פרו ורבו: הסכסוך יוצא הדופן שעצר את פרו המלהיבה במקסיקו 1970

בווידאו: פרו מביסה את מרוקו 0:3 במונדיאל 1970

"זה המונדיאל האחרון שלי, אבל אל תדאגו. יש לי יורש, וקוראים לו טאופילו קוביאס. כה אמר פלה אחרי שזכה בגביע העולם השלישי שלו במקסיקו 70', והמחמאה הייתה גדולה שבעתיים כי הטוען לכתר כלל לא היה ברזילאי אלא פרואני. ההערכה כלפי כשרונו הנדיר של קוביאס, אז רק בן 21, הייתה עצומה, והוא הציג יכולת מזהירה בטורניר. עם חמישה שערים בארבעה משחקים, הוא סיים גבוה יותר בטבלת המבקיעים מאשר פלה עצמו, ויש הטוענים כי היה לפרו סיכוי אמיתי להדיח את ברזיל ברבע הגמר, ואף לזכות בטורניר. לו התסריט הזה היה מתרחש, ברזילאי אחר היה מוכתר לאלוף העולם בפעם השלישית בחייו - דידי.

עוד בנושא

הכתבה הראשונה בסדרה: החלום הרומנטי של דנמרק ב-1986
הכתבה השנייה בסדרה: המסע חסר ההיגיון של קמרון ב-1990
הכתבה השלישית בסדרה: סיפור האהבה של צפון קוריאה ב-1966
הכתבה הרביעית בסדרה: הקסם של רומניה ב-1994
מונדיאל 2018: כל ההכנות לקראת חגיגת הכדורגל של הקיץ

זו לא טעות - ב-1970 היה דידי בצד היריבה. האדריכל האלגנטי בקישור ברזיל האדירה שהניפה את הגביע ב-1958 וב-1962, ישב הפעם על ספסל פרו, והשפעתו הייתה כבירה. עוד במהלך הקריירה נדד דידי לפרו, התנסה כמאמן-שחקן בקבוצת ספורטינג קריסטל, והדריך אותה גם אחרי שתלה את הנעליים. ב-1969, אחרי שזכה באליפות מרשימה, החליטה ההתאחדות לתת לו את המושכות בנבחרת אשר סבלה עד אז מהישגים נמוכים במיוחד. מאז 1930 לא השתתפה פרו במונדיאל, והבעיה המרכזית הייתה נעוצה בהיעדר המשמעת. השחקנים לא האמינו בעצמם, ולא התאמצו כראוי. הם הרגישו לוזרים עוד לפני שריקת הפתיחה.

דידי שינה זאת, אבל חייבים לומר כי משימתו הייתה קלה יותר בזכות הדור הנדיר של שחקנים צעירים שצמח במדינה. קוביאס, קשר התקפי עם שליטה אבסולוטית בכדור ובעיטות מדהימות, היה רק הבולט בחבורה נדירה. הקטור צ'ומפיטאס היה הקפטן האולטימטיבי, מנהיג עוצמתי שהנהיג את מרכז ההגנה על אף שגובהו היה רק 171 סנטימטרים. הוא נחשב עד היום לאחד הבלמים הגדולים בתולדות הכדורגל הדרום אמריקאי, והפרואנים בטוחים שהיה טוב מדניאל פסארלה. הוגו סוטיל היה דמות כריזמטית נוספת. כינו אותו ג'ורג' בסט המקומי - שחקן עם אנרגיות אדירות ששילב עוצמה ותשוקה עם ראיית משחק נהדרת. ב-1973 הוא הפך לפרואני הראשון בברצלונה, שיחק לצד יוהאן קרויף וזכה באליפות ספרד. פריקו ליאון, הוותיק שבחבורה, היה שחקן רב גוני עם טכניקה יוצאת דופן ונגיחות אימתניות. גם רוברטו צ'אלה היה אמן מיוחד, ולא לחינם הגדירו אותו כמאסטרו. הוא היה מסוגל להכריע כל משחק, וכך עשה באחד הקרבות החשובים ביותר שידעה פרו אי פעם.

היה זה ב-31 באוגוסט 1969, במחזור הנעילה בבית א' במוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. פרו נסעה לבואנוס איירס בידיעה כי תיקו יספיק לה כדי לשמור על המקום הראשון ולעלות, והשיגה את מבוקשה. היא עלתה ליתרון פעמיים מצמד של אוסבלדו ראמירס, ספגה שני שערי שיוויון, אך שמרה על הנקודה היקרה בסיומת מורטת עצבים. צ'אלה, שנתן הצגה אלוהית, היה ידוע מאז כמלך של בומבומרה. הארגנטינים כשלו במוקדמות בפעם הראשונה והיחידה עד כה בתולדותיהם, הפרואנים חגגו העפלה היסטורית, ורוח הווינריות כבר איפיינה אותם אז. הרי חמישה חודשים קודם לכן, כאשר פגשו את ברזיל במשחק הידידות במרקאנה, הם הסתכלו על כוכבי היריבה בגובה העיניים.

יתרה מזו - חלק מהפרואנים לא היססו לספר לברזילאים על הדשא כבר באפריל 1969: "אנחנו הולכים לזכות במונדיאל". השחצנות הבטוחה שהופגנה בריו דה ז'ניירו, לצד שני שערים מהירים שהבקיעה האורחת, עיצבנה מאוד את אנשי סלסאו. ז'רסון, קשר על שלא היה ידוע כאדם הרגוע בתבל, איבד את העשתונות לגמרי, ביצע תיקול פראי מזעזע על אורלנדו דה לה טורה וריסק את רגלו. הפשע גרר תגובה נזעמת, וקטטה המונית פרצה על המגרש. היא נמשכה לפי העדויות כ-40 דקות, ואפילו ז'ואאו האבלאנז', נשיא ההתאחדות הדרום אמריקאית ונשיא פיפ"א לעתיד, נאלץ לרדת מיציע הכבוד על מנת לנסות להרגיע את הרוחות. בסופו של דבר, ניצחה ברזיל 2:3, אבל לעבירה של ז'רסון הייתה השפעה ישירה ודרמטית גם על המונדיאל במקסיקו.

הנבחרת הגיעה לטורניר במצב רוח מרומם, אבל הכל השתנה יומיים לפני משחקה הראשון. רעידת אדמה בעוצמה 7.9 בסולם ריכטר הכתה בפרו כ-400 קילומטרים צפונית לבירה לימה, ולוותה במפולת אבנים, שלג וקרח הרסנית במיוחד. ערים שלמות נחרבו, כ-70 אלף אנשים נהרגו, יותר מחצי מיליון נותרו ללא קורת גג. השחקנים קיבלו דיווחים סותרים בטלפון ולא ידעו מה עלה בגורל משפחותיהם וחבריהם. ברגעים הראשונים, היו מחשבות על ביטול ההשתתפות בגביע העולם, אך במהרה התקבלה ההחלטה להמשיך ולשמח את העם עד כמה שניתן לנוכח האסון המצמרר.

קל לומר זאת, אך קשה הרבה יותר להתרכז בכדורגל כאשר הראש נמצא במקום אחר לגמרי. בולגריה, יריבה מכובדת וחזקה, הייתה קרובה לנצל זאת והובילה 0:2 בפתיחת המחצית השנייה. אלא שאז הפרואנים הצליחו להתאפס. אלברטו גאיארדו וצ'ומפיטאס דאגו להשוות, קוביאס השלים את המהפך בדרך ל-2:3. "אי אפשר לתאר את התחושה. אני גאה שהצלחנו להביא מעט אושר לעמנו", אמר הכוכב. בחלוף ארבעה ימים, שוב נכנסו הפרואנים להילוך גבוה במחצית השנייה ומחצו את מרוקו 0:3. קוביאס חגג צמד, צ'אלה הוסיף שער משלו בביצוע נאה, וההעפלה לרבע הגמר הובטחה. נותר רק לקבוע מי יסיים בפסגת בית 4 בקרב ישיר מול מערב גרמניה, והדרום אמריקאים היו זקוקים לניצחון על מנת להקדים את האירופים.

אבל האם באמת היה צורך להקדים אותם. הנבחרת שסיימה בפסגת הבית הייתה אמורה להתמודד ברבע הגמר מול אלופת העולם, אנגליה. סגניתה הייתה בדרך לפגוש את ברזיל, הפייבוריטית מספר אחת. מה עדיף? דידי השתדל בכל כוחו להימנע מהמפגש עם המולדת כי ידע עד כמה ההשלכות עלולות להיות איומות מבחינתו. ואולם, חלק מהשחקנים דווקא העדיפו לשחק מול ברזיל. אחרי המפגש באפריל 1969, הפרואנים לא רק הרגישו כי ניתן להתמודד מול סלסאו, אלא גם השתוקקו לנקום. הדם עדיין רתח בעקבות העבירה של ז'רסון, ודה לה טורה נשבע לארגן לו קבלת פנים הולמת. מהאפשרות הזו חשש דידי יותר מכל.

לגרמנים לא הייתה התלבטות - הם פשוט רצו לנצח בכל משחק. גרד מולר הבקיע שלושער עוד במחצית הראשונה וסגר עניין, למרות שער מצמק של קוביאס. כאשר ירדו השחקנים לחדר ההלבשה, כעסו של דידי לא ידע גבול. הוא התפרץ על השחקנים, קילל אותם בשפה לא נאותה, האשים אותם בבטלנות וטען שהפסידו בכוונה על מנת לשחק מול ברזיל. היה זה המשבר הגדול הראשון בינו לבין חניכיו, והתגובה לא איחרה לבוא. דה לה טורה, שהיה ידוע במזגו החם, קילל בעצמו את המאמן וניסה להכות אותו. חבריו עצרו אותו, אבל כאשר הגיע האוטובוס למלון תקף הבלם שוב את מאמנו. לפי העדויות של צ'אלה, שסיפר את גרסתו בדיעבד, דה לה טורה פגע פיזית בדידי.

אלה ממש לא היו הצרות היחידות של הבוס. אחד מאלילי האומה הברזילאית הפך לפתע לאויב. הוא קיבל איומים על חייו, וכך גם משפחתו. אשתו התקשרה אליו בבהלה וסיפרה כי אלמונים איימו לשרוף את ביתם אם פרו תדיח את סלסאו. כמו כן, הועברו מסרים ברורים ממשלת ברזיל עצמה - אסור לשתף את דה לה טורה ברבע הגמר. דידי ידע היטב מה צפוי לקרות אם הבלם יהיה על הדשא. רגליו וכל הקריירה של ז'רסון היו בסכנה ממשית. מנגד, ניתן היה להניח כי אחרי חיסול החשבונות יקבל העבריין את הכרטיס האדום וישאיר את פרו בנחיתות מספרית למשך כל המשחק. התקרית האלימה עם השחקן הקלה עליו בקבלת ההחלטה. שעות לפני שריקת הפתיחה, הוא זימן את דה לה טורה והודיע לו כי יסופסל. זה לא עבר בשקט.

גם יתר השחקנים לא אהבו את ההחלטה. חוסה פרננדס הוותיק שנזרק להרכב במקומו להופעת הבכורה בטורניר כבר היה הרחק מעבר לשיאו - איטי ומסורבל מדי בכדי להתמודד עם החוד הברזילאי המופלא. כבר בדקה ה-15 עלתה הנבחרת של מריו זגאלו ל-0:2, והמשיכה לייצר הזדמנויות ללא הפסקה. מנגד, סיפקו גם הפרואנים כדורגל התקפי עוצר נשימה, כפי שעשו בדרך כלל. היה זה משחק משובח מבחינת הצופה הנייטרלי. כפי שכתב עיתונאי בריטי שסיקר אותו, "לו היו חייזרים נוחתים ורואים את ההצגה הזו, הם היו מגדירים את הכדורגל כאמנות". ואולם, החורים בהגנה לא הותירו לפרו סיכוי אמיתי. ברזיל ניצחה 2:4 והמשיכה בדרכה למדליות הזהב. הפרואנים חזרו הביתה למדינה ההרוסה.

מרתק במיוחד השינוי בתפיסת ההופעה במקסיקו לאורך השנים. מיד אחרי ההדחה, התקבלו השחקנים בפרחים כגיבורים אשר הביאו כבוד לאומה, אך ככל שנחשפו הפרטים על ההתרחשויות במפגשים מול גרמניה וברזיל, עברה הגישה תמורות משמעותיות, ובדיעבד מגדירים אוהדים רבים את 1970 כ"בושה" - לא פחות. דידי עזב, כמובן, את התפקיד, אך הוא הניח את היסודות, ובשנות דור הזהב הפרואני סיפק את הסחורה לאורך העשור. קוביאס הוכתר לשחקן המצטיין בקופה אמריקה הביתי בו זכתה פרו ב-1975, וכיכב גם בשני מונדיאלים נוספים. זוכרים את התבוסה 6:0 לארגנטינה ב-1978 שהוגדרה כמכורה על מנת לאפשר לאלביסלסטה לעלות לגמר במקום ברזיל? צריך לראות זאת בפריזמה הנכונה כחלק מסגירת החשבון עם סלסאו.

מאז פרישתו של גדול הפרואנים בכל הזמנים מהנבחרת ב-1982, לא הצליחו לשבור את הבצורת ולהשתתף שוב בגביע העולם - עד עכשיו. הקיץ יצפה קוביאס בן ה-69 בשחקנים בחולצות הלבנות עם הפס האלכסוני האדום מתרוצצים ברוסיה, וליבו יתמלא שוב גאווה. הדור הנוכחי מוכשר הרבה פחות בהשוואה לזה של שנות ה-70', אבל הפרואנים נלהבים בדיוק באותה המידה. ואם אתם תוהים לגבי מפגש אפשרי עם ברזיל, הרי שהוא אפשרי תיאורטית לכל המוקדם בחצי הגמר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק