שלושה שוערים בלבד בכל ההיסטוריה עצרו שלושה פנדלים בדו קרב פנדלים אחד במונדיאל. מה הסיכוי ששניים מהם יבואו לא סתם מאותה מדינה, אלא אפילו מאותה העיר - מה גם שבעיר הזו מעדיפים בכלל ענף אחר?
דניאל סובאשיץ' שהיה הגיבור הגדול בשמינית הגמר מול דנמרק ב-2018, ותלמידו הנאמן דומיניק ליבאקוביץ' נולדו וגדלו בזאדאר. זו גם עירו של לוקה מודריץ', כך שקשה להגזים בחשיבותה מבחינת הכדורגל, אבל זו העיר היחיד בקרואטיה בה הכדורסל פופולרי יותר, ובאופן ניכר. למעשה, סבו האהוב של ליבאקוביץ' היה חבר בהנהלת מועדון הכדורסל של זאדאר, ובאופן לא לגמרי מפתיע גם דומיניק עצמו העדיף בשנותיו הראשונות את הכדור הכתום. בעיר כולם יודעים לספר שהוא הצטיין בזריקות לשלוש, ואף התכבד לשלוח את הכדור הראשון לסל בהיכל הכדורסל החדש שנפתח בזאדאר אי שם ב-2008.
בשלב מסוים, הבין ליבאקוביץ' שהוא מעדיף לתפוס את הכדור על הדשא הירוק - הוא הרי תמיד היה בין הקורות כאשר שיחק כדורגל, ומעולם לא דימיין את עצמו כשחקן שדה, בניגוד לרובם המוחלט של השוערים. ואולם, הי מכשול משמעותי נוסף בפני הפיכתו לכדורגלן מקצעי. דומיניק לא לגמרי האמין בעצמו, וסבר כי יהיה הרבה יותר הגיוני לפתח קריירה שגרתית ובטוחה יותר.
כמי שגדל במשפחה ממעמד בינוני-גבוה, הוא הכיר היטב בחשיבותה של השכלה, וכל הדרכים היו פתוחות בפניו. הסב הנערץ היה מומחה לרדיולוגיה, אביו הוא מהנדס ופוליטיקאי שכיהן בזמנו בתפקיד בכיר מאוד במשרד התחבורה, ואימו היא מורה לאנגלית. ליבאקוביץ' עצמו בחר ביחסים בינלאומיים, סיים בהצלחה תואר ראשון באוניברסיטה, ולא פסל עבודה בתחום. למעשה, הוא עדיין חושב ברצינות בכיוון, ויש סיכוי גבוה הרבה יותר שיהפוך לשגריר או דיפלומט מאשר למאמן. אבל בינתיים הוא השוער הראשון של הנבחרת במונדיאל, ויש לכך רק אחראי אחד.
באופן סמלי, הוא גם האחראי לנסיקתו של סובאשיץ'. גיבור המונדיאל הקודם, השוער של סגנית אלופת העולם, שקל לנטוש את הכדורגל בנעוריו כאשר נדחק לשוליים בקבוצה הצעירה של זאדאר. מאמן השוערים הוותיק של המועדון, יאקוב פינצ'יץ', שיכנע אותו להתמיד והבטיח שקריירה מוצלחת מצפה לו אם ישקיע. הוא אף דיבר עם משפחתו של דניאל כדי לוודא שהוא לא מוותר על החלום מוקדם מדי. כאשר עלה לגמר גביע העולם בלוז'ניקי, הזכיר סובאשיץ' את פינצ'יץ', שהלך לעולמו שלוש שנים קודם לכן, וסיפר עד כמה הוא מצטער שהמנטור המנוח לא זכה לראות את הנבואה שלו מתגשמת.
פינצ'יץ' לקח תחת חסותו גם את ליבאקוביץ', לימד אותו את יסודות המקצוע, ואז המליץ עליו למאמן נ.ק זאגרב כאשר הנער עבר לבירת קרואטיה לפני עשור. שנים ספורות מאוחר יותר, ליבאקוביץ' כבר היה השוער הבכיר של דינאמו זאגרב, המועדון המוביל והעשיר במדינה. בגביע העולם הקודם הוא נכלל בסגל של זלאטקו דאליץ' כגיבוי של סובאשיץ', ולמד ממנו מקרוב במשך יותר מחודש. גם הוא סיים את ההרפתקה עם מדליה על הצוואר, על אף שלא שיחק דקה, והיה ברור שהיה שווה לבחור בכדורגל רק בשביל הרגע הקסום הזה.
ליבאקוביץ' מעולם לא היסס להצהיר כי סובאשיץ' הוא המודל שלו לחיקוי. איקר קסיאס היה השוער הראשון בו התאהב, והוא מעריך מאוד גם את כישוריו של דויד דה חאה, אבל "האח הבכור" מזאדאר היה הדמות הנערצת מכולן. הצלחתו בדו קרב הפנדלים המיתולוגי מול דנמרק, וגם נגד רוסיה ברבע הגמר, גרמה לליבאקוביץ' לשאוף לכך בעצמו. הוא תמיד גילה יכולת טובה בעצירת פנדלים, אבל לעשות את זה על הבמה הגדולה זה סיפור אחר לגמרי. כאשר ירש את האפודה הראשונה בעקבות פרישתו של סובאשיץ' מהנבחרת בתום המונדיאל, זו היתה אחת המטרות החשובות שלו.
ביורו 2020 זה לא היה רחוק. הקרב מול ספרד בשמינית הגמר הלך להארכה, ואפשר היה כבר להריח את הפנדלים באופק, אבל אז הבקיעו האדומים פעמיים וניצחו 3:5. ליבאקוביץ', שסיים את דרכו בטורניר המשמעותי הראשון שלו כשוער ראשון, לא היה חף מטעויות באותו ערב, ובאליפות אירופה באופן כללי. פרשנים רבים בקרואטיה טענו שאינו מתאים לרמה הבינלאומית בגלל חוסר יציבות, ושהוא מועדף בהרכב רק בגלל היעדר תחרות.
למעשה, זו היתה הדעה המקובלת גם הפעם. איבו גרביץ', שוער סגל אתלטיקו מדריד שהושאל לליל הצרפתית בעונה שעברה, הוא שוער מבטיח יותר, לפחות על הנייר - אלא שהוא לא מקבל דקות משחק העונה, ולכן היה הגיוני להמשיך לסמוך על ליבאקוביץ' בנבחרת, על אף שהוא שידר לא פעם חוסר ביטחון, ולא היה יציב. מודריץ', מתוקף תפקידו כקפטן, אף ערך איתו שיחות מוטיבציה, בהן הסביר שליבאקוביץ' לא צריך לחשוש מטעויות. "כולם טועים. אם אתה מפחד, אתה רק מחמיר את המצב, ומשדר את המסר הלא נכון עבור שחקני ההגנה", אמר כוכב ריאל מדריד. השוער הקשיב וניסה ליישם.
ואז הגיע גביע העולם. במזחור הנעילה בשלב הבתים לא היה השוער במיטבו מול בלגיה, ורק ההחמצות הגדולות של רומלו לוקאקו עזרו לו לשמור על רשת נקיה בתיקו המאופס שסלל את דרכה של קרואטיה לשמינית הגמר, אבל אתמול זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. המשחק מול היפנים נגרר לפנדלים אחרי תיקו 1:1, בדיוק כמו שקרה לסובאשיץ' ב-2018, אז צפה בו ליבאקוביץ' מהספסל. כאשר עמד בין הקורות והמתין לבעיטות של הסמוראים הכחולים, הוא לא הימר אלא הגיב. הוא המתין לטעויות היריבים, והטעויות האלה הגיעו. ליבאקוביץ' עצר את הנסיונות של טאקומי מינאמינו, קאורו מיטומה ומאיה יושידה, והצהיר שהיה זה הישג השיא בחייו הספורטיביים. הוא אפילו זכה לנשיקה ממודריץ' - שני ילידי זאדאר בצוותא על הבמה הגדולה.
"אנחנו לא יכולים בלי דרמה", אמר הקפטן, וזה נכון - בתקופתו לא ניצחה קרואטיה באף משחק נוקאאוט בטורניר גדול ב-90 דקות. בעצם, זה לא קרה כלל במילניום הנוכחי, הפעם האחרונה בה גברו הקרואטים על נבחרת כלשהי בלי להזדקק להארכה היתה ב-0:3 על גרמניה ברבע גמר גביע העולם ב-1998. הסטטיסטיקה הזו נובעת בעיקר מהעובדה שהקרואטים נוטים להיכשל כבר בשלב הבתים, אבל כאשר הם עוברים הלאה זה הולך בדרך כלל להארכה. ביורו 2008, הם הפסידו בפנדלים לטורקיה ברבע הגמר, ובמונדיאל הקודם - אחרי שהדיחו בפנדלים את הדנים ואת הרוסים ניצחו הקרואטים את אנגליה אחרי 120 דקות.
האם גם המשחק מול ברזיל ברבע הגמר ילך להארכה? על פניו, מדובר בתחזית אופטימית, וליבאקוביץ' יצטרך להפגין יכולת מצוינת בין הקורות לא רק בפנדלים כדי שזה יקרה. אלא שאם העסק באמת יגיע לפנדלים, הוא כבר לא יחוש רגשי נחיתות במאבק מול אליסון. אחרי ששיחזר את מעלליו ההירואים של סובאשיץ', השוער בן ה-27 בשל לאתגרים חדשים. אחרי שניצח את יפן, הלך השגריר לעתיד לנחם את היריבים המאוכזבים, והפגין גם את כישוריו כשגריר לעתיד ומומחה ליחסים בינלאומיים. הייתכן הוא יצטרך לעודד גם את ניימאר ולנגב לו את הדמעות? בזאדאר עצרו את משחקי הכדורסל ומחזיקים לו אצבעות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק