פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        ריבונו של עולם: התמונות הגדולות מהגמר, והשידור הישראלי של המונדיאל

        המטרייה של פוטין, התמימות של אמבפה וסצינת ההנפה שלא הייתה. המצטיין של התאגיד, השחקן המשתפר והתופעה המוגזמת. פז חסדאי צפה בגמר ב"כאן11" ומסכם טורניר מצוין, שחבל שחלקכם פספסתם

        ריבונו של עולם: התמונות הגדולות מהגמר, והשידור הישראלי של המונדיאל
        עריכת וידאו: מתן חדד

        גמר המונדיאל בטורנירים האחרונים היה אירוע שנמתח ונמרח לעיני צופה עייף ומותש, עם הארכות ופנדלים ומשחק בין שתי נבחרות שפוכות, אבל אתמול (ראשון) הגמר בין צרפת לקרואטיה סיפק פיניש מושלם לטורניר מעולה, ועמד בציפיות עם כמה סצינות שמיד הפכו לקלאסיקה מתוקף מעמדן.

        צרפת זכתה במונדיאל: סיקור מיוחד

        צפו בתקציר: צרפת גברה 2:4 על קרואטיה ושוב הוכתרה כאלופת העולם
        מודריץ' השחקן המצטיין, קיין מלך השערים: מספרי המונדיאל
        צפו בחגיגות ברחבי צרפת: "נבחרת של ילדים על גג העולם"
        רוקדים בגשם: אלבום החגיגה הצרפתית בלוז'ניקי
        בקרואטיה גאים: "עשינו התקדמות אדירה"

        ולדימיר פוטין בטקס שאחרי גמר המונדיאל (רויטרס)
        היחיד עם מטריה. קינג פוטין (צילום: רויטרס)

        1. המטרייה של פוטין. לכאורה מחווה קטנה, דקה קצרה שבה נשיא רוסיה היה היחיד שעמד תחת מטרייה על במת המדליות בגשם השוטף, על פניו זה כולה חשיבה מהירה ותושייה של עוזר נאמן; אבל בעולם שבנוי על תדמיות ומיתוג, בעולם בו פוטין נתפס כ"מנהיג חזק" וכריזמתי, לראות אותו נותר יבש בעוד כל שאר המנהיגים סביבו נרטבים כאחד האדם, היה זה רגע טלוויזיוני מענג, מלא סמליות, שממחיש את כוחו ואת המשיכה אליו.

        נשיאת קרואטיה אחרי גמר המונדיאל (רויטרס)
        רוך מנחם, בדיוק ברגע הנכון. נשיאת קרואטיה (צילום: רויטרס)

        2. נשיאת קרואטיה. בטורניר שכולו על טהרת הגברים, ששילוב של פרשנית נתפס בו כצעד פורץ דרך, קשה היה להתעלם מהמתח הג'נדרי על הפודיום, שהתבטא ברוך של הנשיאה, שעטפה כל שחקן ושחקן בחיבוק חם ומנחם, שבלט על רקע לחיצות הידיים הקרירות של אנשי החליפות.

        קיליאן אמבפה עם האוהדת שפרצה למגרש (רויטרס)
        תמונה משעשעת ומטרידה. אמבפה עם הפורצת למגרש (צילום: רויטרס)

        3. התמונה, המלבבת, של האוהדת שפרצה למגרש, שנמלטה מהסדרנים ועל הדרך קיבלה כיף מלא חן מקיליאן אמבפה, הילד המשועשע שכרגע סבור שהחיים הם רק משחק; תמונה מלבבת שהיא צעקת מחאה, תזכורת למציאות האמיתית ברוסיה, שמסתתרת מתחת למיליארדים שנשפכו על מנת לייצר תדמית כוזבת למדינה.

        צילום מסך של רגע הנפת גמר גביע העולם רוסיה 2018 (מערכת וואלה! NEWS , צילום מסך)
        רחמים על הבמאי. מאחור: ההנפה (צילום: מסך)

        4. סצינת ההנפה שלא הייתה. סצינה שעולם שלם פספס בגלל צמד אלמונים שחסמו את הפריים והרסו את הרגע לו חיכו (יותר מדי זמן) מיליארדי צופים; לכאורה רגע קטן וסמלי, שבו הקפטן מקבל גביע ומניף אותו מעלה, אך למעשה טקס מלא קטרזיס שנפגם ונהרס, כמו גם הקריירה של במאי השידור.

        קיליאן אמבפה (רויטרס)
        רואה על המסך את עצמו עושה היסטוריה. אמבפה (צילום: רויטרס)

        5. תמונות נדירות מכר הדשא, שלפחות כותב שורות אלה לא ראה מעולם: השחקנים צופים על המסך הגדול באצטדיון בתקציר המשחק! אמבפה רואה את הגול שלו, ומחייך, קולט שהוא נכנס לספרי ההיסטוריה. לוריס רואה את הטעות שלו, וצוחק, על רקע ההקנטות של חבריו. ראקיטיץ' לא מסוגל להסתכל מעלה, פרצופו נותר קפוא. ברגעים כאלה שוב מומחשת לא רק עוצמתו של הכדורגל, אלא בכלל, הייחוד של שידורי הספורט הטלוויזיוניים, שמספקים תסריט מתפתל ולא צפוי, אותנטי ומפתיע, שמועבר בשידור חי. האין זו הפנטזיה של כל גוף משדר?

        ג'ובאני רוסו, טל בנין, פרשני המונדיאל (אתר רשמי)
        אובר דוז. רוסו (צילום מסך)

        ובינתיים בישראל

        אצלנו, לעומת זאת, באולפן הישראלי, את מירב העניין ותשומת הלב בדקות שאחרי המשחק קיבל ג'ובאני רוסו. אי אפשר היה שלא להתרגש עם ג'ובאני, שלא הצליח לעצור את הדמעות בשידור חי (אם בכלל ניסה), אך במקביל אי אפשר היה שלא לתהות האם זה אכן הסיפור המרכזי ברגעים אלה. הייתה אחווה יפה בין המגישים והפרשנים, שניחמו וחיבקו את רוסו, והרי הכימיה הנעימה ביניהם והחומר האנושי היחסית מוצלח בפאנל היה חלק מסוד ההצלחה של האולפן של "כאן11"; אבל לנוכח העובדה שקרואטיה הלכה עד הסוף, ולנוכח העובדה שכל משחק של קרואטיה גרר תגובות נסערות מצד הפרשן שהובלטו ונחגגו, ייתכן שהיה מעט אובר דוז של ג'ובאני, או לפחות התמקדות מופרזת בעניין שולי ברגע היסטורי.

        כך או כך, הגמר לא הצליח לקלקל את הרושם החיובי שהותיר התאגיד משידורי המונדיאל. החברים ב"כאן" (אחרי חודש אינטנסיבי, אפשר כבר לקרוא להם חברים) כמובן ניצלו את האנרגיות החיוביות מהטורניר האיכותי והמהנה, אבל ללא ספק היו שותפים לחגיגה, בסיפור הצלחה שהוא לא מובן מאליו במקומותינו. אם עמית לוינטל כבר הוגדר כפריצת הטורניר או הפתעת העונה, הרי ששלום מיכאלשווילי הוא השחקן המשתפר. מיכאלשווילי התבגר יפה, כבר לא כופה את עצמו עם דאחקות ילדותיות, קליל ורציני במידה הנכונה, ולמעשה כבר משלים כברת דרך לצד חובבי הספורט, עם הנחיה של טורנירים קודמים והשתתפות ב"בובה של לילה" ו"אנחנו במפה", ונטמע בטבעיות.

        רמי וייץ עם מוטי איוניר (אתר רשמי , עמוד הטוויטר של כאן11)
        אובססיה ישראלית. וייץ ואיווניר (צילום: כאן11)

        גם מוקי יחסית הפתיע לטובה (כמגיש), ככל הנראה בגלל ציפיות נמוכות, רועי זריהן היה מנוסה ויציב, רן בן שמעון השתחרר והתייצב גם הוא ככל שהטורניר התקדם, האולפן היה מואר ונעים לעין, הפרומואים רמזו גם הם שבתאגיד מנסים לייצר תוכן איכותי (עשיתי כבר הקלט עונה ל"שטוקהולם"), וגם הפאדיחה עם תקלת השידור מהימים הראשונים נשכחה. השילוב של הפרשניות עיני ופלקון הוא חשוב ומהפכני, ועצם זה שלקראת הסוף כבר נראה טבעי רק ממחיש את ההתקדמות שנעשתה.

        סך הכל הייתה תחושה חיובית, של חגיגת כדורגל, אך עם זאת, במקביל, נשמע זמזום בלתי פוסק של תלונות ורטינות, שגם אליו חשוב להתייחס. מתברר שקשה מאוד לספק את הצופה הישראלי. ברשתות החברתיות הייתה התייחסות אובססיבית לשדרים ולפרשנים, שספק אם קיימת במקומות אחרים בעולם. יש להודות שגם מדור זה נועד להשביע את הרעב של הצופה המקומי להתפלפל על ביצועיהם של שדרים ופרשנים.

        אומנם רמי וייץ יצא מגדרו עם הבפה והסמייכל שלו, ואיווניר אכן היה חמוץ מדי לפרקים והרבה להתלונן, אך למעשה, בחינת ההיסטוריה מגלה שמדובר במסורת ישראלית ארוכת ימים. ספק אם אי פעם היה שדר שהיה קונצנזוס. אפילו יורם ארבל, גדול שדרי ישראל, קיבל בראש מכל זב חוטם. הוותיקים שבינינו זוכרים שנסים קיוויתי, כיום אגדה, היה מושא ללעג. נדב יעקובי הנרגש, מלא התשוקה, נפרד מהטורניר בדמעות, וגם את זה מבקרים. אי אפשר לספק את הצופה המקומי, אנין הטעם, שכנראה גדל על ברכיהם של השדרים הבריטים, ולועג ללבנטיניות.

        ייתכן שזה עמוק יותר. מיד אחרי ההפסד של ברזיל לבלגיה מתלוננים שנותרו רק נבחרות אירופאיות ("זה לא מונדיאל, זה יורו"), במקום להתענג על המשחק הכי טוב בטורניר. יורדים פה על אוהדי אנגליה, כאילו זו פעם ראשונה שאוהדים פה קבוצה מעבר לים. וכמו תמיד, העניין הכי גדול היה אחרי הנפילה של הגדולות, המפלות של מסי ורונאלדו, ההדחה של גרמניה, כאילו המטרה היא להתרכז בכישלונות ולהתמקד רק בהם. אחר מתפלאים שבחיים לא נעלה למונדיאל.

        נדב יעקובי עם אורי אוזן, פרשני כאן (אתר רשמי , חשבון הטוויטר של כאן11)
        אין אחד שלא ספג ביקורת. יעקובי ואוזן (צילום: כאן11)