפטן איראן ג?באד נקונאם ביקש את החולצה של מסי עוד לפני המשחק.
קרלוס קירוש והבחורים מטהרן ראויים לארגז של מחמאות. נכון, בונקר שלא מבייש את יהוד. ונכון, רק 86 מסירות במשחק - שיא שלילי מאז 1966. אבל מה בדיוק רציתם שאיראן תעשה נגד ארגנטינה, במשחק הכי חשוב של המדינה מאז שהתחילו לשחק שם כדורגל? החבר?ה סיפקו גליצ?ים לרגליים ומלחמה חסרת פשרות, וכן, כמעט עקצו בעצמם. האיומים הרציניים באמת היו של איראן, ולמזלו של סאבלה, סרחיו רומרו מנע מבוכות שהיו מכניסות אומה שלמה לטראומה. ואז הגיע השוד.
דקה 91, באמת אחרי שכבר סוף סוף הפנמנו שאנחנו בדרך לאחת מתוצאות התיקו המדהימות בהיסטוריה. ליאונל מסי המושמץ, שפרט לשבע שניות בגן עדן לא עשה דבר מול בוסניה, הוסיף עוד חמש שניות של עבודה למאזן המצטבר, זז שמאלה ובלי להרים את העיניים מהרצפה - וכשבינו לבין השער כל 11 חברי נבחרת איראן - שיגר בננה מושלמת לרשת של אלירזה חגיגי. ואז האצטדיון בבלו הוריזונטה עשה ?אריבה?, ועלה כל כך גבוה באוויר שספק אם נחת על היסודות שלו. ומסי? פרש ידיו לצדדים ורץ לעבר הפנאטים, מבלי לשחרר חיוך. רצינות של מוות, וסוף סוף שער מהותי במונדיאלים. היתה זו הפעם הראשונה שמסי כובש שער שמעלה את הנבחרת שלו ליתרון במונדיאל, אחרי ששני הקודמים שלו היו השישי מול סרביה ב-2006 והשני מול הבוסנים בתחילת השבוע. ?שני שוערים לא היו מצליחים לעצור את הכדור הזה?, סאבלה החמיא בסיום לקפטן-קובע-מערכים-לכאורה שלו.
והרעש הרס כל אוזן ברדיוס של קילומטרים. והחגיגות לא נפסקו. חצי שעה לאחר השריקה עוד היו ביציעים כ-40 אלף ארגנטינאים, קופצים וצוהלים ומשתחווים למלך שסוף סוף עשה משהו כדי להצדיק את התואר. ולפי התגובות שלהם שוב מבינים עד כמה מונדיאל זה דבר חשוב יותר מכל דבר אחר, ועד כמה שער אחד כזה, על הבאזר, משמעותי יותר למורשת של מסי מאשר השלישיות והרביעיות מול אלמרייה ו-ונצואלה. תשאלו כל אוהד וכל עיתונאי - כולם שותפים לתזה. אתמול עשה מסי משהו שלא עשה בימיו.
כשנכנס למסיבת העיתונאים, הושיט לאחד הנוכחים את חולצת המשחק שלו וקשקש עליה את שמו. ואז קיבל שוב את פרס ה-MVP, בפעם השנייה מתוך שני משחקים. שני תארים אישיים על 12 שניות עבודה בלחץ. שיהיה ברור - הוא היה חלש אתמול, כמה שהיה חלש. הוא רץ 7,772 מטר ביותר מ-96 דקות, פחות מהיגואין האיטי למרות שיחק 18 דקות יותר מהחלוץ. 92% מהדקות הוא בילה בעצימות נמוכה, וכמעט שום דבר לא התחבר. אבל בתקופה שנהיה קל לבקר את הפרעוש, וכנראה שבצדק, צריך להעריך את מה שעשה אתמול. לאחר המשחק נשאל מה דעתו על כך שהכול זה הוא, וענה: ?אנחנו לא משחקים כמצופה אבל זה לא קל. שומרים עליי חזק, לא רק עליי - גם על די מריה. קשה לתקוף כשכל הקבוצות מתגוננות ככה. אבל ככל שנתקדם, נשיג את היכולת האמיתית שלנו?.
הוא יודע, זה ברור. הוא יודע שארגנטינה, וזה כולל אותו ואולי בעיקר בגללו, משחקת נורא במונדיאל הזה. אבל הוא גם מאמין, וכנראה צודק, שהאלביסלסטה מסוגלים להסריח כל הדרך עד לגמר. ההגרלה קלה וגם ההמשך לא נוראי כמו של הצד השני של הבראקט. ועל רקע המונדיאל המשוגע הזה - שבו ניימאר לא שובר את החומה של מקסיקו וגרמניה נופלת מול גאנה וספרד כבר עמוק בקאסה וכריסטיאנו רונאלדו בעיקר מתעסק בשקיות קרח - 100% ההצלחה של מסי נוצצים עוד יותר.
הוא סחב את ארגנטינה לבד, וזו לא ססמה. את השער העצמי הבוסני הוא בישל, כבש את השני ואתמול - עשה מה שעשה. כולם מדברים על כך שמראדונה נחשב לאגדה ענקית בעיקר בגלל שלקח נבחרות חלשות לגביע ולגמר. שהוא עשה הכול בדרך לתהילה. מסי לא יהיה מראדונה, אבל אולי הדרך היחידה של הארגנטינאי לעשות משהו, היא לעשות אותו לבד. ואם למראדונה תמיד תהיה יד האלוהים ממקסיקו סיטי, למסי תמיד תהיה הבננה מבלו הוריזוטנה.
אחרי המשחק מול בוסניה, בריו, הארגנטינאים שמחוץ למרקאנה שמחו על הניצחון אבל ביקרו את הקפטן על משחק נרפה. אתמול הוא לא עשה דבר שונה מבחינת יכולת, אבל כמה שהקלאץ? עושה להם את זה. וכך, ב-21:03, יותר משש שעות לאחר שהמשחק נגמר, בדאונטאון בלו הוריזונטה נשמעה שירה עצומה ממרחקים. ?אולה אולה אולה אולה הא מסי?, אמרו הקולות, ?אולה אולה אולה אולה הא מסי
?.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il