זהו יום השוער: הבלוג של מיכאל יוכין

צפו בדיווח של שליחנו למונדיאל אורן יוסיפוביץ

רוב האוהדים מחוץ למקסיקו לא יודעים זאת, אבל גיירמו אוצ'ואה היה עד לא מכבר רק האופציה השלישית בנבחרתו. המאמן מגיל הררה התלבט ארוכות לגבי איוש האפודה הראשונה במונדיאל, בערך כמו פאביו קאפלו עם שוערי נבחרת אנגליה לפני המונדיאל בדרום אפריקה לפני ארבע שנים. אז נגמרה הסאגה הביזארית בערעור בטחונים העצמי של כל השלושה, ורוברט גרין ספג שער שוויון אומלל במיוחד במשחק הראשון נגד ארצות הברית, לפני שהודח מההרכב. סיפורו של אוצ'ואה, שטרם ספג בשני המשחקים בברזיל, והפך אתמול לגיבור האומה המקסיקנית עם הופעה כבירה נגד המארחת, שונה ב-180 מעלות, והדבר מלמד על האופי החזק שלו.

אוצ'ואה חיכה במשך שנים ארוכות להזדמנות להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה, והיו תקופות בהן הפסיק להאמין שהחלום יכול להתגשם. הוא נסע למונדיאל 2006 בגרמניה בהיותו נער בן 20 והושב על הספסל כדי ללמוד מאוסבאלדו סאנצ'ס הוותיק. ב-2010 אוצ'ואה כבר היה מנוסה מספיק כדי לעמוד בשער בגביע העולם, אבל המאמן חבייר אגירה העדיף את אוסקר פרס, כי הוא היה שקט יותר וראוותני פחות בעיניו.

אוצ'ואה תמיד היה באור הזרקורים במקסיקו מכל הסיבות האפשרויות. האינסטינקטים החייתיים שלו, קפיצותיו החתוליות, אישיותו הכריזמטית, מראהו הנאה, רעמת השיער המרהיבה – כל אלה הצטרפו לעובדה כי צמח במועדון המפורסם והמתוקשר ביותר במדינה, אמריקה ממקסיקו סיטי הבירה. איש לא יכול להיות אדיש לגמרי כלפי אמריקה. כמו באיירן מינכן בגרמניה או יובנטוס באיטליה, אתה אוהד אותה או מתעב אותה בכל נפשך. אוצ'ואה, נער הפוסטר של הקבוצה, היה לפיכך הדמות הנערצת והשנואה ביותר בו זמנית.

ממבט ראשון, הוא נהנה מכל העולמות. חוזי הפרסום זרמו אליו ללא כל מאמץ מצידו, עיתונאים רדפו אחריו, מאות אלפי מעריצות צעירות חלמו עליו בלילות, אבל למטבע הזה היה הצד הנוסף. הצלחתו על המגרש לוותה בקנאה ובסלידה. פרשנים ומבקרים ניסו לעשות לעצמם שם על חשבונו, והפרסומים השליליים היו נפוצים לא פחות מהכתבות החיוביות. אוצ'ואה הואשם בשחצנות, הזינוקים שלו נתפסו כתעלולים זולים כדי למשוך תשומת לב, ואוהדים רבים לא סבלו אותו בגלל שהוא היה אמריקה, ואמריקה הייתה הוא. כאשר לבש את מדי הנבחרת, נפוצו שמועות כי הוא מקבל את הכבוד בשל לחץ הספונסרים, ולא בזכות יכולתו הגבוהה. בסופו של דבר, ההמולה התמידית סביבו עשתה לו שירות רע. אגירה ומאמנים אחרים העדיפו לסמוך על שוערים בעלי פרופיל נמוך יותר.

אחרי שהתאכזב עמוקות מספסולו בדרום אפריקה, מאס אוצ'ואה בקריירה במקסיקו. במקום להמשיך להיות הסמל האולטימטיבי בקבוצת הפאר, הוא החליט לנדוד לאירופה, והצעות לא חסרו. פריז סן ז'רמן הגישה הצעה רצינית, וכך גם אולימפיאקוס ושתי קבוצות מהליגה הספרדית. אלא שאז נהרס הכול כאשר השוער נכשל, יחד עם חמישה חבריו לנבחרת, בבדיקת סמים במהלך אליפות צפון אמריקה. בהתאחדות טענו כי השחקנים היו חפים מפשע, והתקלה אירעה בגלל תוספות לא תקינות שקיבלו במנות האוכל שהוגשו להם במלון, והנושא נגרר לערעורים. בינתיים העדיפו כל הקבוצות שהביעו עניין באוצ'ואה ללכת על אופציות בטוחות יותר. פ.ס.ז', למשל, החתימה את סלבאטורה סיריגו האיטלקי. האפשרות היחידה שנותרה על שולחנו של המקסיקני הייתה אז'אקסיו, המועדון הצנוע מהאי קורסיקה.

אף אחד במולדתו לא הבין מדוע הוא לקח אותה בקיץ 2011. איך אפשר לעזוב את אמריקה הגדולה לטובת קבוצה שאיש לא שמע עליה? דיווחים רבים נפוצו על כך שרשת התקשורת טלוויזה, בעלת השליטה באמריקה אשר משדרת במקסיקו את הליגה הצרפתית, רקמה את העסקה כדי לשפר את אחוזי הרייטינג, ואף ממשיכה לשלם חלק ארי משכרו של אוצ'ואה באז'אקסיו. כך או כך, השוער עצמו היה שלם לחלוטין עם הבחירה. "אני מרוויח פחות מבעבר, אבל זה לא מונע ממני להיות מאושר יותר. אני גאה להיות השוער המקסיקני הראשון באירופה, ואין לי חרטות", הוא אמר לפני שנתיים.

באותה תקופה לא הסתיר אוצ'ואה את רצונו לעבור לקבוצה גדולה הרבה יותר, אבל למרות הצטיינותו התמידית הדבר לא הבשיל בשלוש השנים האחרונות. המקסיקני נחשב באופן קבוע לאחד השוערים הטובים בצרפת, ולשיאו הגיע בדרך כלל במפגשים מול פ.ס.ז', כאילו חשק לגרום לה להצטער על הפספוס.

כל זה לא עזר לו במיוחד בנבחרת. בתקשורת המקסיקנית המשיכו לבקר אותו, הפעם כי בחר "לברוח ולהסתתר", ובמהלך מוקדמות המונדיאל הוא שותף ארבע פעמים בלבד, כולל בהפסד הגורלי 2:1 בקוסטה ריקה שכמעט גרם למקסיקו לעוף. הררה, שמונה לתפקיד לקראת הפלייאוף נגד ניו זילנד, העדיף את חוסה קורונה שהיה השוער באולימפיאדת 2012 בה זכתה מקסיקו במדליות הזהב, וגם אלפרדו טלאברה נחשב לבעל סיכויים טובים ממנו.

שלושה ימים לפני משחק הפתיחה מול קמרון התלבט המאמן פומבית לגבי הבחירה הסופית: "התחרות קשה מאוד, וכולם ראויים. משחק הרגל של קורונה טוב יותר, ויש לכך חשיבות רבה". הוא אפילו לא פסל אפשרות רוטציה בין שוערים: "זה לא אידיאלי, אבל יכול להיות שנעשה את זה, כי לכל אחד איכותיות משלו".

עכשיו לכו דברו איתו על רוטציה! בגיל כמעט 29, אוצ'ואה זוכה סוף כל סוף להערכה לה הוא ראוי בקרב כל אוהדי מקסיקו. העצירה הסנסציונית מהנגיחה של ניימאר, שלוותה בסדרת הדיפות מרשימות אחרי ההפסקה כולל נגיחה של טיאגו סילבה, הפכה אותו ללהיט של ממש. כעת שימו לב לפרט המסקרן הבא – אז'אקסיו ירדה ליגה, ואילו חוזהו של אוצ'ואה במועדון הסתיים. השוער הפנומנלי הזה הוא סוכן חופשי שיכול לחתום בכל מקום בו יחפוץ. סביר להניח, אם כך, ששכרו בשנים הקרובות יהיה גבוה יותר אפילו בהשוואה לאמריקה.

זוכרים את פרשת רוברט גרין? ובכן, הפעם לא היו לפאביו קאפלו התלבטויות לגבי זהות השוער הראשון, אבל הוא קיבל ממנו את אותה הפאשלה בדיוק, ומשחק הפתיחה שלו במונדיאל, הפעם עם רוסיה, הסתיים שוב בתיקו 1:1.

הטעות הקטסטרופלית של איגור אקינפייב הייתה האסון הכי פחות צפוי מבחינת הרוסים. יש להם בעיות באגפים בהגנה, היצירתיות בקישור חסרה בגלל הפציעה של רומן שירוקוב, והנבחרת הגדולה ביותר מולה הבקיע בקריירה החלוץ הצעיר אלכסנדר קוקורין היא ישראל. רק דבר אחד היה ודאי לפני המונדיאל – אקינפייב הוא מניה בטוחה בין הקורות. שוער יציב, מנוסה, קר רוח, מתואם באופן מושלם עם צמד הבלמים איתם הוא משחק בצסק"א במשך יותר מעשור. ואז דווקא אקינפייב היה אחראי למחדל הגדול, במחצית הגרועה ביותר בחייו.

הפיאסקו הזה בלתי נתפס, אבל רוסיה כבר חוותה טרגדיה ספורטיבית בגלל השמטה של שוער. היה זה במוקדמות יורו 2000, במשחק האחרון נגד אוקראינה בלוז'ניקי באוקטובר 1999. רוסיה התחילה אז את הקמפיין עם שלושה הפסדים רצופים, אבל התאוששה באופן מופלא, השיגה שישה ניצחונות ברציפות כולל 2:3 בצרפת, והגיעה למחזור הנעילה בידיעה ששלוש נקודות נוספות יעניקו לה את הכרטיס לאליפות אירופה. העובדה כי שיחקה בדרבי מול השכנה, שהייתה עד לא מכבר חלק אינטגרלי מברית המועצות, הפכה את האירוע לגדול פי אלף. זה היה ה-משחק של רוסיה.

הלחץ הרוסי היה עקר עד הדקה ה-75, אז שלח ואלרי קרפין טיל לרשת בבעיטה חופשית והקפיץ את כל לוז'ניקי לשמיים. "הייתי בגן עדן במשך 13 דקות, ואז נפלתי לגיהנום", נזכר כוכב העבר. הנפילה הגיעה כאשר אוקראינה זכתה בבעיטה חופשית לא מסוכן באגף בדקה ה-88. אנדריי שבצ'נקו סובב כדור פשוט יחסית, השוער אלכסנדר פילימונוב היה אמור להדוף בקלות, אבל ניסה לקלוט אותו תוך כדי תנועה לאחור. הכדור נשמט מידיו לרשת, רוסיה איבדה את הניצחון, התדרדרה מפסגת הבית למקום השלישי ולא העפילה לטורניר.

זיכרונות מהאירוע הזה מעבירות צמרמורת בכל אוהד רוסי מאז. המאמן אולג רומנצב אמר לא מכבר: "אל תזכירו לי את היום הגרוע ביותר בחיי. רציתי להתאבד אז, או לכל הפחות לפרוש מכדורגל לאלתר". בלילה, כאשר אקינפייב שמט את הכדור של לי קאון-הו, ריחפו רוחות 1999 מעל האיצטדיון בקויאבה. השוער הפך לפתע לאיגור פילימונוב. אלא שהפעם, בניגוד לקטסטרופה ההיא, לא הכול גמור. לרוסיה ולשוער שלה עדיין יש אפשרות לתקן את הנזק, ורבות יהיה תלוי ביכולתו של אקינפייב להתאושש מהמהלומה העצומה.

ואם כבר מדברים על ניסיונות ההתאוששות של שוערים, הרי שהערב יעמוד איקר קסיאס, יותר מכל אחד אחר, באור הזרקורים במשחק הקריטי של אלופת העולם נגד צ'ילה. אחרי החמישייה נגד הולנד, שהוגדרה על ידי קפטן ספרד וריאל מדריד עצמו כמשחק הגרוע בחייו, הוא חייב לחזור להיות במיטבו מול החוליה ההתקפית התוססת של הדרום אמריקאים, ובראשה אלכסיס סאנצ'ס שמכיר היטב את כל הנפשות הפועלות שמולו. האם יצליח איקר לעמוד במשימה, או אולי אנחנו צופים במשחקיו האחרונים במדים הלאומיים לפני שדויד דה חאה תופס את מקומו במוקדמות יורו 2016?