סילביה סקוטי, כתבת "רדיו קפיטל" האיטלקי, לא מרחמת על מאמן אורוגוואי. "האם אתה מפחד מבאלוטלי כמו שאיטליה מפחדת מסוארס?", היא יורה לעברו ומוסיפה עוד דרישה: "תענה בבקשה באיטלקית". אוסקר טבארס, המאסטרו, אימן באיטליה בשלוש קדנציות שונות. השפה קצת חלודה, אבל הוא מסתדר: "אין מקום לפחד בכדורגל... יש דאגות כמובן, באלוטלי הוא שחקן נהדר, צעיר, שמומחה בלשחק באזור המסוכן. אנחנו מאמינים שנרגיש אותו ויש לנו עבודה לנסות לעצור אותו. המשחק הזה לא יוגדר על ידי פחד אלא על מוטיבציה וההערצה. לשחק נגד איטליה זו מתנה שנשלחה מלמעלה, ואם ננצח, זה לא יהיה כמו לנצח כל משחק אלא לנצח את אחת הנבחרות הטובות העולם וזו מוטיבציה גדולה בשבילי. יש לי כבוד גדול ליריבה שלנו, אבל גם הרגשה שיש לנו סיכוי לנצח".
כאן טמון ההבדל בין שתי הנבחרות לקראת משחק ההכרעה ביניהן הערב. איטליה, שתיקו יספיק לה, מפחדת מכישלון ואילו אורוגוואי, שחייבת ניצחון, משדרת רק אמונה. שתיהן נפגעו מקוסטה ריקה, אבל התזמון של ההפסד משנה והמומנטום, כמו גם הרוח הנכונה, נמצאים בצד של אורוגוואי.
התקשורת האיטלקית חתכה את הנבחרת אחרי ההפסד לקוסטה ריקה, ובעיקר את המאמן. "צ'זארה פראנדלי עושה יותר מדי טעויות, הוא מבולבל ומאבד שליטה", אמר שחקן העבר פרנצ'סקו גרציאני. "איטליה נענשה כי החזיקה יותר מדי בכדור", הוסיף המאמן זדנק זמאן. "מנקודת המבט שלי, כדורגל הוא ספורט של תנועה ואם אתה נע יותר מהיריב שלך, בדרך כלל יהיה לך יתרון".
פראנדלי אכן נראה מבולבל. נגד אנגליה העלה מערך של מעין 4-1-4-1, אך במחצית השנייה מול קוסטה ריקה זרק שחקני התקפה למערכה ויצר בלבול טקטי. על הדשא, איטליה שיחקה כדורגל איטי, לא יצרה מצבים וסבלה מנחיתות פיזית לעומת קוסטה ריקה האתלטית. גם במסיבת העיתונאים לקראת אורוגוואי, פראנדלי משדר בלבול. הוא מסרב לדבר על הרכב או מערך. אומר שהוא צריך לחשוב. אבל באיטליה כבר יודעים שהלחץ מבית עשה את שלו. אז המאמן יחזור לשחק עם שלושה בלמים (כמו יובנטוס) וירכיב את צ'ירו אימובילה ליד באלוטלי (לבקשת הקהל) למרות שהוא לא משוכנע שהם מתאימים לשחק יחד.
למשחק של אין ברירה, פראנדלי משתמש בטקטיקת אין ברירה. איטליה צריכה לחשוב קודם כל הגנה וחוץ מזה, שלישיית הבלמים מיובנטוס ברצאלי, קייליני ובונוצ'י אמורה להסתדר טוב יותר בשיטה המוכרת. וחוץ מזה, כשמשחקים מול סוארס וקבאני, אסור לקחת סיכונים. "יש פחד, אני יודעת שבנבחרת רועדים מסוארס. הוא חלוץ גדול, אולי השחקן הכי טוב בפרמיירליג", מסבירה לוואלה! ספורט העיתונאית סקוטי ומוסיפה תחזית אופטימית: "כשהיריבה חזקה, איטליה בדרך כלל לא מפספסת, אבל כשמשחקים נגד נבחרת כמו קוסטה ריקה, הם לא עושים הכול נכון".
בכל הקשור למשחק ההגנה, את הפריביו אפשר היה לראות בגביע הקונפדרציות, אז איטליה חטפה רביעייה מברזיל ושלישייה מיפן. "יש הסבר פשוט. בליגת האיטלקית הקבוצה הכי טובה היא יובנטוס ושחקני ההגנה שלה משחקים בנבחרת. הם הטובים באיטליה, אבל ברמה הבינלאומית, בליגת האלופות השחקנים הללו לא טובים. היו להם בעיות נגד גלאטסראיי וקופנהאגן, לא נגד ריאל וברצלונה", מסביר העיתונאי לאו טוריני. "הגנה שלנו לא ברמה של העבר. ויש עוד הסבר, לפני שמונה שנים כשאיטליה זכתה במונדיאל בגרמניה, ברצאלי היה האופציה הרביעית במרכז ההגנה כי היה לנו את קנבארו, נסטה ומטראצי ורק אז אותו. עכשיו אחרי שמונה שנים, ברצאלי הוא הטוב ביותר. אתה יכול להבין את ההבדל".
דבר אחד בולט לעין, החבורה בכחול שהגיעה לברזיל לא לגמרי מתנהגת כמו נבחרת איטלקית קלאסית. פעם איטליה הייתה שם דבר לטקטיקה והגנה, הנבחרת הזו, גם אם תעלה בסופו של דבר, מאכזבת עד כה בענק בשני הפרמטרים. פראנדלי יבצע את ההתאמות שלו ואולי גם יזנח מעט את הפילוסופיה של החזקת כדור ובניית מסודרת של ההתקפות, אבל הוא קודם כל רוצה לראות את איטליה מתנהגת כמו איטליה: "אם נעשה תיקו, זה אומר שהיינו טובים ושמרנו על איזון. לא אראה את הקבוצה שלי רק מחכה לסבול. אם נצטרך לסבול, אני רוצה שנהיה טובים ונצא למתפרצות". מבולבל כבר אמרנו? גם הוא לא יודע איזה איטליה תעלה לכר הדשא בנאטאל, זו שניצחה את אנגליה או זו שהתבזתה מול קוסטה ריקה.
מבחינת המאמן, מדובר ב"משחק החשוב בקריירה שלי. אני לא יכול להשוות אתו לשום משחק אחר", משחק שיוכרע על דברים שמעבר. פטריוטיות למשל. כאן הוא מרגיש שאיטליה נחותה מיריבתה. "למשחק כזה יש כמה צדדים, צד פסיכולוגי וצד פיזי, אבל קודם כל אנחנו כאן כדי לייצג את איטליה ואם נודח אני מקווה שזה לא יהיה בגלל שאנחנו לא טובים אלא בגלל שהם יהיו יותר טובים. אבל הטקטיקה באה אחרי הפטריוטיות אם לא תעשה את זה, הכול יותר קשה. לאורוגוואי יש רגש פטריוטי שלנו אין. בואו נזכור שאנחנו איטליה, בואו נשחק בשביל המולדת".
האמירה של פראנדלי קצת שנויה במחלוקת, אבל סקוטי לא מופתעת: "זה נכון. אפשר לראות שיש כאן הרבה עיתונאים, אבל כמעט אין אוהדים של איטליה. זה קורה כל פעם ולא רק כי ברזיל רחוקה לאוהדים, גם בגרמניה ובצרפת וביורו לא היה קהל איטלקי. האוהדים האיטלקיים אוהדים מול הטלוויזיה. הם לא פטריוטים כמו האוהדים הדרום אמריקאים".
טבארס מסרב להאמין שזה נכון. הוא מזדעזע למשמע האמירה על חוסר הפטריוטיות. "לא מאמין שנבחרת שכתבה דפים מזהירים בהיסטוריה של הכדורגל עושה את זה ללא תמיכה מהמדינה", הוא מגיב. "יש לי כבוד לאיטליה והערכה. הם הביאו לעולם הרבה טקטיקה, את הדרך שבה רואים את המשחק. גם הליגה חשובה מאוד, שחקנים לומדים בה להיות צייתניים", אבל גם הוא נאלץ להודות שלאורוגוואי יהיה גב משמעותי יותר: "לשחקנים שלנו יש אהבה ומסירות לנבחרת שרק הלכה והעמיקה וזה קשור לתחושות. כל שחקן התחיל כאוהד הנבחרת עד שהגשים את החלום. אנחנו משחקים ברמות האלה בזכות האהבה ומסתמכים עליה מאוד".
אורוגוואי היא נבחרת מבוגרת יחסית. שעברה מעט מאוד שינויים מאז המקום הרביעי בדרום אפריקה. הצלחה או כישלון במשחק לא ישנו את העובדה שיצטרכו לבנות שם מחדש וכמובן שכשיש בסגל סופרסטאר כמו לואיס סוארס הכול יותר קל. איטליה? חלק מהשינוי כבר החל ובסגל יש לא מעט צעירים, שעדיין צריכים זמן. לפראנדלי יש אמנם חוזה לשנתיים נוספות, אבל מעמדו יתערער במקרה של הדחה. למעשה, מדובר בפנצ'ר לא מתכונן שיהיו לו השלכות. תהליך חילופי הדורות יזורז, חלק מהוותיקים יפנו את מקומם ואיטליה תצטרך להיבנות מחדש.
"האם זה המשחק האחרון שלך בנבחרת?", נשאל אנדראה פירלו. "לא מוכן לחשוב על זה", הוא עונה, במה שמסגיר במדויק את הלך הרוחות במחנה האיטלקי. האזורי לחוצים מאוד מהמצב, מבועתים מהמחשבה שבפעם השנייה ברציפות הם יאלצו להיפרד מהטורניר בתום שלב הבתים. מעטים אומרים את זה או מסרבים להודות בזה, אבל הכדורגל האיטלקי בבעיה ועם או בלי קשר למה שיקרה הערב, יש מקום להסתכל למציאות בעיניים. "ברור שזו תהיה אכזבה לי וגם לאומה", הוא מתרצה בסוף לדבר על מה יהיה אם. "אנחנו לא חושבים בצורה כזו ולא מתכוננים שזה יקרה".
העיתונאים האיטלקים כבר מוכנים לכאוס. "באיטליה הכול יכול להשתנות ברגע", טוען טוריני. "לדעתי, פראנדלי מאמן טוב. הוא עשה עבודה טובה כי לפני ארבע שנים בדרום אפריקה, הודות למר (מרצ'לו) ליפי, הנבחרת נהרסה. לא הייתה לנו פרספקטיבה ולא עתיד. פראנדלי הביא התלהבות ואנרגיות וביורו 2012 הגענו לגמר. אני מכבד אותו. אם המונדיאל ייגמר נגד אורוגוואי בטוח שתהיה צעקה באיטליה. איטלקים תמיד מאמינים שאנחנו צריכים להיות הטובים ביותר, גם אם אנחנו לא. אני מקווה שההתאחדות תהיה הגיונית ותבין שהבעיה העיקרית היא לא המאמן".
"הבעיה שהכדורגל האיטלקי נמצא במצב רע", הוא ממשיך. "תראה את הקבוצות האיטלקיות במפעלים האירופאים. הן לא מגיעות לשלבים המאוחרים. הרמה שלנו בליגה נמוכה ויש בעיה עם הנוער. קשה באיטליה כרגע למצוא שחקנים טובים מאוד. כשאתה מסתכל על הסגל, אין סופרסטאר. פירלו כוכב, אבל הוא בן 35. בופון כוכב, אבל הוא בן 50 בערך. הבעיה היא לא במאמן, לא נשאר בבית שחקן שאם היה כאן, היה יכול לעשות את ההבדל".