רוקדים לפי חלילודז'יץ': הבלוג של יוכין על מאמן אלג'יריה, ואהיד חלילודז'יץ'

מאמן אלג'יריה ואהיד חלילודז'יץ' ערך לא פחות חמישה שינויים בהרכב בין ההפסד הדרמטי לבלגיה לבין הניצחון המרשים על דרום קוריאה. הוא לא עשה זאת בגלל שלא היה מרוצה מיכולת שחקניו שתיסכלו את הבלגים במשך דקות ארוכות. הוא פשוט תיכנן את זה מראש.

אלג'יריה היא הנבחרת היחידה בטורניר בה כמעט כל שחקן סגל יכול להרגיש שהוא שחקן הרכב, וזה בא לידי ביטוי במשחקי הידידות שקיימו שועלי המדבר לפני הטיסה לברזיל. בניצחון 1:3 על ארמניה תירגל חלילודז'יץ' את "ההרכב ההתקפי" שלו, במערך דומה לזה שיושם נגד הקוריאנים, עם אייסה מנדי וג'אמל מסבאח כמגנים ואיסלם סלימאני בחוד. בניצחון 1:2 על רומניה הוא ערך ניסוי ל"הרכב המתפרצות" שלו, דומה לזה שהצליח מול בלגיה, עם מהדי מוסטפה ופאוזי גולאם בהגנה והילאל סודאני כחלוץ המרכזי. היו שינויים נוספים, וזה לא המקום להרדים את הגולשים עם ניתוח טקטי מעמיק, אבל השורה התחתונה ברורה – אלג'יריה היא הנבחרת הגמישה ביותר בטורניר, ובפער ניכר.

אם זה המצב, הרי המאמן הוא אחד הכוכבים הבולטים. במקרה של חלילודז'יץ' בן ה-61, הדבר נכון שבעתיים, כי מדובר בדמות מרתקת, ואיש מקצוע שהשפיע רבות על הכדורגל במשך עשורים. סיפורו של הבוסני מתחיל בשנות השבעים, אז קרע רשתות כאחד החלוצים הטובים בתולדות ולז' מוסטאר. בתחילת שנות השמונים עוד לפני שהשתתף במונדיאל בספרד, הוא עבר לנאנט הצרפתית, במדיה זכה באליפות והוכתר פעמיים למלך שערי הליגה. יחד עם בן ארצו סאפט סושיץ', כיום מאמן בוסניה, הוא היה אחד הזרים הבולטים ביותר בצרפת בתקופתו.

החזרה למולדת בסיום הקריירה, שנכפה בגלל מחלת אביו, היתה טראגית עבור חלילודז'יץ'. מלחמת האזרחים שפרצה ביוגוסלביה גרמה לאסון אישי - הוא נפצע מירי ב-1992, אושפז במשך חודשים בבית חולים, ואז נאלץ לברוח לצרפת בשל איומים על חייו. ביתו נבזז ונשרף אחרי עזיבתו. ואהיד ידע שהוא רוצה לעסוק אך ורק באימון כדי לשקם את חייו, ולכן נדד בין קבוצות שונות, תוך שהוא לומד את המקצוע. שיטותיהם של אריגו סאקי ופאביו קאפלו משכו אותו במיוחד באותם שנים, והוא קיבל הזדמנות ליישם את החומר כאשר מונה במפתיע למאמן ראג'ה קזבלנקה המרוקנית. התוצאה היתה מדהימה – זכייה בליגת האלופות של אפריקה, ומאז הפך חלילודז'יץ' למאמן מבוקש.

הגמישות הטקטית איפיינה אותו במשך כל הקריירה. חלילודז'יץ' ידע להתאים את הסגנון לשחקנים שעמדו לרשותו ולהפיק מהם את המיטב. כך, למשל, הוא ביסס את ליל על משחק הגנה ממושמע ונוקשה, והצעיד את הקבוצה מתחתית הליגה השניה להעפלה לליגת האלופות בתוך שנתיים. הקבוצה ספגה 27 שערים בלבד ב-34 משחקים בעונה הראשונה בליגה הבכירה ב-2000/01, וסיימה במקום השלישי. פסקאל סיגאן, לימים בלם ארסנל, וברונו שיירו, לימים קשר ליברפול, היו הכוכבים הגדולים, וכישלונם ללא היד המכוונת של חלילודז'יץ' רק מדגישה את גדולתו.

אופיו הבלתי מתפשר ונטייתו לכפות את דעתו על כל הסובבים, כולל ההנהלה, לא תמיד היטיב איתו. התקשורת הפריזאית עשתה לחלילודז'יץ' את המוות כאשר מונה למאמן פ.ס.ז' ב-2003, וגם הכוכבים לא סימפטו את הגישה הדיקטטורית שלו, ולכן היתה זו קדנציה קצרה למדי. זו היתה הקבוצה הגדולה ביותר בה עבד, גם אם לדבריו של חלילודז'יץ' עצמו הוצע לו לאמן את צ'לסי. הוא דחה את האפשרות בגלל שאינו יודע אנגלית, ומאמין שחייבים לתקשר עם שחקניו ללא מתורגמן. לכן הוא מעדיף לאמן במדינות דוברות צרפתית, וכך הגיע לנבחרת חוף השנהב ב-2008.

זו היתה אמורה להיות פסגת השאיפות שלו – להדריך נבחרת איכותית מאוד בגביע העולם. הכל הלך לפי התוכניות, הפילים העפילו למונדיאל בדרום אפריקה והציגו יכולת מצוינת, אבל העסק התרסק לרסיסים באליפות אפריקה בפברואר 2010, ארבעה חודשים לפני הדבר האמיתי. חוף השנהב, הפייבוריטית הברורה לזכיה, עלתה ליתרון 1:2 על אלג'יריה בדקה ה-89 של רבע הגמר, אלא שאז ספגה מיד את שער השיוויון, הפסידה בהארכה, וההלם היה עצום. בתוך ימים הוחלט על פיטוריו של חלילודז'יץ', שמעולם לא שכח את העלבון. "הכל קרה בגלל שיקולים פוליטיים", הוא אמר. כעבור שנה וחצי, אחרי הרפתקה קצרה בדינאמו זאגרב, הוא חתם דווקא בנבחרת שהרסה לו את החלום.

המשימה היתה ברורה – העפלה למונדיאל 2014, ולשם כך הגה חלילודז'יץ' תוכנית ארוכת טווח וניפה את הכוכבים הוותיקים כמו קארים זיאני, למורת רוחם של פרשנים רבים. יחסיו של המאמן השתלטן עם ההתאחדות האלג'יראית ידעו הרבה משברים, והוא עמד לא פעם על סף פיטורים. הלחץ הגיע לשיאו, באופן אירוני, באליפות אפריקה ב-2013, כאשר אלג'יריה נכשלה טוטאלית בשלב הבתים, והנטייה היתה לסיים את דרכו של הבוסני. אלא שבניגוד לאירועי חוף השנהב, ביצעה ההתאחדות סקר דעת קהל על מנת להבין את השטח. האוהדים תמכו בחלילודז'יץ', ומשרתו ניצלה. הוא הבטיח להצדיק את האשראי שהציבור נתן לו – וקיים בגדול.

כעת, באיחור של ארבע שנים, הוא הגיע לבמה הגדולה בתבל. ב-2010 הוא היה מקבל תשומת לב גדולה יותר מלכתחילה עם דידייה דרוגבה ויאיא טורה, אבל בשורה התחתונה הפילים כשלו עם המאמן המפורסם שמונה באופן נמהר במקומו בשכר עתק, סוון גוראן אריקסון. הפעם, עם החבורה הצנועה יחסית של אלג'יריה, הוא יכול להגשים את החלום. העבודה היסודית שנעשתה במשך כל הקדנציה והמחשבה המעמיקה לכל יריבה מניבות את הפירות, ולא לחינם הפכה דווקא אלג'יריה של חלילודז'יץ' לנבחרת האפריקאית הראשונה שכבשה רביעייה בגביע העולם. לא לחינם רשמו שועלי המדבר את הניצחון הראשון בטורניר מאז 1982. הכל מגיע לו בזכות.

ביום חמישי יתייצב המאמן הגמיש ביותר במונדיאל מול אחד המקובעים שבו, פאביו קאפלו שהפך את רוסיה לנבחרת בונקריסטית משעממת ללא טיפת דמיון. הוא ייאבק מול אלילו מלפני 20 שנה על הזכות להעפיל לשמינית הגמר, ותיקו יספיק לו כדי לעשות זאת. תהיו בטוחים שהמערך יהיה שונה מכל אחד משני המשחקים הראשונים.

"מה היה קורה לו חלילודז'יץ' היה מאמן את בוסניה במקום סושיץ'?" שאלתי אתמול את סאשה איברול, אחד העיתונאים הבכירים במדינה שמצויה בדיכאון בעקבות ההדחה המוקדמת. "אני מקווה שנדע את התשובה בקרוב", הוא השיב. אז מי יודע, אולי קראתם עכשיו על המאמן שיפגוש את ישראל במוקדמות יורו 2016.

אין שחקן שמבין טוב יותר לליבו של מריו מנדז'וקיץ' מאשר חברו לנבחרת קרואטיה, איביצה אוליץ'. הסקורר המצוין נזרק הקיץ מבאיירן מינכן למרות שגילה יכולה נהדרת במשך השנתיים במועדון, כבש 48 שערים ואכל את הדשא – רק כדי לפנות מקום לרוברט לבנדובסקי. אוליץ' עבר חוויה דומה לפני שנתיים. הוא היה הגיבור הגדול של באיירן כאשר היא כמעט זכתה בטרבל בעונת 2009/10, הבקיע שבעה שערים בליגת האלופות בדרך לגמר, כולל שלושער לרשת ליון בחצי הגמר. אלא שאז הוא עבר פציעה קשה בברכו, ובקיץ 2012 החליטו הבווארים שאין בו צורך יותר. מנדז'וקיץ' הגיע מוולפסבורג – לא בדיוק על חשבונו, אבל בערך. אוליץ' עשה את הדרך ההפוכה וחתם בשורות הזאבים.

לא רבים האמינו שהוא מסוגל להתאושש ולחזור לכושר שאיפיין אותו לפני הפציעה, אבל אוליץ' עשה זאת בגדול. הוא תמיד היה שחקן נשמה, שמקריב את עצמו למען הקבוצה ומבצע עבודה שחורה ככל שיידרש. כך נהג גם בוולפסבורג, בה הבקיע בעונה החולפת 14 שערים, וגם בנבחרת, בה הוא מתופקד באגף השמאלי ושורף את האגף ללא לאות בגיל 34. האוהדים מתים עליו, והוא אחד הסמלים החשובים ביותר של הכדורגל הקרואטי.

לפני המשחק מול קמרון דרך אוליץ' על שברי זכוכית בחדר האמבטיה במלון ונחתך עמוקות בכף רגלו. הרופאים תפרו את הפצע, והכאבים היו עצומים, אבל אוליץ' מעולם לא הסכים לוותר לגורל. הוא עלה לקרב מול האפריקאים עם זריקות, וכבש את השער הראשון ונתן הצגה גדולה לפני שהוחלף בדקה ה-69. לפני 12 שנה הוא היה שותף לניצחון הגדול על איטליה במונדיאל ביפן, אבל אז הפסידו הקרואטים בשני המשחקים האחרים ולא שרדו את שלב הבתים. הערב יש לאוליץ' הזדמנות לתקן, כנראה בטורניר האחרון שלו, ותהיו בטוחים שהוא יעשה הכל כדי שזה לא יהיה משחק הפרידה שלו. גיירמו אוצ'ואה, שטרם ספג שער בטורניר, עשוי לעבוד קשה יותר מאשר נגד ברזיל.