פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        "השחקנים ברוסיה יכולים לשבת רגל על רגל ולעשן סיגר": ראיון בלעדי עם אלכסנדר מוסטובוי

        הצאר הרוסי קוטל את הנבחרת ("מול סעודיה גם אני יכולתי לשחק"), מתגעגע לרביבו ("היתה הבנה טובה"), נזכר במאקללה ("לימדנו אותו לשחק"), ומסמן את ספרד כפייבוריטית: "לא ספרתי את גרמניה מלכתחילה. אין לה חלוץ, ואוזיל משחק כמו מת כבר 3 שנים". שליחנו בראיון בלעדי

        "השחקנים ברוסיה יכולים לשבת רגל על רגל ולעשן סיגר": ראיון בלעדי עם אלכסנדר מוסטובוי

        אלכסנדר מוסטובוי לא ממש אוהב לדבר על דור השחקנים הנוכחי ברוסיה. הם די מעצבנים אותו - הרבה פחות מוכשרים והרבה פחות שאפתניים מהדור שלו, אבל מקבלים הרבה יותר כסף, ואפילו זוכים לחשיפה גדולה יותר. הוא מעדיף להתרכז בזכרונות העבר, ובעיקר בסלטה ויגו. במועדון מצפון מערב ספרד הוא היה במשך שמונה שנים הצאר הבלתי מעורער, הצית את הדמיון של האוהדים ברחבי העולם והפך לאייקון אמיתי בקבוצה מרתקת ומהנה במיוחד.

        ואם כבר מדברים על סלטה, הרי שחיים רביבו הוא הנושא המרכזי, ולא רק בגלל שהמראיין שפגש את כוכב העבר לשיחה נינוחה במסעדה יפנית חביבה לא הרחק מאיצטדיון לוז'ניקי הוא במקרה עיתונאי ישראלי. "רביבו היה אחד החברים הקרובים ביותר שלי בקבוצה. הוא לא רק כדורגלן מצוין, אלא גם אדם מצוין. באנו לקבוצה ביחד בקיץ 1996. כאשר הגעתי למחנה האימונים בשווייץ, חיים כבר היה שם, והקשר נוצר באופן כמעט מיידי. רביבו חברותי מאוד, בחור פתוח ושמח. הוא גם למד ספרדית במהירות מרשימה ודיבר באופן שוטף תוך מספר חודשים. בילינו ביחד הרבה, למרות שלא היינו שכנים - חיים העדיף בית ליד הים. במשך ארבע שנים הוא היה אחד האנשים הקרובים אלי בוויגו, וגם לאחר מכן יצא לנו להיפגש כאשר ביקרתי בישראל", מספר מוסטובוי.

        עוד בנושא

        17:00, כאן11: רוסיה מול נבחרת ספרד בשמינית גמר המונדיאל
        חדשות המונדיאל: דנילו כשיר ליום שני, חאמס רודריגס לא התאמן

        אלכסנדר מוסטובוי, סלטה ויגו (יח"צ , צילום: מיכאל יוכין)
        זכרונות נעימים מחיים רביבו. מוסטובוי, אתמול (צילום: מיכאל יוכין)

        גם על הדשא, היה רביבו אחד החברים האהובים מבחינת הרוסי: "חיים היה מהיר ותחבולן, אהב לשחק באגף והיתה לו רגל שמאל נהדרת, למרות שאת השער המפורסם מול ליברפול באנפילד הוא בכלל הבקיע בימין. נהניתי לשחק לצידו, והיתה לנו הבנה טובה בשלישייה הקדמית, יחד עם ואלרי קרפין. את החוד איישו בדרך כלל לובו פנב הגבוה וחואן סאנצ'ס נמוך הקומה, והיתה לנו קבוצה לתפארת. קלוד מאקללה ומאזיניו סגרו את האמצע, ואיפשרו למגנים כמו מיצ'ל סלגאדו לדהור קדימה כל הזמן".

        תקופת מאקללה באמת היתה המוצלחת ביותר מבחינת סלטה שסיימה במקום החמישי בעונת 1998/99, ולמוסטובוי יש זכרונות מעניינים לגבי הקשר הצרפתי המיתולוגי. "אנחנו לימדנו אותו לשחק. היו לו בעיות במארסיי, ולכן היתה הזדמנות להחתים אותו ב-1998 תמורת סכום נמוך. הכרתי אותו מהליגה הצרפתית ואמרתי שכדאי להביא אותו", טוען הצאר שכיכב במדי שטרסבורג במשך שנתיים לפני המעבר לספרד. "הוא לא היה אז קשר אחורי קלאסי, ואנחנו הסברנו לו מה צריך לעשות. עם סלטה הוא השתפר, השתדרג ולהפך לכוכב. העונה הראשונה שלו היתה טובה, השניה עוד יותר טובה, ואז ריאל מדריד קנתה אותו", נזכר מוסטובוי.

        מחוץ למגרש, הצטרף מאקללה לשלישיה: "קלוד דיבר רק צרפתית, והיתה לו בעיה ללמוד ספרדית, בניגוד לרביבו. אני יודע צרפתית, ועזרתי לו. הפכנו לחברים, היינו שכנים, ובילינו הרבה ביחד - בדרך כלל עם חיים. בשנתיים אלה, חיים וקלוד היו החברים הכי טובים שלי. אני זוכר את התקופה הזו לטובה, היה ממש כיף. לו רק היו לנו תנאים נאותים בסלטה, היינו מגיעים רחוק יותר".

        ולדבריו של מוסטובוי, התנאים האלה לא היו מזהירים. הוא מדבר על סלטה כעל קבוצה פרובינציאלית שלא נוהלה באופן מופתי, אבל דבר אחד בטוח - הניהול היה טוב בהרבה בהשוואה להתאחדות הרוסית. "ההבדל בין שנות ה-90' לתקופה הנוכחית מדהים", אומר הצאר בקנאה לא מוסתרת, "נותנים לשחקנים האלה הכל. מפנקים אותם, מסיעים אותם, הם לא צריכים לדאוג לכלום. אנחנו היינו צריכים להתחנן כדי לקבל גרביים בלי חורים. אף אחד לא נתן כבוד לשחקני הנבחרת בימינו".

        חיים רביבו במדי סלטה ויגו (GettyImages)
        את הגול המפורסם הוא כבש ברגל החלשה. רביבו באנפילד (צילום: GettyImages)

        העלבון והכעס הוביל בזמנו את הכוכבים הרוסים למרוד לפני המונדיאל ב-1994, וחלקם סירבו להשתתף בטורניר. מוסטובוי היה אחד החותמים על מכתב האולטימטום, עליו תוכלו לקרוא בהרחבה, אך לבסוף בחר לנסוע לטורניר על מנת להיות באור הזרקורים - הוא היה אז שחקן שולי מאוד בסגל בנפיקה וחיפש קבוצה חדשה. הבחירה לא הועילה לו בסופו של דבר, כי הוא שותף במשחק אחד בלבד, בעוד רוסיה הודחה בשלב הבתים. בחלוף שמונה שנים, הוא היה אמור להיות הכוכב והמנהיג במונדיאל 2002, אך פציעה מנעה ממנו לשחק, והנבחרת שוב סיימה את דרכה אחרי שלושה משחקים. למעשה, במונדיאל הנוכחי העפילה רוסיה לשמינית הגמר לראשונה מאז פירוק ברית המועצות, אם כי מוסטובוי מייחס את ההישג בעיקר לביתיות ולהגרלה הנוחה.

        "מחוץ לרוסיה לא היה לנו סיכוי, ואני בטוח שלא נגיע לשום דבר בקטאר ב-2022. כאן היה קל יותר בעזרת הקהל, וגם היריבות הראשונות לא היו קשות. למה סרגיי איגנשביץ' חזר בגיל 38? כי הוא ידע שאין לו מה להפסיד מול סעודיה ומצרים. אני בטוח שהתאומים ברזוצקי מתחרטים עכשיו על כך שלא חזרו. גם אני הייתי חוזר אם היו נותנים לי. במשחק מול סעודיה אפשר היה לשים אותי אפילו בשער במקום איגור אקינפייב, הרי לא היתה אף בעיטה למסגרת שלו", הוא אומר בסרקזם.

        אגב, כאשר מסתכלים על מוסטובוי, האפשרות שיחזור לדשא איכשהו לא מרגישה מופרכת. הצאר יחגוג באוגוסט את יום הולדתו ה-50, אך השנים לא ניכרות עליו כלל. הוא נראה בדיוק כמו בימיו ככוכב סלטה, וגם לפגישה שלנו הגיע אחרי משחק כדורגל בשכונה. יש לו זיק שובב בעיניים, סגנון הדיבור קליל וצעיר, ואין סיכוי לנחש את גילו אם לא יודעים אותו.

        הביקורת שלו על הדור הנוכחי חדה. "אין להם שום מוטיבציה להשתפר. הם מקבלים שכר עתק בלי לעשות כלום, ולא רוצים לצאת למערב אירופה כי הם לא מספיק טובים, ולא יקבלו חמישית ממה שהם מקבלים ברוסיה. כמוהם יש בספרד, גרמניה או איטליה מאות רבות, אבל ברוסיה הם יכולים לשבת רגל על רגל ולעשן סיגר", הוא אומר ומביע ספק גם לגבי הפוטנציאל של הכוכב הצעיר החדש אלכסנדר גולובין, המבוקש לפי הדיווחים ביובנטוס ובצ'לסי: "הוא עדיין לא הוכיח שום דבר".

        שחקני נבחרת רוסיה חוגגים (GettyImages)
        מותח ביקורת חריפה על הדור הנוכחי. נבחרת רוסיה (צילום: AP)

        הוא גם לא מאושר בלשון המעטה מהנכונות לאזרח זרים ולגייס אותם לשורות הנבחרת. "רוסיה היא אחת המדינות הגדולות בעולם מבחינת אוכלוסיה, ואנחנו צריכים לגדל את הכישרונות המקומיים שלנו. אני עוד יכול להבין את הזימון של הגרמנים שנולדו ברוסיה - רומן נוישטטר וקונסטנטין ראוש. יש להם שורשים כאן. אבל מה שייך לכאן מריו פרננדס? הוא ברזילאי. ביורו 2016 זימנו משום מה כשוער משנה את גילרמה הברזילאי, למרות שיש לנו שוערים טובים לא פחות. זו גישה פסולה, והיא פוגעת בכדורגל הרוסי".

        הערב (ראשון, 17:00, כאן11), יצפה מוסטובוי בשתי הנבחרות שהוא מעודד בגביע העולם פוגשות זו את זו. "גרתי הרבה זמן בספרד, ולכן זו נבחרת שקרובה לליבי. הפעם הלב בכל זאת נוטה לתמוך ברוסיה, כי אני רוסי, אבל אחרי המפגש בשמינית הגמר אלך עם המנצחת בו עד הסוף. ברור שספרד פייבוריטית, ואם תנצח היא תהיה הפייבוריטית לזכיה בגביע, כי היא נמצאת בצד הנוח של ההגרלה כרגע. ברבע הגמר יהיה משחק מול קרואטיה או דנמרק, ואפילו רוסיה יכולה להגיע לקרב הזה עם תקווה, כי לא מדובר בברזיל. לאחר מכן, היריבה החזקה ביותר שאפשר לקבל בחצי הגמר היא אנגליה. דרכה של ספרד לגמר נוחה יחסית", אומר הצאר.

        "עוד לפני הטורניר אמרתי שיש שלוש מועמדות - ספרד, ברזיל וצרפת, ואחריהן בלגיה. לא ספרתי את גרמניה מלכתחילה, כי אין לה חלוץ מרכזי, ומסוט אוזיל משחק כמו מת בארסנל כבר שלוש שנים. כעת התחזית שלי לא השתנתה, והסיכויים של הספרדים עלו בגלל היריבות הנוחות", הוא אומר, אבל מזהיר: "גם רוסיה מסוגלת לנצח בשמינית הגמר. בטורניר הביתי הכל אפשרי, וזו ההזדמנות היחידה שלנו".

        עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

        אלכסנדר מוסטובוי, סלטה ויגו (GettyImages)
        מפגש בין שתי הנבחרות האהובות עליו. מוסטובוי במדי סלטה ויגו (צילום: GettyImages)