"אתה יודע מה יכול היה להיות פה עכשיו?", אומר טרבר, אוהד נבחרת ויילס, בעודו עומד בקרון צפוף בדרך למשחק של הנבחרת, "אתה מכיר כדורגל בריטי? אתה מבין את ההבדלים? במקום שכולם פה לידנו עכשיו עומדים ומדברים, יכולנו לקפוץ ולשיר. אתה יודע כמה רעש היה יכול להיות כאן? איזו שמחה? כמה אנרגיות, פה ברכבת הזאת? כולם היו רוקדים פה עכשיו. כן, שרים ורוקדים. ידיים באוויר, חיבוקים. אני לא מגזים. במקום זה אני עומד כאן ומשוחח איתך. מדבר. למה אני לא שר? מה זה השקט הזה?".
טרבר מצקצק בשפתיו, וממשיך. הכאב שלו ניכר בכל מילה. "אני לא יודע מה עבר להם בראש עם ההחלטה למנוע מאיתנו אלכוהול. ייבשו אותנו לגמרי", הוא אומר, "בירות זה חלק מהותי מהכדורגל, ומי שלא מבין את זה, חבל מאוד". אדוני, נשמע שאולי פיתחת תלות באלכוהול. "אל תדבר שטויות. יש לי תלות בכדורגל, זה הכל. אני אוהב את המשחק. אבל לקחו חלק גדול מהכיף שלו. את כל המוג'ו שלו, את המיץ של השמחה.
ללוח שידורי המונדיאל המלא
"מה אני אגיד לך, אלכוהול זה כיף. בירות זה כיף. לא במקרה כשאנשים מבלים הם שותים. זה ככה מאז ומתמיד. שותים במסיבות, שותים באירועים חברתיים, כי זה משחרר. זה מחבר. זה גורם לך לשמוח. זה משחרר לך את הכתפיים, את הרגליים, תראה אותי, כמה אני קפוץ עכשיו". תגיד, אפשר גם לטעון שבגלל שאין אלכוהול אז גם אין חוליגנים ואין קטטות ואין כיסאות עפים ברחובות, לא? טרבר עונה בכעס. "אוקיי, נכון, אין קטטות. אבל גם אין ריקודים. אין שירה בכיכרות. אין שמחה בעיניים של האנשים. זה שווה את זה?".
לפתע העיניים שלו נעצמות, הוא מחייך לשנייה קצרה, מדמיין משהו, מעלה זיכרון, וממשיך לדבר ברצינות. "בעיקר כואב לי על המשחקים המוקדמים, של 13:00 בצהריים, כשאתה מתחיל מוקדם", הוא אומר, "אויש, זה כל כך נחמד. קובעים מקום מפגש, כל החברים, ושותים. סיבוב אחד אתה מזמין, הסיבוב הבא על מישהו אחר, זאת חוויה חברתית אחרת, אתה מבין? זה מחבר בין זרים. אנחנו לא בקטע של להשתכר עד אובדן חושים. רק רוצים לעשות גוד טיים. לשיר.
"אנשים פה מסתכנים, שותים ברכבת וויסקי בבקבוק קולה, שמים וודקה בבקבוקי אלומיניום אישיים, מנסים להתפלח בלילות למלונות היוקרה כי רק שם מוכרים. הפן-זון? גיב מי א ברייק. לא אוהב שתוחמים אותי למקום אחד שבו אפשר לשתות, ועוד בירה באדווייזר פושרת שמוזגים לי מפחית לכוס פלסטיק ב-20 דולר. חוץ מזה, תראה איזה תורים יש שם. המקום הזה רק ממחיש כמה אנשים צמאים למשקה טוב. וגם שם יש מגבלות. שוטרים מחרימים לך את המצית בכניסה, כדי שחס וחלילה לא תדליק איזה סיגריה. על שאכטות אחרות אין בכלל על מה לדבר. אנשים אפילו לא מעזים לחשוב על לחפש לעצמם קצת וויד, פוחדים להיתפס ושיקטעו להם את היד בכיכר העיר, או משהו".
מונדיאל 2022 בוואלה! ספורט
אתה לא מגזים קצת טרבר? יש פה מלא אירנים וסעודים ומרוקאים שחוגגים יפה מאוד ונהנים גם בלי לשתות. הארגנטינאים והמקסיקנים שרים כמו משוגעים. אולי הבעיה היא אצלך? "תראה, לגבי הארגטינאים, אין לי מה להגיד, הם באמת משוגעים", הוא אומר, לא מתרשם, "לגבי השאר, בסדר. רציתם מונדיאל בעולם הערבי? קיבלתם מונדיאל של ערבים. אני שמח שהם נהנים, צריך לכבד את התרבות שלהם, אבל גם את שלנו. מבחינתי הרסו לנו את הטורניר.
"שמע, כמעט שלא מדברים על זה, אבל זה לא מונדיאל של זיונים. אין פה אווירת מין במקום הזה. תמיד בטורנירים האלה יש וייב של מסיבה, תמיד הנשים שמחות להצטרף לנסיעות האלה, תמיד יש בחורות מקומיות שאפשר לבלות איתן, אבל מצטער, אין פה את זה. יבש. לא רוצה להעליב אף אחד, אבל יש פה קטע איסלמי חזק. בלי לזלזל באף אחד, חלילה, אבל יותר מדי נשים פה מכוסות. זה טרן-אוף. אתה כל הזמן חושב שזה לא בסדר שאתה חרמן. אני בחופש, לעזאזל".
טרבר מסתמן כבחור בעייתי, אבל מבטא תסכול שנשמע אצל הרבה אוהדים מהמערב. "במידה מסוימת, ויתרנו על הטורניר הזה", הוא אומר, "האלכוהול זה עניין סמלי, לכל הכניעה של המערב ופיפ"א לקטארים. המון אירופאים החרימו את הטורניר, ולא רצו להגיע. תחשוב למה יש לך משחק בין אירן לווילס, ויש ביציעים 40 אלף אירנים ו-2,000 וולשים. 40 אלף סעודים באצטדיון, מול 2,000 פולנים. 40 אלף מרוקאים, מול אלף בלגים. אפשרנו להם להשתלט על הטורניר. הם מנצחים גם בגלל שהם שולטים באצטדיון. אין פה אירופאים. הגרמנים רדומים, אפילו את האנגלים לא מרגישים. לא יודע, אני מרגיש שגם השחקנים של הנבחרות האירופאיות קצת מוותרים על הטורניר. יש פה בד וייבז. אני לא מבין למה יש מונדיאל, ובא לי כבר לחזור הביתה למשחק ליגה".