זר לא יבין זאת: ויסנטה דל בוסקה האשם בכישלון ספרד

העמוד הראשי של מארקה בפתיחת המונדיאל היה מזעזע למדי – דייגו קוסטה הופיע עליו כשהוא מחזיק בידיו לב מדמם. הכותרת צהלה: "23 לבבות", והכוונה היתה ברורה. השחקנים היו מוכנים לתת את הלב למען המדינה. ואולם, הבחירה בחלוץ אתלטיקו מדריד דווקא העבירה מסר שונה בתכלית, והוא היה מעודד הרבה פחות מבחינת אלופת העולם. דייגו קוסטה עקר את ליבה של נבחרת ספרד. ההדחה המבישה אחרי שני הפסדים מוצדקים הוכיחה כי זה בדיוק מה שקרה.

אפשר לדבר על שובע פסיכולוגי של השחקנים אחרי שלושה תארים רצופים, אבל זה לא באמת רלוונטי. איקר קסיאס, למשל, לא ביצע את הטעויות בגלל שנמאס לו לעמוד בין הקורות. בדיוק להיפך – הוא היה נחוש להוכיח את עצמו אחרי עונה וחצי על הספסל בסנטיאגו ברנבאו. הסיבה המרכזית לפיאסקו המהדהד של אלופת העולם היוצאת נעוצה באובססיה שפיתח המאמן ויסנטה דל בוסקה סביב שילובו בכוח של דייגו קוסטה.

לאובססיה זו אין הסבר הגיוני. אפילו אם היה דייגו קוסטה חלוץ ספרדי טהור, הוא לא מתאים לשיטה שהביאה לספרד את כל ההישגים. יסודות שיטה זו הונחו על ידי לואיס אראגונס ביורו 2008, כלומר עוד לפני שפפ גווארדיולה מונה למאמן ברצלונה. משחק הצירופים של שחקני קישור נמוכים וזריזים בעלי טכניקה עילאית וראיית משחק מרהיבה הפך את ספרד ללהיט לפני שש שנים באוסטריה ושווייץ. צ'אבי, אנדרס אינייסטה, דויד סילבה, ססק פברגאס ודויד וייה שיתפו אז פעולה והיוו בסיס לשושלת הספרדית הנדירה.

דל בוסקה ירש את הנבחרת מאראגונס והפך אותה בהדרגה למשעממת וטקטית יותר. זה התחיל עם מעבר למערך עם שני קשרים אחוריים, והרגרסיה המשיכה ככל שחלף הזמן. השיא השלילי נקבע ברבע הגמר מול צרפת ביורו 2012, שהיה לכדור שינה של ממש בגלל הנעת הכדור חסרת התכלית במרכז המגרש. ובכל זאת, למרות שהסגנון היה אטרקטיבי פחות בעידן דל בוסקה, לא חל שינוי מהפכני בהנחות היסוד. זה היה המשחק הספרדי הקלאסי, והשחקנים השתלבו בו נהדר. הם הרגישו כמו דג במים. האיכות הנדירה של דור הזהב בשילוב עם טקטיקה שהתאימה להם וחיזקה את תחושת הביטחון העצמי, היא שהפכה את ספרד לנבחרת הטובה ביותר בכל הזמנים. לפחות עובדתית, מבחינת התארים.

פתגם מפורסם קובע – אם משהו לא שבור אל תתקן אותו. לקראת המונדיאל הנוכחי החליט דל בוסקה לתקן את המכונה המשומנת שלו, ולהחדיר לתוכה נטע זר לחלוטין. זר תרתי משמע, כי מדובר בברזילאי, וזר לשיטה שעבדה היטב במשך השנים. אם ספרד המקורית היתה סוג של ברצלונה, היה נחוש מאמנה להוסיף אליה חלק מאתלטיקו. הוא רצה ליצור ברצטיקו, וזו חיה שלא קיימת בטבע.

זה לא נוגד את העובדה כי דייגו קוסטה הוא חלוץ נהדר, סקורר בחסד ובעל פוטנציאל להפוך לאחד הטובים בעולם. גם מאנו ג'ינובילי הוא אחד השחקנים הטובים בעולם, אבל איש בספרד לא חשב לאזרח אותו ולתת לו כרטיס למונדיאל. הזריקות שלו לשלוש לא משתלבות עם אינייסטה. גם דייגו קוסטה לא משתלב עם אינייסטה, פחות או יותר באותה מידה.

לו היה מדובר בשחקן ספרדי, הבעיה היתה פחותה כי תמיד אפשר היה לבצע פניית פרסה. במקרה של דייגו קוסטה, חתם איתו דל בוסקה על חוזה מוסרי וירטואלי והצהיר קבל עם ועדה לפני שהליך האיזרוח הושלם: "אם הוא עושה זאת, אנחנו מחויבים לקחת אותו למונדיאל". החלטתו של החלוץ עצמו היתה אומללה, כי הוא היה מתאים כמו כפפה ליד לסגנון של פליפה סקולארי במקום פרד הפאתטי. אלא שהוא כעס על היחס כלפיו במולדתו, ורצה לעשות דווקא. אפשר להבין אותו, והוא לא באמת אשם בהתפתחויות. האשמה הבלעדית מונחת לפתחו של דל בוסקה.

אחרי שקיבל את ההחלטה העקרונית השגויה, הוסיף דל בוסקה חטא על פשע. למעשה, שני חטאים. ראשית, הוא לא תירגל מספיק את המערך החדש. דייגו קוסטה הצהיר על שינוי נאמנותו בספטמבר, אבל ערך את הופעת הבכורה במדי ספרד רק בפברואר, ושותף בשני משחקים בלבד לפני שריקת הפתיחה של גביע העולם. אי אפשר לארגן מהפכה בקנה מידה היסטורי בצמד משחקי ידידות, וכלל לא מפתיע שהחלוץ גילה יכולת חלשה בשניהם.

שנית, אם כבר הולכים בכל הכוח על דייגו קוסטה, היה צורך לאפשר לו להשתלב עם שחקנים שהוא מכיר. אם כבר ברצטיקו, אז למה לא לזמן לסגל את גבי, קפטן קולצ'ונרוס שסיפק עונה מופלאה? חשוב מכל, היה צריך לשלב בהרכב את קוקה, כי אין שחקן בעולם שמבין את דייגו קוסטה טוב יותר ממנו. אתם מוזמנים לקרוא על כך כאן. במקום זאת, דל בוסקה השאיר את קשרה הצעיר של אתלטיקו על הספסל, ואתמול שילב אותו זמן קצר לפני שהחליף את חברו. השניים כמעט ולא זכו לשחק ביחד. היש אבסורד גדול יותר?

כל זה היה נכון גם מבלי לקחת בחשבון את הפציעה של דייגו קוסטה שהרסה לו את סיום העונה, אבל היא החמירה את המצב שבעתיים. לא צריך להרחיב על כך שהחלוץ הוחלף בדקות הראשונות הן במחזור הסיום בליגה בקאמפ נואו, והן בגמר ליגת האלופות, וכושרו ירד באופן משמעותי מאוד לקראת גביע העולם. דל בוסקה היה מודע לכך, אבל בכל זאת ניפה מהסגל את כל החלוצים האחרים. הוא השאיר בבית את פרננדו יורנטה שרק הלך והשתפר במדי יובנטוס ככל שהעונה התקדמה. הוא זרק לכל הרוחות חלוץ רב גוני כמו אלבארו נגרדו. שניהם היו יכולים לשמש גשר בין טיקי טאקה לבין הצורך שחש דל בוסקה בחלוץ רחבה פיזי. הם מכירים את השיטה ואת הנפשות הפועלות, ומשתלבים היטב. הם ראו את המונדיאל בטלוויזיה.

דייגו קוסטה צלע על הדשא. הוא לא פגע במסגרת באף אחת מחמש בעיטותיו. עצם נוכחותו חייבה את השחקנים לחשוב אחרת, והם איבדו את הביטחון העצמי. אי אפשר לבוא אליהם בטענות על כך. ואז, אחרי ההשפלה מול הולנד, כאשר נדרש לעשות שינויים בהרכב, הותיר דל בוסקה את השחקן המזוהה ביותר עם השיטה על הספסל. צ'אבי הפך לא רלוונטי. לעומתו, הברזילאי המתאזרח היה חייב להיות שם. האובססיה הזו עלתה לספרד ביוקר רב.

יש אירוניה מרה עד דמעות בכך שדווקא השחקן של אתלטיקו, הקבוצה האהובה של אראגונס, הוא שחיסל את הנבחרת שלו מיד אחרי מותו. המאמן האגדי הלך לעולמו, וכעת ירדה לטמיון ספרד הגדולה והפכה להיסטוריה. אגב, גם ביורו 2008 היה לאראגונס מתאזרח ברזילאי בהרכב. קראו לו מרכוס סנה. הוא היה הקשר האחורי הבודד שהניע את הקבוצה מאחור וניקה את השטח. הוא דווקא התאים.

כעת, אחרי שסיים את מלאכת הריסת השושלת, אין לדל בוסקה כל סיבה להישאר בתפקידו. הוא צריך לקחת את השפם שלו וללכת הביתה. המאמן הבא יהיה רשאי לקבל החלטות לגבי הכיוון החדש, ויכול להיות שיהיה לו מקום עבור דייגו קוסטה וקוקה. הוא יכול ללכת על ברצלונה או על אתלטיקו. ברצטיקו נכשל.

המשחק הגורלי בין אנגליה לאורוגוואי יהיה מסקרן במיוחד עבור אוהדי ליברפול. מצד אחד, יהיו על הדשא חמישה אנגלים מאנפילד – סטיבן ג'רארד, ג'ורדן הנדרסון, ראחים סטרלינג, דניאל סטארידג' וגלן ג'ונסון. מצד שני, לואיס סוארס עושה קאמבק אחרי הניתוח בברכו ומנסה להדיח אותם. את הפאזל עשוי להשלים סבסטיאן קואטס, הבלם הצעיר המושאל מליברפול לנסיונל במולדתו, אם יחליף את דייגו לוגאנו הפצוע במרכז ההגנה.

הקישור וההתקפה של רוי הודג'סון מבוססים על ליברפול. ההבנה בין השחקנים מצוינת, אבל סוארס חסר. את מקומו אמור למלא ויין רוני. כוכב מנצ'סטר יונייטד אמנם בישל את השער של סטארידג' במשחק הראשון נגד האיטלקים, אך מעבר לכך היה גילה יכולת פושרת יחסית, הוזז ללא הפסקה בין עמדות שונות על ידי המאמן, וספג ביקורת קטלנית וחסרת פרופורציות בתקשורת. הערב זה יכול להיות היום הגדול שלו. הוא אמור לשחק אותה סוארס נגד סוארס. אם יצליח וישאיר את האנגלים בחיים, יהיה זה המשחק הגדול ביותר שלו בגביע העולם.