לטוויטר של תומר יצחק
נבחרת גרמניה היא אלופת העולם החדשה, ולאף אחד אין עוררין על כך שהיא ראויה לתואר. אבל מה נגיד על הבחירה השערורייתית של ליאונל מסי לשחקן הטורניר? הקפטן הארגנטינאי לא כבש בשלבי הנוקאאוט, ברח מעמדת ההנהגה ובסופו של דבר חסר את הגרוש ללירה במעמד הגמר. ובכל זאת, פיפ"א החליטה להעניק לו את התואר האישי כמעין פרס ניחומים. כך עשו עם רונאלדו ב-1998, עם אוליבר קאן ב-2002 ועם זינדין זידאן ב-2006 (פאביו קנבארו, למי שתהה, נבחר אז לשחקן השנה בעולם). כל השלושה היו ראויים לפרס הרבה יותר. דירוג המצטיינים של וואלה! ספורט מציע תיקון, עם הכתרתו של האיש שמסמל יותר מכל את אלופת העולם החדשה והכדורגל הגרמני המודרני. ומסי? איבד גם את המקום על הפודיום.
לכל הדירוגים הקודמים
גרמניה אלופת העולם: כל הכתבות, התמונות והדיווחים
10. ניימאר - ברזיל (מיקום קודם: 10)
הגיבור הטראגי של מונדיאל 2014. באמת כואב הלב על ניימאר. הוא היה הכוח היצירתי היחיד של ברזיל, לבטח הנשק ההתקפי המסוכן ביותר שלה. הוא הוליך את הסלסאו לארץ המובטחת, אך דווקא ברגעי הסיום של רבע הגמר נפצע והותיר את חבריו "מופקרים" בשטח. יתר השחקנים הבטיחו להביא לו את הגביע, אבל העיסוק הבלתי פוסק בהאדרת הכוכב גבה בסופו של דבר מחיר יקר. ברזיל שכחה להתרכז ביריבה וקרסה טוטאלית בחצי הגמר. לניימאר לפחות יישאר זיכרון הצמדים נגד קרואטיה וקמרון, וגם הבישול מנקודה הקרן לטיאגו סילבה ברבע הגמר. עליו תוטל האחריות להצעיד את ברזיל לעתיד טוב יותר. היחיד שכתם השביעייה לא ידבק בו לעד.
9. חאבייר מסצ'ראנו - ארגנטינה (מיקום קודם: 9)
המנהיג האמיתי של ארגנטינה כינס את חבריו לפני ההארכה, בזמן שהקפטן ליאונל מסי התבודד לו. הוא דרבן לאורך כל המשחק, נלחם, הזיע וחילץ כדורים, אך בסופו של דבר נפרד מברזיל עם "כאב לכל החיים". חאבייר מסצ'ראנו, המצטיין של ארגנטינה בחצי הגמר ולאורך כל שלבי ההכרעה, הצליח לנטרל את הקישור ההתקפי של גרמניה כפי שעשה לפני כן מול הולנד. הוא גם ידע להוציא מתפרצות מסוכנות של נבחרתו בעזרת מסירות מהירות לחלק הקדמי ועבד כהרגלו ללא לאות, אבל בהארכה כבר נפל מהרגליים ובדקה ה-113 ראה את הגב של אנדרה שורלה, שבישל את שער הניצחון הגרמני. ב-2010 הצהיר דייגו מראדונה שארגנטינה שלו מורכבת מ"מסצ'ראנו ועוד 10". היום אף אחד כבר לא צוחק. אולי עכשיו גם בברצלונה יבינו שהוא צריך לשחק כקשר אחורי ולא כבלם.
8. קיילור נבאס - קוסטה ריקה (מיקום קודם: 7)
מנואל נוייר נישל אותו ברגע האחרון מתואר השוער הטוב ביותר של מונדיאל 2014, אבל אי אפשר לוותר על קיילור נבאס בדירוג הזה. הוא הודח יחד עם הסינדרלה קוסטה ריקה ברבע הגמר, אך עשה זאת ללא הפסד, בנבחרת שאף אחד לא נתן לה סיכוי, עם שני שערי חובה בלבד (אחד בפנדל והשני בתוספת הזמן עם 10 שחקנים) ואחרי שעצר 20 מ-22 הכדורים שנבעטו לעברו בחמישה משחקים. אחרי היריבות בבית המוות וכמובן יוון המתוסכלת, גם הולנד נתקלה בחומת נבאס. השוער שיחק פצוע ברבע הגמר, ובכל זאת הפגין אינסטינקטים מעולים בין הקורות ועצר פעם אחר פעם את שחקני היריבה. הזכייה של גרמניה העניקה את תואר כפפות הזהב לנוייר והותירה את השוער הקוסטה ריקני מאוכזב, כשברקע דיווחים על מעבר שלו לבאיירן מינכן. שוב להתחרות בנוייר? תבחר נכון, קיילור.
7. מאטס הומלס - גרמניה (מיקום קודם: 6)
שחקן ההגנה היחיד בדירוג וללא צל של ספק הבלם הטוב של המונדיאל. ג'רום בואטנג אמנם חיפה עליו בגמר עם יכולת אדירה וגם הקפטן פיליפ לאהם השתפר משמעותית מאז החזרה במהלך שמינית הגמר לעמדת המגן הימני, אבל לאורך הדרך היה מאטס הומלס רמת אחת מעל חבריו לחוליה האחורית. חילוצי הכדור הנקיים שלו (בלי צהובים) והמטריה האווירית שסיפק הפכו אותו לעוגן ההגנתי של גרמניה. כבונוס, בלמה של דורטמונד כבש לרשת פורטוגל, הכריע את המשחק נגד צרפת עם נגיחה נפלאה והיווה סכנה מתמדת במצבים הנייחים. מסי אמנם השאיר לו אבק פעמיים בגמר, אולם בשורה התחתונה הניצחון כולו של הומלס בן ה-25. אין פלא שעכשיו ואן חאל וברצלונה נאבקים על שירותיו.
6. טוני קרוס - גרמניה (מיקום קודם: 5)
כמו הומלס, גם טוני קרוס לא היה בשיאו בגמר. טעות אחת שלו סידרה מצב הבקעה מצוין לגונסאלו היגואין, אבל בסיכום הכללי הקשר בן ה-24 היה הטוב ביותר במרכז השדה של גרמניה. הוא הגיע לחצי הגמר עם שני בישולים במאזנו, ונגד ברזיל סיפק הצגה בלתי נשכחת. קרוס היה המאסטרו של השביעייה העצומה, כשרשם אסיסט שלישי בזכות כדור קרן מדוד ולאחר מכן חגג שערי בכורה במונדיאל. שיא היסטורי עם צמד תוך 69 שניות בלבד. ארגנטינה הפיקה לקחים ומנעה מקרוס להניע את הכדור כהרגלו בזכות לחץ בלתי פוסק, אך הקשר עדיין הצליח לשלוח שתי מסירות קסומות על פני 60 מטרים וגם סיכן את השער יותר מכל אחד בגרמניה. את הזכייה בגביע העולמי הוא חגג עם בחירה מוצדקת ל-11 של הטורניר ועם הכרזה חגיגית: "אני עובר לריאל מדריד". ההפסד כולו של באיירן מינכן.
5. מנואל נוייר - גרמניה (מיקום קודם: 8)
השוער הטוב בעולם סיים לבסוף כשוער המצטיין של הטורניר. הוא לא שותף במשחקי ההכנה והגיע פצוע לברזיל, אבל לכולם היה ברור שיואכים לב לא יוותר עליו והשוער לא יוותר על מקומו. אז מנואל נוייר נכנס לעניינים בהדרגה ונראה מהוסס מל גאנה, אך לרגעי ההכרעה הופיע מפוקס מתמיד. אחרי עבודה מושלמת כליברו נגד אלג'יריה ומפגן כוח ברבע הגמר מול צרפת, נוייר היה במיטבו גם עם רצף הצלות נגד ברזיל. בגמר לא נבעטה לעבר המסגרת שלו בעיטה אחת ואפילו צריך היה לקבל כרטיס אדום בעקבות הפגיעה בגונסאלו היגואין, אך יכולת ההרתעה שלו עשתה את ההבדל. היגואין ומסי הגיעו למצבי הבקעה מולו וחיפשו בדיוק את הפינה, מתוך הנחה שנוייר מסוגל לעצור הכול. גם רודריגו פלאסיו נבהל מולו במצב של אחד על אחד בהארכה, ועל השליטה בכדורי הגובה אין טעם להרחיב. ארבעה משחקים עם רשת נקייה מתוך שבעה, רק ארבעה שערי חובה ובניגוד לאוליבר קאן גם הנפה. השוער הגרמני הטוב בהיסטוריה?
4. ליאונל מסי - ארגנטינה (מיקום קודם: 2)
החלום נגוז, ההישג של מראדונה לא שוחזר וגם הנסיגה בדירוג בלתי נמנעת. ליאונל מסי הכין עצמו במיוחד למונדיאל הזה, גם במחיר של הורדת הילוך בברצלונה. כשנחת בברזיל, הוא הכריז על הטורניר כעל "האירוע הגדול בקריירה שלי". הפתיחה הייתה נפלאה עם שער נגד בוסניה, שער ניצחון דרמטי מול איראן וצמד מצוין לרשת ניגריה. הקפטן היה האיש הכול יכול של ארגנטינה, ובניגוד למונדיאל 2010 גם כבש בעצמו, אבל בשלב הנוקאאוט התשישות הכריעה. מסי בישל לאנחל די מריה בניצחון על שוויץ בשמינית הגמר, ומאז בעיקר כדרר והחטיא. נותר הכי דומיננטי בהתקפה, אך לא הפגין מנהיגות. גם הגמר במרקאנה לא האיר פנים לכוכב העייף והלחוץ. מהמשחק מול גרמניה יזכור מסי בעיקר את ההחמצה הגדולה בדקה ה-47. רגע שיכול היה לרשום את הגביע העולמי השלישי של ארגנטינה על שמו ולהצדיק את בחירתו לשחקן המצטיין של הטורניר (באמת, פיפ"א?), אך הותיר אותו ברמה הלאומית בצל של מראדונה. במקום תמונת הנפה, קיבלנו עוד תמונת הקאה.
3. חאמס רודריגס - קולומביה (מיקום קודם: 4)
מלך שערי המונדיאל שמר על התואר אף על פי שהודח ברבע הגמר, ובעקבות הנסיגה של מסי גם עלה על הפודיום. חאמס רודריגס עבר את השדרוג הכי גדול במונדיאל 2014. הוא הגיע אליו ככוכב צעיר, כישרון מרשים עם פוטנציאל להיות אחד הגדולים, ויצא ממנו כסופרסטאר אמיתי. אין דבר קשה יותר מאשר לשבור את קיר הזכוכית הזה. חאמס בן ה-23 עשה זאת על הבמה המרכזית והשכיח את חסרונו של חברו רדאמל פלקאו. קולומביה עלתה לראשונה אי פעם לרבע הגמר, כשהפליימייקר הצעיר הבקיע שישה שערים בחמישה משחקים. הוא היחיד במונדיאל שכבש בכל משחק, כולל שער ושני בישולים כמחליף נגד חוף השנהב. לשיאו הגיע עם שער הטורניר בשמינית הגמר מול אורוגוואי, אז השלים צמד. רק מסע החיסול של ברזיל עצר אותו, אך גם סיפק את אחד הרגעים המרגשים של הטורניר כששחקני הסלסאו ניחמו את הקולומביאני וביקשו מהקהל להריע לו. כמה שהוא היה ראוי למחווה הזו.
2. אריאן רובן - הולנד (מיקום קודם: 3)
הטורניר הגדול הכי מוצלח בקריירה של אריאן רובן הסתיים עם המקום השלישי. מדליית ארד, ולצדה תחושה קשה של החמצה. הקיצוני ההולנדי עשה הכול עבור הולנד במונדיאל 2014. הוא התעלל בספרדים, כבש שלושה שערים, בישל עוד אחד, סחט אינספור עבירות וכדרר את יריביו לדעת. אפילו הפנדל בדו קרב מול קוסטה ריקה היה מושלם. הכול תקתק מבחינתו כמו שעון, אך מול ארגנטינה הגיע המחסום. מחסום שהיה כל כך גדול, עד שגרם לבנו של רובן לבכות ללא הפסקה בסיום. השחקן בן ה-30 לא הסתיר את תסכולו הגדול בעקבות ההפסד לארגנטינה, אך במשחק על המקום השלישי דאג להעניק למאמנו לואי ואן חאל מתנת פרידה ראויה. כבר אחרי שלוש דקות הוא סחט פנדל והפך את המפגש מול ברזיל לטיול קליל. הולנד סיימה לראשונה בתולדותיה מונדיאל ללא הפסד, הרבה בזכות רובן. האינדיבידואליסט הכי מרשים בטורניר.
1. תומאס מולר - גרמניה (מיקום קודם: 1)
נכון, הוא לא בלט בגמר ועסק בעיקר בעבודה טקטית ובריצה בלתי פוסקת על הקו, אבל המקום הראשון צריך ללכת לזה שהיה שם מהרגע הראשון ועד האחרון. היחיד שעונה על ההגדרה הזו בהרכב של האלופה הנפלאה גרמניה הוא תומאס מולר. הוא התחיל כחלוץ עם שלושער נהדר, סיים כקשר ימני ולכל אורך המונדיאל סימל בצורה מובהקת את גרמניה הנוכחית. הכוכב הכי לא כוכב שיש, בנבחרת הכי קבוצתית שהגיעה הקיץ לברזיל. הפשטות של מולר היא סוד קסמו. הוא עושה הכול ביעילות מקסימלית וכך, בלי שיזכה לתשומת לב מיוחדת, רשומים על שמו 16 שערי מונדיאל ב-12 משחקים. כן, כמו ב-2010, גם את מונדיאל 2014 סיים מולר עם חמישה שערים ושלושה בישולים. מאזן פנטסטי. בשתי הקטגוריות הוא סיים כסגן ופיפ"א גם בחרה את מסי על פניו ל-MVP, אבל את התואר החשוב באמת הוא לקח. כבר בגיל 24. הכדורגלן הגרמני המודרני.
