כל היבשת על כתפיו: אליו סיסה וסנגל רוצים להביא כבוד לאפריקה

מסיבת העיתונאים של סנגל לקראת המפגש מול פולין באיצטדיון ספרטק התקיימה אתמול בצהריים, ואף אחד עוד לא ידע שטוניסיה תספוג בזמן פציעות מול אנגליה, אבל המשימה כבר הוגדרה - כל הציפיות של אפריקה הונחו הישר על כתפיו של אליו סיסה. אחת השאלות הראשונות שהופנתה אליו עסקה בהיותו המאמן השחור היחיד בטורניר, וגם ההפסדים של מצרים, מרוקו וניגריה מבלי לכבוש שער בודד הודגשו היטב. קיים קונצנזוס לפיו סנגל היא הנבחרת האפריקאית הטובה ברוסיה, ועליה מוטלת המשימה להציל את כבוד היבשת, לא פחות. בהתחשב בעברה המפואר בהופעתה היחידה עד כה בגביע העולם ב-2002, היא בהחלט מוכנה לכך.

למעשה, סיסה החל את המפגש עם התקשורת עם התייחסות למסע הקסם לפני 16 שנה - הוא הקדיש את האירוע לזכרו של ברונו מטסו, המאמן הצרפתי שהוביל את האריות לרבע הגמר. מטסו הלך לעולמו ב-2013 מסרטן, אך רוחו תרחף היום מעל מוסקבה, כי הסנגלים שומרים את מורשתו בחרדת קודש. זה נכון במיוחד לגבי סיסה, כי הוא חייב את כל הקריירה שלו לבוס. ללא מטסו, ספק אם היה מצליח כלל להתקדם כשחקן מקצועני. בזכותו, הוא אחת האגדות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל הסנגלי.

עוד בנושא

הערב: סנגל - פולין (18:00, כאן 11)
עוד בבית ח': קולומביה - יפן (15:00, כאן 11)

כאשר היה בן 21, נזרק סיסה מליל אחרי מספר שנים במועדון, ונאמר שאין לו עתיד בכדורגל. "אין לי עתיד רק בליל", העיר בציניות הקשר האחורי הלוחמני. מבחינה טכנית, מעולם לא היה לו מה למכור. מבחינת רוח לחימה, נחישות והתמדה לא היה שני לו. מטסו, מאמן אלמוני למדי שנזרק בעצמו מליל מספר שנים קודם לכן, עבד אז בסדאן מהליגה השלישית. הוא לקח את סיסה, סמך עליו בעיניים עצומות, נתן לו את הבמה לפרוח, ותוך שנה הסנגלי כבר היה בפריז סן ז'רמן. כאשר מונה במפתיע למאמן סנגל בשנת 2000, העניק מטסו לסיסה את סרט הקפטן בזכות כושר המנהיגות והכריזמה שלו, וניפה לטובתו מההרכב שחקנים טובים ממנו. הוא סלל לו את הדרך, והתמורה לא איחרה לבוא.

אל האג'י דיוף היה הכוכב האולטימטיבי, וגם בובה פאפה דיופ וסליף דיאאו הותירו רושם חזק יותר, אבל סיסה היה הנשמה של הנבחרת ההיא. הוא איחד את חדר ההלבשה, החדיר מוטיבציה, והיה יד ימינו של מטסו על המגרש. בגיל 26 בלבד, הוא כבר הסתמן כמאמן לעתיד. כעת, בגיל 42, הוא המאמן הצעיר ביותר במונדיאל, אבל זה לא מפריע לו. האמונה שלו בכוחותיו ובחניכיו לא יודעת גבול. כפי שהתגבר על כל הביקורות שהופנו אליו כשחקן, כך הוא לא סופר אף אחד על הקווים. והרי היו ספקנים רבים כאשר מונה לתפקיד ב-2015, ועדיין יש.

"סיסה מעולם לא אימן אף קבוצה, והוא חסר ניסיון. לכן הוא עדיין לא בשל להדריך את הנבחרת הלאומית. הידע הטקטי שלו מוגבל, הוא לא מצליח למצוא פתרונות יצירתיים לפני המשחקים ובמהלכם. הוא היה לוחם כשחקן, והוא לוחם כמאמן. רוח הקרב חשובה לו יותר מכל. זה יכול לסייע עד גבול מסוים, אבל מונדיאל זו רמה אחרת", אמר לי העיתונאי הסנגלי אליו גולוקו שהציג את עצמו כמתנגד העקבי ביותר לסיסה. עם זאת, הוא הסכים כי ההעפלה לגביע העולם סתמה כמעט לכולם את הפה, וסיסה ביסס את מעמדו כגיבור לאומי. הוא פייטר, ואוהדים אוהבים מאוד אנשים כמוהו.

המילה "פייטר" חזרה על עצמה בשיחות עם כל הסנגלים שמילאו את מרכז התקשורת במוסקבה. מזכירים את המקרה בו הלך מכות עם חלילו פאדיגה במחצית משחק באליפות אפריקה ב-2002, כדי להדגיש את אופיו. יהיה קשה מאוד למצוא מוטיבטור גדול יותר מסיסה. "הוא באמת משוכנע שאפשר להתגבר על כל הקשיים בזכות הגישה. התכונה הזו מצאה חן בעיני ההתאחדות שחיפשה מאמן מקומי. הקהל מתנגד מאוד לצרפתים בתקופה זו, והיה צורך במישהו שמכיר את השטח. סיסה עבד כעוזר מאמן עם הנבחרת האולימפית ב-2012, אימן את הנבחרת הצעירה, וטיפח חלק ניכר מהשחקנים. סאדיו מאנה קרוב אליו מאוד", מסביר הרווה פנו הצרפתי, פרשן ל'אקיפ שנחשב לגדול המומחים לכדורגל האפריקאי.

באולימפיאדה בלונדון, אגב, דווקא מוסא קונאטה - ולא מאנה - היה הכוכב הבולט של סנגל. החלוץ שהגיע לטורניר כשחקן מכבי תל אביב, כבש ארבעה מחמשת שערי הנבחרת שהעפילה לרבע הגמר, וסיסה מעריך אותו מאוד. לא לחינם סבורים עיתונאים רבים כי יש לו סיכוי טוב לפתוח הערב מול הפולנים אחרי שחווה עונה אישית מצוינת במדי אמיין הצרפתית. כבר עכשיו אפשר להגדיר את קונאטה כאחד הפספוסים הגדולים ביותר של מכבי, וזה עשוי להתעצם אם ירשים בגביע העולם. המאמן הולך עם השחקנים עליהם הוא סומך באש ובמים, כפי שנהג מטסו עם סיסה עצמו. למשל, כאשר נשאל אתמול אם הופעה טובה במונדיאל תזניק את מאנה לדרגת אחד הכוכבים הבכירים בעולם, השיב המאמן: "הוא כבר כזה".

יש לו תדמית קשוחה מאוד, והאימונים מפרכים, אבל הוא אהוד מאוד בקרב שחקניו, ולאחרונה אף הראה צד חדש באישיותו. בארוחת עיד אל פיטר לרגל תום צום הרמדאן, בסגל שרוב שחקניו מוסלמים, דפק עוזר המאמן עומר דאף, אף הוא מגיבורי 2002, נאום כה מרגש שסיסה פרץ בבכי. הקפטן שייחו קויאטה אמר במסיבת העיתונאים שנדהם לראות זאת, אך אפשר היה לראות שההערצה כלפי סיסה רק התעצמה אצלו. נכון לעכשיו, מדברים בסנגל על חדר הלבשה מלוכד וממוקד מטרה, עם שחקנים צנועים אשר השתן לא עלה לראשם למרות הצלחתם המסחררת.

סיסה שיבח מאוד את מאנה שלא השתנה לדבריו מבחינת יחסי אנוש מאז היה נער. העיתונאי במבה קאסה מגלה כי קאלידו קוליבאלי, אחד הבלמים הטובים בליגה האיטלקית במדי נאפולי, הוא אדם עניו במיוחד. גם אידריסה גיי מאברטון, הגרסה הסנגלית של אנגולו קאנטה, זוכה לשבחים מקיר לקיר. יש, כמובן, גם טרבלמייקרים פוטנציאליים, ובעברם של אמבאיי ניאנג וקייטה באלדה לא מעט כותרות שליליות, אך בינתיים הם מתנהגים כמו ילדים טובים דקאר, והכשרון שלהם על הדשא מבטיח מאוד.

איך שלא תסתכלו על זה, לסנגל הסגל הטוב ביותר מבין נציגות אפריקה, ובפער ניכר. היא מרתקת ומרגשת, ואין לה כוונה להסתגר - היא תלך על ניצחון בכל משחק. לא לחינם כלל סיסה שמונה חלוצים בסגל, גם אם זכה לביקורת על כך, במיוחד מצד גולוקו. שלוש נבחרות מאפריקה העפילו בתולדות המונדיאל לרבע הגמר - מלבד סנגל עצמה היו אלה קמרון ב-1990 וגאנה ב-2010. כולן עשו זאת עם מאמנים אירופאים. הפעם, סיסה מסוגל להיכנס להיסטוריה כאפריקני הראשון שמגיע רחוק, ואולי אף מעבר לכך. הציפיות גבוהות. הוא התקווה של היבשת. אבל האם הוא באמת מסוגל?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק