ההמנון הברזילאי ארוך, ארוך מדי, וגם אחרי קיצור הוא לא נכנס ל-90 השניות שמאפשרת פיפ"א לנבחרות המונדיאל. הוא מתחיל רק עם מנגינה, ובלי שירה, ואחרי 90 שניות, כשפיפ"א עוצרת את המוסיקה ומתכוננת להמנון הנבחרת היריבה, הסלסאו ואוהדיה ממשיכים לשיר, בקול רם יותר. כך בעצם, וסליחה על פרשנות שאולי מהווה זלזול במסורת, הברזילאים מפספסים פעמיים. מתחילים עם יותר מדי מזמוזים, ועד שמגיעים לעסק, חודלים אותם, והם נשארים לשיר לעצמם. באופן ראוי, גם משחק כדורגל נתחם ל-90 יחידות, וכך ההמנון סיפק את הפרשנות הטובה ביותר לקרב אמש ברוסטוב. ברזיל התמזמזה עם הכדור ועם עצמה, ועד שהגיעה לתכל'ס, השופט המקסיקני כיבה עליה את האורות - אחרי שעוד נתן לה חמש דקות אקסטרה. בהמנון, אתה לא מקבל מפיפ"א אפילו שנייה.
ההתחלה היתה סוחפת, וויליאן ודנילו שרפו את הקו, קאסמירו היה הכי טוב על הדשא (מפעיל חשבון טוויטר ברזילאי בלתי-רשמי כתב: '71% מכדור הארץ מכוסים במים והיתר על ידי קאסמירו') והקהל נהנה מכל רגע - סוף סוף פייבוריטית נותנת שואו. ואז מרסלו הוכיח שוב שלפעמים הרמה לא טובה היא ההרמה הכי טובה, וזובר הראה שוב שלפעמים הרחקה היא הדבר הכי לא הגנתי לעשות. היישר לקוטיניו, ואיש המשחק הפגיז בננה קורה פנימה. הדקות שלאחר מכן נראו כמו דיסקוטק, והסלסאו הפחידו 31 מדינות ביחד.
עוד בנושא:
ניימאר קיבל טיפול מיוחד, טיטה: "ההתרגשות פגעה בנו בצורה קשה"
אכזבה לברזיל: רק 1:1 מול שוויץ, שער יפהפה לקוטיניו
באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2018. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם ממש כאן
אבל אז ניימאר החל לשחק בשני מצבים: לעמוד על הכדור, או לשכב על הדשא. מצב הביניים, הפרקטי ביותר - במיוחד עבור אחד השחקנים המוכשרים בעולם - לא נמצא בשימוש. הוא סחט עשר עבירות, מספר נדיר, ושווייץ כולה סחטה 11, אבל בענף בו פאול לא שולח אותך אל הקו לזריקות עונשין וחמש עבירות לא מוציאות אותך החוצה, רוב העבירות שגרר ניימאר היו כאלו שנועדו לעצור אותו, והן עצרו. הוא עדיין, כמובן, הכי מבריק על הדשא וטופ-5, בכל משאל אבל כדי להגיע באמת למדרגת העילית של העילית, הוא חייב להפוך ליותר פרקטי, להתגרות פחות ולשחרר כדור מהר יותר. עשר עבירות במשחק משמען עשר נפילות במשחק, ואפילו יותר, וכשנכפיל במספר המשחקים של הכוכב בעונה, נבין למה הוא מרגיש לנו "פציע". הוא פשוט מושך את האש, בסגנון המשחק המתגרה והמסוכן.
ניימאר עלה אתמול בתסרוקת ווסאח, כרבולת בלונד שנראתה כמו שילוב פריזורות של אודל בקהאם ג'וניור ואלפריד פייטון. נתמקד בראשון, התופס של ניו יורק ג'איינטס, חבר של הברזילאי וסופרסטאר-פרימדונה בפני עצמו. כשניימאר נפל עוד פעם על הארץ נזכרתי במנטרה קבועה של שדר הרדיו האמריקאי קולין קאווהרד, שבהקשר של בקהאם ג'וניור כל הזמן טוען שמשחק נוצץ לא מביא תארים. משחק יעיל כן. אלופים הם לרוב קשוחים, לא נסיכים. "לא אוכלים קצפת בלי עוגה", הוא אומר, וניימאר, ברוב דקות משחק וברוב דקות פר עונה, הוא הכי קצפת. את העוגה יצטרך למצוא בששת המשחקים הקרובים.
ובמקום שעשרת הברזילאים האחרים ינהגו אחרת, למשך דקות רבות מדי וחשובות מדי הם היו יותר מדי ניימאר. הפדלאדות המוגזמות מהפתיחה המשיכו, וקאסמירו לא כיסה 29% מהעולם אלא שותף למשולשים בדקה ה-47, ולאיבוד, ולכרטיס צהוב בואכה מקלחת מוקדמת. ומי שעושה משולשים ב-0:1, הקארמה גוזרת עליו 1:1, וכך היה כשזובר - שבישל את הראשון - כבש את השוויון. נכון, ניימאר לא ישתנה, אבל נלך שוב על המטפורה של קאוורד - גביע יניפו אלו שידאגו לכך שתהיה עוגה מתחת לקצפת.
עם כל הכבוד למילים שיישפכו לבטח בברזיל על מה שקרה בדשא של רוסטוב, משחק פתיחה ראשון מאז 1978 שנגמר בלי שלוש נקודות, זו עדיין הפייבוריטית. בטח שבבית, ובכלל. וכששלוש שעות קודם לכן גרמניה הפסידה למקסיקו, ויום קודם לכן מסי לא ניצח את איסלנד (פעם ראשונה ששלוש הענקיות לא מנצחות במחזור הסיפתח), ועוד לפני ספרד לא הצליחה ואורוגוואי בקושי וצרפת לא הרשימה, טוב יעשו הסלסאו אם לא ימהרו להילחץ כהרגלם. לא המערך תוקע ולא פספוס הזדמנויות אלא רק גישה. משחק כמו אתמול היה צריך לגמור קודם, וזה היה גם אפשרי, אם במקום משולשים היו יוצרים עוד איומים. שואו זה נהדר, וברזיל רוצה לספק שואו, והעולם רוצה את השואו הזה, ועדיין - היעילות צריכה לנצח את השואו, ואתמול, ברזיל לא היתה יעילה בכלל. וכשהפכה למסוכנת, לקראת הסוף, זה כבר היה מאוחר מדי. ההמנון הסתיים.
אוהדי שווייץ מכירים את הקבוצה שלהם ובדאונטאון של העיר, אתמול בצהריים, אחד מהם אמר לי "מבחינת כישרון, נוכל להפסיד 5:0, אבל בגלל שזה משחק ראשון, יש סיכוי גם ל-1:1". צדק הבחור, וזה אכן היה ה-משחק לתפוס את ברזיל. כדי שהסלסאו תזכה בגביע היא צריכה שהניימאר היחיד בסגל שלה יהיה ניימאר בעצמו, והיתר יהיו משהו אחר לגמרי - מה שניימאר צריך כדי לנצח. וכשעם שריקת הסיום המוסיקה שהתנגנה ברמקולים של רוסטוב היתה נעימת הפתיחה של התוכנית של אותו שדר רדיו, קולין קאווהרד, הכול הרגיש הרבה יותר נכון.
בעוד ארבעה ימים קוסטה ריקה, ונראה האם נבחרת ברזיל תשחק בסגנון ההפוך מההמנון.