לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
למעקב בטוויטר
זו פעם שלישית שאתה רואה אותם במונדיאל הזה. הלוקיישן שונה (מרקאנה, מינייראו, איטאקרה), אבל הכול נראה אותו דבר. זו אותה ארגנטינה, ואותו סגנון משחק נוראי, ואותה כבדות, ואותו חוסר תיאום, ואותו שיעמום, ואותו כמעט-הפסד, ואותו ניצחון בגול אחד.
ואותו מסי.
גם בשיר האוהדים הכי טוב במונדיאל (אתם כבר יודעים איזה שיר זה), המבשל בא לפני הכובש, מראדונה לפני קאניג?ה. בדרך כלל זה ממש לא כך. בדרך כלל המבשל הוא כמו הסגן של בר כוכבא. נשכח, ברקע, תזכיר לי מי זה היה?
אבל יכול להיות שבמבחן הזמן את הבישול של מסי לדי מריה מול שוויץ יזכרו שנים רבות, כפי שעל האסיסט של דייגו לקלאודיו מול ברזיל שרים גם 24 שנים לאחר שהתרחש.
הביצוע של דייגו היה מלוטש יותר ומרשים יותר, ומול יריבה חשובה יותר, אבל כבר הבנו טוב מאוד מה זה מונדיאל. ושמינית גמר זו שמינית גמר. אין מה להרחיב על מקצועיות וטקטיקה. ניצחון, ואתה שלושה משחקים מהגביע, וזה כל מה שזה. וארגנטינה ברבע הגמר של מונדיאל 2014, בברזיל, בגלל שליאו הביא אותה לשם. גרר אותה, סחב אותה, משך אותה. הוא ההבדל בין כלום לבין שלושה משחקים מהגביע.
אנחל די מריה, שאיים כמו משוגע על השער (12 פעמים) וסוף סוף עזר קצת לפרעוש, הוא פסיק קטן במה שקרה אתמול בארנה סאו פאולו. זה היה הבישול הכי גול שיש. זה לא היה בין-שניים, ולא הקפצה מדהימה, ולא משהו שגורם לך לרוץ ליוטיוב. זה פשוט היה אסיסט שהוא שער. דקה 118, מסי דהר, דילג מעל פביאן שאר וגלגל לעבר המלאך. אי אפשר להסביר עד כמה הפס היה מושלם, אבל מרגע שהוא יצא מהרגל של מסי הוא יכול היה באותה מידה פשוט להיכנס לרשת. די מריה היה רק בלדר, לא יותר.
אם כבר נוסטלגיה, השער הזה הזכיר את הגול של קרלוס אלברטו בגמר של 1970. פלה היה המבשל, ואמנם הוא לא רץ עשרות מטרים כמו פרעושיניו אתמול, אבל כבר מהטאץ? שלו בכדור היה ברור שהוא מוכוון רשת. זה היה גמר, ואתמול רק שמינית, אבל משהו מתבשל פה. ?סבלנו וסבלנו, כולנו?, סיכם מסי עוד ניצחון מרגש ודחוק. ?התחלנו כבר לחשוב שזה לא יקרה. אבל בסוף המזל היה לצדנו ועכשיו אנחנו צריכים לנצל את זה ולהמשיך להתקדם?.
הוא קורא לזה מזל. האוהדים ארגנטינאים שהציפו אתמול את סאו פאולו טענו שזה האפיפיור שסידר להם עוד באזר-ביטר. אבל זה לא מזל ולא פרנציסקוס. לא, זה לא.
ואנחנו עוד סופרים לו קילומטראז?. ממשיכים להראות כמה מעט הוא רץ (10,710 מטר, היגואין הטנק חתר 13,519 ומסי האלפיני, שאקירי, חרך יותר מ-15 קילומטר). ואנחנו מראים כמה מעט הוא מבלה בעצימות גבוהה (6%, הכי מעט משחקני השדה של ארגנטינה).
אבל בואו נספור מעורבות בשערים - 6 מ-7. ובואו נספור אחוזי הצלחה איתו (100%) ובלעדיו (בלי השערים שלו, האלביסלסטה היו על 16%). ובוא נראה מה ארגנטינה עשתה ב-25 המשחקים האחרונים איתו (לא הפסידה). ובואו נספר שאתמול, שוב, הגיע אל מול המצלמות כדי לאסוף את גביע השחקן המצטיין - בפעם הרביעית מתוך ארבע. ובואו נספור תאקלים אתמול - 6, לפי whoscored - הכי הרבה במגרש בשתי הנבחרות גם יחד. אתם קולטים? ליאונל מסי, הכי הרבה תאקלים.
ובואו נספור עד שלוש. שלושה משחקים עד הגונג.
ראשי ברזיליה כבר לבטח היו היסטריים. רבע הגמר שישוחק בעיר - המשחק הכי יוקרתי שהבירה קיבלה במונדיאל הזה - כמעט הכיל את שוויץ ובלגיה. אבל לעיר ולראשיה שלום, והקהל הכי טוב בעולם - של המדינה היחידה שאפילו ההמנון שלה כאילו הולחן על ידי אולטראס - יגיע ברבבותיו גם לשם.
גם בלגיה תגיע, ובפעם הראשונה בטורניר הזה, ארגנטינה תפגוש יריבה טובה על הנייר. זה כבר לא איראן וניגריה ולא בוסניה ולא שוויץ. זו נבחרת סופר-מוכשרת עם אופציות התקפיות מצוינות (ותודה שחזרת, לוקאקו). וארגנטינה כל כך חלשה, כל כך רעה במונדיאל הזה. כבר בטור הקודם נכתבה ההערכה שארגנטינה הזו עלולה להסריח כל הדרך לגמר. לכו תדעו, זה מתקרב, בזכות האפיפיור או מסי או ההגרלה. אגב הגרלה, תסתכלו על זוכות המונדיאל לאורך ההיסטוריה. לא מעט כאלו נהנו מלו?ז נוח. בטורניר כזה, של שבעה משחקים, שנערך אחרי עונה מתישה, גם לגורל יש ג?וב חשוב.
הרי אתם בטח שמים לב באיזה מונדיאל אנחנו. ברזיל צריכה את הקורה ואת החרה כדי להתגבר על צ?ילה, והולנד בנתה על שש דקות בגן עדן כדי לצלוח את אוצ?ואה, וגרמניה נזקקה ל-120 דקות כדי לדלג מעל אלג?יריה, ובלגיה הזיעה מול ארצות הברית של אמריקה, וקוסטה ריקה ברבע הגמר. וספרד בבית. גם איטליה, ואנגליה, וסוארס. בעצם, רק קולומביה עושה רושם של ממש. זה מונדיאל שבו אין נבחרות-על אבל יש גיבורי-על. מה שאומר - הרבה הפתעות, הרבה דרמות והרבה כוכבים. בקיצור, כל מה שצריך בספורט.
אז בלגיה, הא? זוכרים את 86?? כשמראדונה פגש אותם בחצי הגמר, בבירת מקסיקו, ופירק אותם עם צמד בדרך לגביע? בשבת, בבירת ברזיל, יגיע תורו של מסי, שנולד שנה פחות יום לאחר אותו אחר צהריים קסום. אתמול, ביציאה מהטריבונה, עמד לו חוסה בראון - הבלם החסון של ארגנטינה ההיא - ששיחק מול בלגיה וגם כבש בגמר מול מערב גרמניה. לדבר אנגלית הוא לא יודע, אבל לקרוא את המפה הוא יודע. משהו מתבשל פה. תודו שגם אתם מריחים.
orenjos@walla.co.il