לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
למעקב בטוויטר
יותר משעתיים לאחר ההנפה, ואלפי גרמנים נשארו לרקוד ביציע שמאחורי השער במרקאנה.
יותר משעתיים לאחר ההנפה. אתם קולטים?
הם לא רצו ללכת. לאן בכלל ילכו, כשהנבחרת שלהם אלופת העולם בכדורגל, לראשונה מזה 24 שנים. אז הם נשארו. הגיבורים שלהם נלחמו ונפצעו על הדשא במשך שעתיים, ניצחו 0:1 את ארגנטינה בגמר המונדיאל, הניפו גביע והלכו להתקלח. והם נשארו. ויותר משעתיים עברו - יותר משעתיים! - והופה הם חזרו להדרן מרגש. פיליפ לאהם, הקפטן, זינק ראש לתוך היציע. ולוקאס פודולסקי, מש?ק אווירה עם 54 דקות של כדורגל ו-54 מיליון ציוצים, שר עם האולטראס את מיטב הפזמונים. בינתיים, לתוך השער החשוף, פולדי הקטן - לואיס גבריאל פודולסקי, הבן של - ניסה את כוחו. אולי יוגי לב יבנה עליו יותר מעל אבא.
אחרי כמה זמן, אבא פולדי שם את הג?וניור בשער ואימן אותו. האמת, שניהם נראו בכושר. באותו זמן קפטן פיליפ עדיין ביציע. לאנשי האבטחה הברזילאים כבר נמאס כנראה, והם עזבו את המרקאנה בפעם האחרונה למונדיאל זה. הגרמנים ראו אותם מתפנים, והתשואות היו רבות. הרי הסברנו לכם איזו אהבה נרקמה כאן. כגושפנקה, על גב חולצת האליפות החדשה של גרמניה, נכתב ?תודה ברזיל, על מונדיאל נהדר?. בסטיאן שווינשטייגר לבש חולצה כזו, ועטף סביב הרגליים את דגל גרמניה כמו שמלה. ביד אחת בקבוק שמפניה בגודל של ריו דה ז?נרו וביד השנייה בקבוק בירה. כשעבר במסדרון הפיל לעיתונאי אחד את מכשיר ההקלטה מהיד - עד כדי כך קשר הורס.
?אנחנו פשוט אוהבים את המדינה הזו?, הסביר בסטי לוואלה! ספורט את הרומן עם ברזיל. ?אנחנו אוהבים את האנשים האלה, והם אוהבים את הגרמנים. במובן מסוים, שיחקנו הלילה גם עבור הברזילאים?. כשאמר את המילה האחרונה הקול שלו נסדק קצת, ושווייני לא כזה בחור רגיש. אבל כן, היה פה חיבור ומשהו נגע. לא רק בין הגרמנים לברזיל אלא בין הגרמנים לעצמם. הנה תומאס מולר, מנואל נוייר, סמי חדירה ואנדרה שורלה יוצאים מהמקלחות בטור. ?דני נומר איינס דר ולט סינד ויר!!!?, הם צורחים, "אנחנו מספר אחת בעולם". שום ינשוף לא היה מאשר אותם. הם היו מסטולים מניצחון ומאלכוהול, ובעיקר משמחה. שמחה שהביאה גביע. טוב להם, טוב לנו.
כי הזכייה של גרמניה באליפות העולם היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכדורגל. זה ניצחון לא רק לכדורגל השמח - קלישאה, הרי ברור שכולנו מעדיפים לראות גולים - אלא ניצחון לשמחה עצמה. ניצחון לנבחרת ומדינה שהראתה שהבידור מעל הכול, והאוהדים אפילו מעליו. יוטיוב, פייסבוק, טוויטר, ריקודים עם אינדיאנים, סלפיז של נשיקות ופולדי כמעט מטריד את הקנצלרית מרקל. ובירות במגרשים וכרטיסים מוזלים וחיבור מושלם בין קבוצה לקהילה. וכן, ברור שעדיף שכל זה נעשה על רקע של כדורגל התקפי ככל שניתן. ?הרבה מדינות הראו חיבור טוב - קוסטה ריקה, בלגיה, אלג?יריה, צרפת?, מנתח לוואלה! ספורט גי רו - ששלט באוקזר במשך ארבעה עשורים וראה כמה מונדיאלים (?זה ה-13 שלי?) בחייו. ?שלוש נבחרות היו מעל כולן - הולנד, ארגנטינה וגרמניה. והכדורגל הגרמני היה הכי טוב שיש. זה חשוב לכדורגל, כי ככה כולם רואים את השיטה המנצחת, וכולם ירצו לעשות את אותו הדבר".
אחרי שארגנטינה הפסידה עלה ליאונל מסי לבמה, כי קראו לו. הוא קיבל גביע, כי נתנו לו. גביע השחקן המצטיין בטורניר.
אוי, פיפ?א, החלקתם על השכל.
מסי קיבל ארבעה גביעי שחקן מצטיין בארבעת המשחקים הראשונים של קבוצתו למרות שלא עשה שום דבר זולת לנצח. ובגלל זה, זה היה בסדר. אבל הגביע האומלל אתמול היה קילו של מלח על הפצעים, ולמסי יש הרבה כאלה. בלי גול בשלב הנוקאאוט, בישול אחד ותו לו, בלי תפוקה ברבע, בחצי ובגמר. ארגנטינה שלו לא כבשה במשך חמש שעות וחצי של כדורגל, מספרים של אחת שאסור לה להחזיק גביע ביד. אז רק מסי החזיק. וכשהחזיק את הפרס הנורא הזה, ראו כמה הוא עצוב. הוא לא ידע אם להניף אותו או לזרוק אותו קיבינימט, אז פשוט החזיק אותו, סטטי, יבש, מרוקן.
כשהיה בן 18, אמר לכולם שהמונדיאל בברזיל יהיה שלו. 2014, גיל 27, זמן אידיאלי להוריד קוף מהגב ולחסל את כל ההשוואות שמעזות לדרג את דייגו מראדונה לפניו. נחשו מה, הוא לא חיסל דבר. וכנראה שגם בעוד ארבע שנים זה לא יקרה. ספק אם יהיה קרוב יותר ממה שהיה אתמול.
זה היה משחק שהתאים לו ולארגנטינה כמו כפפה לרגל. כל מי שפילל לניצחון ארגנטינאי, פילל לקצב כמו זה. גרמניה לא הייתה גרמניה של המינייראו, אפילו לא קרוב. המעמד הכביד. וכמה טעויות עצומות של הומלס וקרוס סידרו להיגואין ופלאסיו מצבים של אחד-על-נוייר. עד עכשיו הם בוכים על הפספוס. גם מסי פספס, פעמיים. פעמיים היה יכול לגלגל לרשת - הרי זה מה שהוא עושה הכי טוב - והוא גלגל הצדה. אלוהים, ישו, הגורל, המזל והאפיפיור, מחקו את המיותר, החליטו על הזדמנות אחרונה. בעיטה חופשית בדקה ה-122. הנה, בוא תראה שאתה דייגו. אבל זה הלך החוצה.
זה ישפיע, וזה לא יעבור במהרה. מקורביו הניחו שזכייה קרובה בלה ליגה או בצ?מפיונס תרככנה את ההרגשה, אבל גם מסי יודע את מה שאחרים מסרבים להבין. כדורגל הקבוצות הוא משני בעולם. זה המונדיאל ואז כל השאר. ליגה מקומית זה כמו עונה סדירה ב-NBA, וזכייה בצ?מפיונס זה כמו אליפות הקונפרנס. אבל מונדיאל זה סדרת הגמר, הטוב מ-7 משחקים. תשאלו את לברון, שישב כמה מטרים ממסי, והתלהב מ?אירוע הספורט הגדול בתבל?. עד שלא ענד טבעות במיאמי, הגורילה הייתה בגודל של הר. אתמול, מסי הבין שאולי בכל זאת יסיים קריירה בלי התואר החשוב מכולם. וזה כואב לו. בטוח שכן.
אם כבר, הגביע העלוב שקיבל מסי היה מראה בפנים של הכדורגל העולמי. ההוכחה הניצחת שלא משנה כמה השחקן יהיה גדול, הקבוצה תנצח. מסי, הטוב בדורו, הפסיד לנבחרת מאוחדת. הנבחרת הזו הביסה את החבר?ה של כריסטיאנו רונאלדו, שברה את החבר?ה של ניימאר ואתמול סילקה מהדרך גם את החבר?ה של מסי. איפה ריו ואיפה הטריו.
וארגנטינה, הו ארגנטינה, קיבלה בדיוק את מונדיאל 90? לתוך הפרצוף. שוב 1:0 דרמטי בגמר, שוב גרמניה חוגגת, שוב הכדורגל החיובי הציל את העולם מזכייה של אפרורית. מסי נולד ב-1987, אבל המגפה של ארגנטינה מול גרמניה חיה ובועטת החל מ-1986. אם רק היו מקשיבים למשטרת האופנה ונלחמים על מדי האלביסלסטה. ברגע שעלו בבלוז, היה ברור שזה ייגמר בבכי. ?את בוכה מאיטליה עד היום?, הם שרו במשך חודש לברזיל. באופן אירוני, דווקא הברזילאים קיבלו אתמול סנטימטר של שמחה. והארחנטינאים? הם ימשיכו לבכות עד רוסיה. וכנראה שגם אחרי.
?זה משחק קשה מאוד להימור?, אמר לי רונאלדו לפני הפתיחה, ?אבל לדעתי גרמניה תנצח?.
משחק הכדורגל היחיד בעולם שיכול להצדיק סקור נמוך הוא גמר המונדיאל. העצבים ברגליים היו ברמות של חלל. הטעויות בהגנה של גרמניה, ההחמצות של הארגנטינאים, המערכים הטקטים ששונו וקרסו. אנשים שהתאכזבו מהתוצאה המאופסת כנראה לא ידעו למה לצפות. לכו אחורה עד 1986 - 28 שנים. בכל הגמרים מאז ועד היום רק חלוץ אחד כבש. רק אחד. רונאלדו, ההוא מה?לדעתי גרמניה תנצח?.
לא כל שחקן נולד עם הגן שמאפשר כיבוש בגמר מונדיאל. אלו יחידי סגולה. ברמה, זידאן, פטי, רונאלדו, מטראצי, אינייסטה. גיבורים במועדון אקסלוסיבי. אל המועדון הזה נכנס אתמול מריו גצה, ילד שלפי מקורות זרים עדיין לא העביר סכין גילוח על הלחי, ושלפי הצבע של הלחי אולי אפילו מתאפר. בייבי פייס מארץ הבייבי פייס עלה כמחליף, ושבר לארגנטינה את הפנים. תראה לעולם שאתה טוב יותר ממסי?, יוגי לב אמר לילד לפני שזרק אותו למים של ריו. וגצה שחה כמו גדול.
עם טאצ? של רוצח הוא טיפל בכדור הזה לפני שסגר את האור במרקאנה. 713 דקות ארגנטינה שיחקה בטורניר הזה עד גצה, ולא פיגרה באף דקה. איך אומרים, בחיים הכול זה טיימינג.
אגב טיימינג, כל השחקנים הגרמנים כבר מזמן עפו להמשיך את ערב השתייה. רק פרינץ פולדי, הנסיך פודולסקי, ממשיך לחגוג עם העיתונאים יותר מדי אחרי שחגג עם האוהדים יותר מדי. 54 דקות דשא בלבד, להזכירכם. זרוק על הרצפה, לידו, היה פולדי הקטן, עם מדליית זהב ביד ופרצוף זועף. ?אבא, נו?, התחנן הקטן. ?בוא הביתה?.
כבר באים.
orenjos@walla.co.il
