הכל לטובה: זלאטקו דאליץ', המאמן הססגוני והמפתיע של קרואטיה

שלשום (שני) נערך מחקר בזק במרכז התקשורת לקראת המשחק בין צרפת ובלגיה. שאלתי עיתונאים משתי המדינות שאלה פשוטה: "מיהו מאמן נבחרת קרואטיה?". אחוז ההצלחה במבחן לא היה מזהיר. וזה הרי הזוי. תחשבו על זה לרגע - בעוד ימים ספורים עשוי אדם אלמוני לחלוטין להפוך למאמן אלופת העולם. אחרי מרצ'לו ליפי, ויסנטה דל בוסקה ויואכים לב - שמות גדולים שמסמלים אסכולות כדורגל שלמות - זה יכול להיות זלטקו... זלטקו מי?

אין כאן כוונה לזלזל, חלילה, אבל זו הייתה גם התמיהה של אוהדים קרואטים רבים כאשר זלטקו דאליץ' מונה בבהילות, למשחק גורלי אחד בלבד בהתחלה. הרי אם קרואטיה הייתה מפסידה לאוקראינה בקייב, הקדנציה שלו הייתה קצרה פי 20 מזו של סם אלרדייס בנבחרת אנגליה. יומיים. קיבל את הג'וב ב-7 באוקטובר 2017, מיד אחרי שפינלנד כבשה שער שוויון בדקה ה-90 ברייקה, סיבכה את הנבחרת וגרמה לפיטוריו של אנטה צ'אצ'יץ' - ואיבד את הג'וב ב-9 באוקטובר. אלא שזה לא קרה. קרואטיה ניצחה 0:2, דאליץ' המשיך לניצחון קליל בפלייאוף על יוון, ומאז הכול היסטוריה. הערב הוא בחצי גמר המונדיאל, בדיוק כמו המורה הדגול שלו לפני 20 שנה.

עוד בנושא:

הערב בחצי הגמר השני: קרואטיה - אנגליה (21:00, כאן 11)
גארת' סאות'גייט חושב שהטורניר הזה מצביע על שינוי מגמה
דאבור שוקר חושב שלוקה מודריץ' צריך להיבחר לשחקן השנה

כי דאליץ' הוא תלמידו של מירוסלב בלאז'ביץ', דמות אגדית ושנויה במחלוקת (כי כל דבר שנוי במחלוקת בקרואטיה, המילה קונצנזוס לא קיימת בלקסיקון בבלקן). מאמן כל המאמנים, כפי שהוא מוכר בארצו, הקים את הנבחרת אחרי פירוק יוגוסלביה, הצעיד אותה לרבע גמר יורו 96, ואז גם למרחק נגיעה מגמר גביע העולם. גרמניה הושפלה ברבע הגמר, ואז העלה דאבור שוקר את החבורה עם החולצות המשובצות ליתרון מול צרפת. רק צמד של ליליאן תוראם מנע סנסציה, וזה לא פחות מנס, כי אלה שני השערים הבודדים שלו בכל הקריירה הבינלאומית המדהימה.

לדאליץ' היה חלום לא מציאותי להיות שותף לחוויות האלה, אבל הוא היה בסך הכול קשר וארטקס ואראז'דין הצנועה. החברים צחקו על הכמות המוגזמת של ג'ל בשיערו, אבל העריכו אותו כלוחם במרכז המגרש, והתלהבו במיוחד מיכולת הניתור שלו. בזכות משחק הראש המשובח יחסית לגובהו, כולה 179 סנטימטרים, קיבל דאליץ' את הכינוי ההומוריסטי טוני קסקארינו על שם החלוץ האירי התמיר. בכך אפשר לסכם את הקריירה שלו על הדשא, אבל כבר מגיל צעיר הוא הגיע לאימונים עם מחברת ורשם בסיומם אינספור הערות והארות.

הוא ידע כבר אז שירצה להיות מאמן בעצמו. לא היה מאושר ממנו כאשר החיים זימנו לו מפגש עם האגדה. אולי הוא לא זכה לעבוד עם בלאז'ביץ' כשחקן, אבל ב-2003 הוא הגיע ל-וארטקס, בה כבר עבד דאליץ' כעוזר מאמן ומנהל ספורטיבי בו זמנית. בחלוף שנתיים, אחרי שלמד רבות מהמנטור המהולל, הוא ירש אותו ופתח בקריירה עצמאית. התקווה הייתה לפתח אותה, אבל היא גוועה במהרה, הביקורת חיסלה אותו, ובסופו של דבר העדיף דאליץ' לברוח למפרץ, שם אפשר להרוויח הרבה יותר הרחק מאור הזרקורים במולדת.

שבע שנים ארוכות הוא בילה שם, תחילה בסעודיה ולאחר מכן באבו דאבי, ובזמן הזה הספיקו בקרואטיה לשכוח מקיומו. כאשר הוזעק במפתיע לכיסא החם שפינה צ'אצ'יץ', אמר לי העיתונאי הקרואטי יוראי ורדוליאק: "מצפה לו משימה קשה מאוד, ואין לו ניסיון ברמות האלה. הוא מעולם לא עמד בלחצים מסוג זה". ולא בטוח שזה מדויק, כי במפרץ דווקא מעריכים את דאליץ' - עד כדי כך שבמהלך המונדיאל הקרינו דגל קרואטיה על המגדלים של אבו דאבי לרגל הישגיו. באירופה לא עוקבים אחרי ליגת האלופות של אסיה, אך הקרואטי הצעיד את אל-עין לגמר המפעל ב-2016. יש שמגדירים אותה כ"ריאל מדריד של אסיה", והלחץ על המאמנים בה מורגש בהחלט. במפרץ היו מרוצים משיטות העבודה שהביא איתו דאליץ', והמאמן עצמו התחשל והשתדרג.

אלא שעבור אוהדי קרואטיה כל זה לא ממש רלוונטי. הסוגיה שמפצלת ומשסעת את האומה היא בעיית השחיתות, בעוד שוקר - הגיבור הלאומי של שנות ה-90' - הפך כנשיא ההתאחדות לפושע שנוא ונלעג. האיש ששולט בכדורגל ביד רמה עד היום, על אף שהורשע בפלילים, הוא זדרבקו מאמיץ', הבעלים לשעבר של דינמו זאגרב. אוהדים רבים סבורים כי מחאה נגד הנבחרת כולה היא הדרך להילחם בריקבון (תקראו על זה בהרחבה כאן), וגם במונדיאל הנוכחי הם ייחלו לכישלון. מבחינתם, השאלה המהותית היא - האם דאליץ' מקורב למאמיץ'? ולמרות מאמציו הכבירים לנקות את עצמו מהקשר הזה, לא הצליח המאמן לעשות זאת מעבר לכל ספק סביר. אנשי מאמיץ' מעורבים מאוד ב-ורארז'דין, תמונותיהם המשותפות של מאמיץ' ודאליץ' אותרו והופצו בתקשורת, ולקינוח יש גם קשר מהמפרץ. "זוראן מאמיץ', אחיו של זדרבקו, החליף את דאליץ' באל-עין. יש הגורסים כי דאליץ' היה זה שהמליץ עליו, וכעת המשפחה מחזירה לו טובה באמצעות המינוי בנבחרת. יש בכך הרבה אמת", סיפר ורדוליאק.

ואם הוא לא מסוגל להשתיק את המתנגדים, לפחות ניסה דאליץ' להיות רחוק ככל הניתן מקודמו, אשר הוכר באופן "רשמי" כבובה של מאמיץ'. צ'אצ'יץ' היה מאופק והשתדל לשדר סמכותיות, דאליץ' סיגל לעצמו תדמית צעירה ותוססת. הוא קופץ על הקווים כמו יורגן קלופ או אנטוניו קונטה, מסתחבק עם השחקנים, הביא את משפחתו לרוסיה, מתחבק עם הקהל ומחלק ראיונות לכל דורש. הוא המאמן הכי נגיש במונדיאל הזה, ואולי גם הכי גמיש. דאליץ' משתף את שחקניו בקבלת ההחלטות, משנה מערכים, מתאים את הנבחרת ליריבות, וגם קוצר את הפירות. טוב, בערך...

בערך, כי המשחק המצוין היחיד של קרואטיה בטורניר היה ה-0:3 על ארגנטינה, בו גבר דאליץ' על חורחה סמפאולי. הקרב מול ניגריה הסתיים אמנם בניצחון, אך היכולת לא הייתה מזהירה, ובסיומו נשלח הביתה החלוץ ניקולה קאליניץ' שסירב להיכנס כמחליף - עדות לחוסר שקט בחדר ההלבשה. בשלב הנוקאאוט, התקשתה מאוד קרואטיה מול יריבות נחותות ממנה על הנייר - דנמרק ורוסיה, ונעזרה בהמון מזל בפנדלים. "המאמן עדיין לא מצא את האיזון הנכון בין לוקה מודריץ' לאיבן ראקיטיץ', והנבחרת מתקשה מאוד מול יריבות שלא נותנות לה מרחב פעולה", אומר ורדוליאק.

עיתונאים המקורבים להתאחדות משתדלים להלל את המאמן ולצייר אותו כקוסם, אבל פרשנים ואוהדים רבים עדיין לא השתכנעו. בעוד באנגליה כולם מהללים את גארת' סאות'גייט, עמיתו יתייצב לחצי הגמר עם סימני שאלה מרחפים מעל ראשו, כשהוא יודע שאין לו סיכוי להסיר אותם. אחוזים גדולים מהם בכלל מצפים בקוצר רוח להפסד ומתעבים את העלייה לחצי הגמר. איך שלא תסתכלו על זה, קרואטיה היא מדינה מורכבת עד כאב, וגם הקרואטים עצמם לא תמיד מבינים אותה עד הסוף. אבל דאליץ'? הוא בכל זאת חי בחלום. רק בספטמבר הוא היה מאמן מובטל וזניח. ביום ראשון, הוא יכול להיות אלוף עולם. ואז אולי ילמדו את השם שלו בכל זאת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק