על סטטיסטיקות הכדורגל שלו, חד משמעיות אף הן, תקראו בהמשך, אבל הנתון עליו דיברו בכל קאזאן (והעולם) אתמול היה אחר:
13 דקות ו-50 שניות - זה הזמן בו שכב ניימאר על הדשא במשחקי המונדיאל. למעשה, רק מול מקסיקו, בשמינית הגמר בסמארה, בילה חמש דקות וחצי על הרצפה. הסופרסטאר הכי גדול (קיליאן, חכה קצת) שנותר ברוסיה 2018 סחט כבר 23 עבירות, שמונה יותר מהבא אחריו ברשימה, ליאו מסי. ועם כל הכבוד לפרעוש וגם לחברו בטופ העולמי כריסטיאנו רונאלדו, הבחור הכי מדובר בטורניר הזה, מספר 1 ברשתות החברתיות - הוא הג'וניור. לטוב, לרע, עד ברזיל ובחזרה.
רק במונדיאל הנוכחי הוא הצליח לרשום לפחות שלושה גלגולים של 1,260 מעלות, לזייף כמעט-מוות בגלל דריכה של לאיון המקסיקני, להמציא פנדל דמיוני מול קוסטה ריקה (ותודה ל-VAR), לבכות בסיום המשחק הזה ובעיקר להיום המושא של מאות ממים, גיפים וקליפים קורעים. להלן מדגם מייצג:
זה עידן אחר, והכול מוקצן יותר, ועדיין - סופרסטארים ברזילאים אחרים היו קונצנזוס; מסי ורונאלדו, לא משנה מאיזה מחנה אתם, זוכים ליחס אחר. ניימאר, ולא שלא באשמתו, הוא כוכב שנוי במחלוקת. ומילא הומור, ומילא ביקורת - זה כבר עלה לו בבריאות.
עוד בנושא:
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
בן מאומץ לאומה בתכלת: אנטואן גריזמן "האורוגוואי" מול חבר הנפש דייגו גודין
משא עולמי: שאלות הזהות והלאומיות שעולות ממונדיאל 2018
אתמול, באופן אירוני לטקסט זה, פרש חואן סוניגה הקולומביאני. בגוגל של רובכם - הבחור שפצע את ניימאר ברבע הגמר של המונדיאל הקודם, עם ברך אכזרית לגב. זו אולי פרשנות אישית, אבל אף שחקן ברזילאי אחר לא היה חוטף את אותה ברך באותה עוצמה באותו משחק; ניימאר פשוט מתסכל ליריבים שלו את הצורה, ולפעמים הוא זה שמשלם על זה.
אחרי המפגש מול מארסיי בפברואר, במהלכו נפצע וגמר את העונה, טען ז'ורדן אמאבי שניימאר הוא שאשם. "כולם יודעים כמה הוא מוכשר", אמר שחקן מארסיי, "אבל הוא תמיד מחכה ללחץ שלנו ומשחרר כדור ברגע האחרון. למה הוא ציפה? באופן אישי, נראה לי שהוא מחפש את זה".
באמת נראה. אולי לא את הפציעה, אבל את השואו, את ההשפלה, את הכיף - איך שתרצו לקרוא לזה. נגד טולוז, במשחק הביתי הראשון של העונה בפריז, הקפיץ מעל ראשו של קורנטו ז'אן, שרץ אחריו אחוז תזזית, הפיל אותו וקיבל צהוב. גם לואיס אנריקה, בעת שאימן אותו בברצלונה, יצא נגדו ואמר שלא יאה להשפיל יריב ככה. במשחק מול מקסיקו, מיגל לאיון דרך עליו - את העוצמה תמדדו לבד; ניימאר, כמובן, זייף גסיסה מתקדמת. "הוא רק רוצה להיות על הדשא", תקף לאיון לאחר שהודח. "אם הוא רוצה לשכב כל הזמן, שיילך לישון". "זו בושה לכדורגל", מאמן מקסיקו אוסוריו היה נחרץ יותר. "אנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן בגלל שחקן אחד. זו דוגמה רעה לילדים שעוקבים. כדורגל זה ספורט קשוח, גברי, ולא צריך בו כל כך הרבה אקטינג".
וכשאפילו דייגו מראדונה, שכשחקן ידע הסתבכויות וידי אלוהים ובשבוע שעבר נראה כאילו הסניף איצטדיון במשחק של ארגנטינה מול ניגריה, מבקר אותך ("עוד חסר לו משהו כדי להיות כוכב"), המצב באמת סבוך.
בברזיל כולם עסקו בכך אתמול, כולל העיתונאים כאן בקאזאן. חברנו מהעיתון "או-טמפו" מבלו הוריזונטה הכינו שער נהדר, ובו שאלו "כל העולם שונא את ניימאר?". ב"גלובו" נכתב: "ניימאר הקסים את ברזיל אבל עצבן את העולם". במדרחוב שבעיר שאלתי אוהדים על כך, והחלוקה ברורה: אוהדי הסלסאו תומכים, אוהדי שאר העולם מגחכים. בברזיל כועסים על ההאשמות, בבלגיה "קוראים על שמו גן ילדים". נכון לעכשיו, וזו עובדת רשת, ניימאר הוא שם נרדף להצגות, לגלגולי דשא, לזיופים.
אבל הוא גם ממש, אבל ממש, טוב בכדורגל.
בואו נחזור לסטטיסטיקות מקצועיות יותר מ-14 דקות על הדשא:
ניימאר איים 23 פעמים על המסגרת - מקום ראשון במונדיאל הזה.
למסגרת? 12 פעמים. מקום ראשון.
יצירת מצבים - 16, מקום 1.
אחד על אחד - 38 - מקום 1.
נגיעות ברחבה? 48. מקום 1. סחיטת עבירות, כבר קראתם, מקום 1.
למעשה, ניימאריניו מוביל בכל קטגוריה התקפית פרט לכיבושים.
מול שוייץ הוא בהחלט התרכז יותר מדי בנפילות והכדורגל לא השביע רצון, אבל הוא משתפר ממשחק למשחק, וצריך לזכור שהוא חזר מפציעה ששיתקה אותו חודשים ארוכים. מול קוסטה ריקה הוא אמנם הציג אך גם ניצח, מול סרביה כבר היה טוב יותר ומול מקסיקו היה נהדר. שעתיים וחצי חיכינו לשחקני ברזיל באותו ערב באזור התקשורת בסמארה, וכשהם יצאו הם גם דיברו. לא ניימאר, שהלך לאט מול כולנו, החזיק את גביע איש המשחק ושרק לעצמו בהפגנתיות. עם העיתונאים לא דיבר, אמר, כי "אתם מדברים יותר מדי". לאחת המצלמות זרק את אותו הדבר: "במקסיקו דיברו יותר מדי, עכשיו הם בבית".
אין ספק שהעסק מפריע לו, ומדובר בבחור מודע. הוא מבין איך הרשתות החברתיות עובדות, הוא מתחזק עמוד אינסטגרם עם כמעט 100 מיליון עוקבים, ולפי השערות מכניס 400 אלף יורו לכל פוסט שהוא מעלה - כך פורסם ב"גארדיאן". תהיו בטוחים שהוא רואה ושומע. הוא חוזר ואומר שהביקורת לא מעניינת אותו, אבל לא זה העניין. כי אם צוניגה פגע בו ככה, ואם במארסיי האשימו אותו בפציעה שגמרה לו את העונה, ואם לאיון רצה לדרוך עליו - השאלה האם זה שווה את זה. האם ההתגרויות, ההקפצות, ההתגלגלויות לא מסכנות אותו. עזבו את העבירה עצמה, אלא את הטינה שרוחשים לו שחקני היריב. נכון, זה מוציא אותם מהכלים ומסייע לברזיל, אבל מה יקרה אם שחקן בלגיה או אורוגוואי או צרפת ישתגע ויבצע עבירה קשוחה מדי? במונדיאל הקודם, במשחק הראשון ללא ניימאר, ברזיל חטפה שביעייה. התקדים מפחיד מדי מכדי לנסות.
בברזיל כמעט כולם נעמדו מאחורי הגיבור שלהם, והגדילו לעשות רונאלדו וריבאלדו. הראשון הסביר שניימאר צודק, ושהאקטים המופרזים שלו הם בעיקר במטרה להבהיר לצוות השיפוט עד כמה פוגעים בו; הפנומן קרא לאנשי המשרוקית לשמור יותר על הכוכב. וריבאלדו, שב-2002 מול טורקיה ידע טוב מאוד לזייף פגיעת כדור בראש ולהעיף שחקן יריב בכרטיס אדום, השאיר הודעה למספר 10 הנוכחי: "אם אתה צריך לכדרר, כדרר. אם אתה צריך לכבוש, כבוש. אם אתה צריך ליפול, פול. אם אתה צריך לבזבז זמן, בזבז. כולם עושים את אותו הדבר". כך גם טען מוריניו.
אז אולי באמת ניימאר מקבל יחס קשוח יותר בגלל התדמית, בגלל הסטטוס שלו כשחקן היקר בהיסטוריה, בגלל שמגיל צעיר קיבל את כל מה שרצה. בברזיל מספרים שהחברים לנבחרת מאוהבים בו, ואפילו בצרפת, לצד הביקורת, שחקני הליגה בחרו בו כשחקן העונה למרות שסיים אותה בפברואר. ביומיים האחרונים קיבל גב גם משני שחקני בלגיה, מונייה - החבר לפריז - שאמר שניימאר הוא השחקן הכי טוב ששיחק איתו (ונגדו); ורומלו לוקאקו, שהתארח אתמול במסיבת העיתונאים הרשמית בקאזאן, ואמר: "ניימאר לא 'שחקן', יש לו יכולות לא נורמליות, הוא הכי טוב בעולם".
כשהואשם על השפלות יריב בצרפת ניימאר נדרש לנושא וקיטר: "אני חושב שהכדורגל הופך ונהיה משעמם בגלל שאסור לעשות כלום". בזה הוא צודק, ומי שלא נהנה לראות אותו, לא אוהב בידור ולא שואו ולא כדורגל.
אתמול, כאן, באותו בניין, שוב הגן עליו מאמנו טיטה. ביקש שנצפה בווידאו ונראה הכול. גם מה עושים לו, ובעיקר מה הוא עושה - התקפית, הגנתית, קבוצתית. וכשרואים שגם אותו טיטה ביקר את ניימאר, אז, פעם, ב-2012, כשאימן את קורינתיאנס ("הוא דוגמה רעה לילדים שלנו"), אפשר לסכם את העניין באופן פשוט:
זה השחקן הכי תיאטרלי בעולם, לטוב ולרע, הוא לא יפסיק לזייף ולא יפסיק לנסות ללהטט ולהעביר למגנים כדורים מעל לראש. הוא לא יפסיק להתגלגל ולא יפחד מ-VAR. הוא ימשיך לבכות אחרי רגעים גדולים. הוא בידור מהלך, וזה מה שיש, ואתם או אוהבים אותו כי הוא אתכם או שונאים כי נגדכם, והערב בקאזאן הוא ינסה להעלות את ברזיל לחצי הגמר, השלב אליו סחב את הסלסאו לפני ארבע שנים, השלב ממנו נעדר בעצמו. ואת המונדיאל הזה, לא יעזור בית דין, הוא יסיים בשתי דרכים, ושתיהן עם דמעות:
כממ מהלך וסטטוס בגובה האדמה, או עם הגביע העולמי בין הידיים ומעמד בשמיים.
ושכולנו נתפוצץ.
orenjos@walla.co.il