הקייזר החדש: הבלוג של יוכין על מאטס הומלס, מכוכבי גרמניה במונדיאל

אחד ההיבטים הטקטיים המעניינים ביותר של גמר המונדיאל הערב (ראשון) הוא שיטת הלחץ של שתי הנבחרות. גרמניה, שבתחילת הקדנציה של יואכים לב נהגה להמתין ליריבה במחצית המגרש שלה ולצאת למתפרצות מהירות, אוהבת היום קו הגנה גבוה מאוד. הקשרים יוצאים רחוק ככל הניתן כדי לחטוף כדורים ליד רחבת היריבה, וכתוצאה מכך גם הבלמים יוצאים לעבר קו האמצע. את התוצאה אפשר היה לראות הן בדרך בה קיבלו הגרמנים כדורים ליד השער של ברזיל בשביעייה המפורסמת בחצי הגמר, והן בתפקיד המעניין של מנואל נוייר, אשר מתפקד פעמים רבות כבלם מחוץ לרחבה – במיוחד בשמינית הגמר מול אלג'יריה.

לעומת זאת, ארגנטינה של אלחנדרו סאבלה מתגוננת ליד הרחבה שלה. הרביעייה האחורית נמצאת קרוב מאוד לסרחיו רומרו, ולפניה שחקני קישור בראשות חאבייר מסצ'ראנו שעושים הרבה עבודה שחורה. כאשר הם זוכים בכדור, שחקני האלביסלסטה לא ממהרים לצאת למתפרצות, וכתוצאה מכך משחק ההתקפה שלהם סטטי למדי. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט במיוחד במפגשים נגד בלגיה והולנד - בעוד ארגנטינה הצליחה למנוע מהיריבות משחק יצירתי כלשהו, היא התקשתה מאוד להגיע להזדמנויות ראויות בעצמה. התוצאה - משחקים משעממים להחריד, שכמעט ולא ניתנים לצפייה.

אחד הגורמים הבולטים לשינוי שחל בשיטת הלחץ הגרמנית הוא מאטס הומלס, שהפך במונדיאל הנוכחי לאחד המנהיגים הבולטים של הנבחרת. הוא לא רק מנהיג את העורף, אלא גם מנצל את ראיית המשחק המשובחת שלו כדי לבנות את המשחק מאחור, לא מהסס להצטרף להתקפות מסודרות, ואף כבש שני שערים חשובים בנגיחות אחרי מצבים נייחים. לא לחינם הוא נבחר ברשימת המועמדים המצומצת לתואר השחקן המצטיין של הטורניר. הצלחתו כה גדולה שקל לשכוח את העובדה הפשוטה הבאה - עד לפני מספר חודשים הומלס כלל לא תוכנן להיות שחקן הרכב.

זה אולי משונה, אבל הסגנון שלו לא תמיד התאים למנשאפט, הן מבחינת הסגנון והן מבחינה פוליטית. הומלס צמח באקדמיה של באיירן מינכן, לא הוערך כראוי, הושאל לדורטמונד ואף פעם לא רצה לחזור אחרי שזכה להתקדם בהדרכתו של יורגן קלופ. המאמן הכריזמטי של הצהובים-שחורים הפך את הבלם שלו לסוג של פליימייקר, מעין יורש למתיאס זאמר, והוא התרגל לשלוח כדורים ארוכים למתפרצות קטלניות. כאשר זומן לראשונה לנבחרת ב-2010, גילה הומלס שהגישה שלו זוכה לביקורת. הוא איבד יותר מדי כדורים במשחק מול אזרבייג'אן, והתקשורת חתכה אותו לגזרים. לא רק היא – לתדמהתו גילה הומלס שגם המאמן הלאומי הצטרף למקהלה באופן פומבי.

"הפנמתי שבנבחרת צריך לשחק אחרת", אמר אז הומלס, ובסופו של דבר הצליח לזכות באמונו של לב לקראת יורו 2012. הוא הפגין יכולת נהדרת באליפות אירופה, אולם בחצי הגמר מול איטליה שגה בבחירת המיקום ולא הצליח לסגור את אנטוניו קסאנו שבישל למריו באלוטלי את השער הראשון בניצחון 1:2. הטעות היחידה הזו הרסה את כל המוניטין של הבלם בעיני פרשנים מסוימים. הוא הואשם בהדחה, והתברר כי לב נוטה שוב לשתף פעולה עם המלעיזים.

גם בחדר ההלבשה לא הכל היה שקט. הגרמנים הצליחו לשמור על אחדות שורות כלפי חוץ, אבל מתחת לפני השטח דווח על מחנאות בין אנשי באיירן לאנשי דורטמונד. הומלס, אישיות דומיננטית ובן לעיתונאית ספורט מפורסמת, הנהיג את המחנה שלו, שכלל את מריו גצה, מרסל שמלצר, מרקו רויס ואילקאי גונדואן.

ניתן לומר כי נוצר משבר אמון בין הומלס ללב אחרי האליפות, ומעמדו של הבלם התערער מאוד. הוא שותף בשלושה משחקים בלבד במוקדמות המונדיאל, בעוד ג'רום בואטנג ופר מרטסאקר צוותו במרכז ההגנה. השילוב הזה עבד לא רע, והומלס הידרדר לשפל העמוק ביותר בנבחרת באוגוסט האחרון, כאשר לב ביקר אותו ואת מרסל שמלצר באופן פומבי על הופעה חלשה בתיקו 3:3 מול פרגוואי במשחק ידידות.

לדורטמונד נמאס מהיחס כלפי שחקניה, והיא יצאה במתקפה חזיתית נגד המאמן וההתאחדות. היו"ר האנס יואכים ואצקה טען: "יש לנו תחושה שהשחקני שלנו מוערכים פחות מאלה של באיירן, ארסנל וריאל מדריד". הומלס עצמו לא שתק והתבטא בראיון: "קל יותר לקבל זימון לנבחרת אם אתה משחק בבאיירן". עיתונאים גרמנים שלא מזוהים עם באיירן, איתם שוחחתי בנושא, גילו בשנתיים האחרונות עוינות של ממש כלפי לב. לטענתם, שיקוליו היו פוליטיים בלבד, והוא מכין את הקרקע לעבודה בבאיירן אחרי שיסיים את כהונתו בנבחרת. הסוגיה הזו ליוותה את הנבחרת לאורך כל העונה האחרונה.

תוסיפו לכך את הפציעה שהשביתה את הומלס בשלהי 2013, ואת העובדה כי לאור פציעה זו עונתו החולפת היתה אולי הכי פחות מוצלחת מבחינתו במדי דורטמונד, ותבינו מדוע לא רבים ציפו לראות אותו בהרכב במונדיאל. זה היה מצער, כי תרומתו של הומלס למשחק ההתקפי עולה באופן ניכר מאוד על פני כל הבלמים האחרים, אולם אלה היו פני הדברים. ואז, באופן אירוני וסמלי למדי, דווקא באיירן באה לעזרתו.

כבר בתחילת העונה החולפת ניסה פפ גווארדיולה את פיליפ לאם בעמדת בקישור. בנבחרת המשיך הקפטן לשחק כמגן ימני, אך בשלב מסוים ביקש מפורשות לעבור לתפקידו החדש, ולב נענה בחיוב. בעקבות השינוי, הוסט בואטנג ימינה, וכך התפנה מקום להומלס לצד מרטסאקר במרכז ההגנה. כוכב דורטמונד שב להרכב למשחקי הידידות האחרונים מול קמרון וארמניה, גילה יכולת טובה ונשאר שם גם במונדיאל.

דווקא המעבר של לאם לא הצליח, והחור באגף הימני זעק לשמיים, במיוחד במשחק מול אלג'יריה, אותו החמיץ גם הומלס בגלל מחלה. לב התעקש תחילה על המערך, אבל לקראת רבע הגמר מול צרפת נהג נכון, והשיב את הקפטן ימינה. בשלב זה הומלס היה כבר הפך למנהיג, ואת המחיר שילם מרטסאקר שהורד לספסל. אחרי הניצחון על הצרפתים בו הבקיע הומלס את השער היחיד, הצהיר לב: "מאטס היה פנטסטי. הוא תמיד נמצא במקום הנכון". הבלם עצמו קבע: "לקח לי ולמאמן זמן כדי להתרגל אחד לשני ולהבין אחד את השני. התהליך הזה הושלם כעת".

אין עוררין על כך שמדובר באחד הבלמים הטובים בעולם בשנים האחרונות. אם הומלס בן ה-25 יצטיין בגמר ויניף את הגביע, אפשר יהיה להתחיל לדבר עליו, בזהירות המתבקשת, כמועמד פוטנציאלי להיכלל ברשימת הבלמים הטובים ביותר בגרמניה בכל הזמנים, לצד זאמר ופרנץ בקנבאואר. בשנים הארוכות שנותרו לו עד לסיום הקריירה, הוא בהחלט יכול להגיע להישגיהם, במיוחד עכשיו, כאשר הנבחרת מנצלת באופן מירבי את כישוריו.

ספק אם ארגנטינה מנצלת באופן אופטימלי את היכולות של אסקיאל גאראי, כי גם הוא, כמו הומלס, אוהב לבנות את ההתקפות מאחור. לצערו של הבלם, בסגנון המשחק של סאבלה הדבר כמעט בלתי אפשרי, ולכן תרומתו למשחק ההתקפה מסתכמת בנגיחות ממצבים נייחים – למשל, הוא לא היה רחוק מלכבוש במחצית הראשונה נגד הולנד.

המוניטין הבינלאומי של גאראי נמוך הרבה יותר, כי הוא לא קיבל בזמנו הזדמנות ראויה בריאל מדריד. הבלם בן ה-27, שנולד ברוסאריו והתחיל את דרכו בניואלס אולד בויס, כמו ליאו מסי, עבר לספרד כבר בגיל 19, חתם בסנטאנדר, וכעבור שלוש שנים בלבד כבר הוחתם על ידי הבלאנקוס. בעונת 2009/10, עם מנואל פלגריני על הספסל, הוא שיחק לא מעט, בין היתר בגלל הפציעה של פפה, אבל עם הגעתו של ז'וזה מוריניו לברנבאו אפסו סיכוייו להיאבק על מקומו. בקיץ 2011 הוא הועבר לבנפיקה, כחלק מעסקה ששלחה את פאביו קונאטראו בכיוון ההפוך.

סאבלה אמר אז: "יכול להיות שריאל תצטער על כך שהעזיבה את גאראי". הוא צדק. בשלוש העונות בבנפיקה גילה הבלם הארגנטינאי כושר מנהיגות יוצא דופן, ויצר עם לואיזאו הברזילאי את מרכז ההגנה שכונה בליסבון "הקיר". מנצ'סטר יונייטד ניסה ללא הצלחה להחיתמו לפני שנה, וקיוותה ללכת עליו גם הקיץ, אלא שציפתה לה הפתעה – גאראי העדיף את הכסף של זניט וישחק אחרי המונדיאל בליגה הרוסית. לאור זאת, זכיה בגביע העולמי מהווה עבורו הזדמנות כמעט בלתי חוזרת לרשום את שמו בהיסטוריה. האם הוא מסוגל לעצור את החוד הגרמני?