מסי מול ניימאר, אמריקה מול אירופה: סיכום שלב הבתים

אורן יוסיפוביץ: ליאונל מסי

הוא בקושי רץ. באמצע המשחק מול ניגריה הוא סחט הצלה מהשוער, בפעם הראשונה בכל הטורניר. ליאונל מסי לא היה השחקן הכי טוב בשלב הבתים, אבל הוא היה השחקן הכי בלעדי בשלב הבתים. בעוד שהמצטיין אריאן רובן נעזר ברובין ואן פרסי ואחרים, הפרעוש עשה את זה הכי לבד שיכול להיות. הוא בישל את הגול העצמי מול בוסניה, כבש את השני, ניצח את איראן על הבאזר, כבש פעמיים מול ניגריה. בסך הכל ארבעה שערים, המלך ביחד עם ניימאר, ושלושה גביעי איש המשחק. ההוכחה הכי טובה שהתואר מגיע לו? נראה אתכם צופים שוב בשידור המשחק מול הסופר איגלס, בדקות שבהן הוא לא היה על המגרש. אין לכם אומץ.

ענבל מנור: ניימאר

לא קל לעמוד בציפיות לסחוב אומה שלמה לזכייה במונדיאל הביתי. לא קל לחיות בסיטואציה בה כל דבר שהוא מתחת למקום הראשון ייחשב כישלון. לא קל כשכל העיניים מופנות רק אליך, למרות שבסגל יש עוד הרבה כוכבים ושחקנים מנוסים, ואתה בסך הכול בן 22, עם תג מחיר מופרז, אחרי עונה לא טובה, עם שלל סיפורים ופרשיות חוזיות, עם מיליונים שמסתובבים עם חולצות שלך וכוכב עבר מזדקן שדואג לנפח את ההייפ סביבך. לא קל לעמוד בציפיות, אבל עוד יותר קשה להתעלות על הציפיות, וזה בדיוק מה שעשה ניימאר בשלב הבתים. הוא סחב את הסלסאו עם ארבעה שערים, מהלכים נפלאים, ווינריות וקור רוח, והראה כמה הוא נהנה כשהוא מקבל חופש פעולה מלא, ולא חוסה בצלו של זה שהגיע חד לטורניר אחרי חודשים של מנוחה על הדשא בברצלונה.

ענבל מנור: חורחה לואיס פינטו

מאמן שלב הבתים חייב ללכת לזה שהוביל את הנבחרת שלו להישג יוצא דופן. קוסטה ריקה היא לא סתם סיפור יוצא דופן, אלא אחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של גביע העולם. אף אחד לא נתן לטיקוס סיכוי להוציא יותר מנקודה, אבל הם חיסלו את אורגוואי בהתקפות מתפרצות, נטרלו את איטליה, ולקחו עוד נקודה מאנגליה כדי לסיים במקום הראשון ולמנוע מפינטו מפגש עם קולומביה. הכול תוך כדורגל חכם ומהיר, מוכנות גבוהה ליריבות, ושחקנים שלא מפסיקים לרוץ ולעבוד. ומי זוכר בכלל שלפינטו הייתה קדנציה כושלת בקוסטה ריקה לפני 10 שנים. זו הייתה הנאה אמיתית, והמסע טרם נגמר.

אורן יוסיפוביץ: לואי ואן חאל, חורחה לואיס פינטו

המאמן ההולנדי לקח נבחרת שרבים חשבו שבמקרה הטוב תגרד סגנות בית, וקרע איתה את בית המוות. 1:5 על אלופת העולם אחרי פיגור מפנדל, קאמבק מול אוסטרליה וניצחון יעיל על צ?ילה. הוא עשה זאת תוך כדי ניצחון בכל מצ?-אפ על המגרש ומול המצלמות. אבל הוא לא לבד בפרס זה, ממש לא. זכות התגובה לחורחה לואיס פינטו. מי? מאמן קוסטה ריקה, שסיימה את בית המוות במקום הראשון (למישהו יש מים?) בלי לספוג שער שדה (חמצן! חמצן!). באנגליה מצאו שפינטו משתכר בשנה כמשכורתו החודשית של רוי הודג?סון. רק הנתון הזה לבד שווה את תואר "מאמן שלב הבתים".

אורן יוסיפוביץ (3-4-3): אוצ?ואה; גמבואה, רפא מארקס, בלינד; חאמס רודריגס, קואדראדו, דמפסי, רובן; מולר, מסי, ניימאר

ענבל מנור (4-3-3): אוצ'ואה; גמבואה, רפא מארקס, גודין, בלינד; קרוס, חאמס רודריגס, רובן; מסי, מולר, ניימאר

ענבל מנור: קרב אגרוף בין גרמניה לגאנה

שלב הבתים סיפק כמה משחקים לפנתיאון, אבל המשחק בין גרמניה לגאנה התעלה על כולם. במיוחד מדהים היה לראות את המעבר ממשחק טקטי מסודר לכאוס מוחלט ואדיר. המחצית הראשונה התנהלה בצורה מסודרת כמו שיוגי לב תכנן, ואילו את המחצית השנייה הוא כבר כינה "קרב אגרוף". קצב לא מעולם הזה, התקפה רודפת התקפה, מצבים ליד שני השערים, הצלות, החמצות, השיא של מירוסלב קלוזה. אי אפשר היה לנשום, אי אפשר היה למצמץ ופשוט לא רצית שזה ייגמר. זו הייתה תצוגת תכלית של כדורגל שיותר מהכול פשוט יצא משליטה.

אורן יוסיפוביץ: הולנד מחסלת את אלופת העולם

זוכרים שספרד עוד הובילה? זוכרים שהיא היתה ממש ממש קרובה ל-0:2 שיחסל את הסיפור? אם היו עורכים סקר במצב של 0:1, 99.9 אחוז מהאנשים היו עונים שאין סיכוי שהולנד תהפוך את המשחק. אולי תיקו, אולי. אבל מה שקרה שם זה משהו שרואים פעם בהרבה מאוד שנים, וכמה כיף שזה קרה בשנה הזו. שרים לנו שאימפריות נופלות לאט, אבל האימפריה האספניולית קרסה הכי מהר שיש. מצער להודות, אבל היה מרתק לראות את זה קורה.

אורן יוסיפוביץ: לואיס סוארס, לטוב ולרע

נשיכה כפולה. במשחק השני של אורוגוואי החלוץ הסורר חזר מפציעה, משך 88 דקות ופירק את אנגליה לבדו, עם צמד שעושה לבכות. כולנו דיברנו, ובצדק מדומה, על החזרה למוטב של האידיוט הכי גדול בכדורגל העולמי (אפילו באלוטלי נשאר מאחור). ואז הגיע הרגע שבו טעם את קייליני, ובפעם הבאה שנראה אותו במונדיאל זה יהיה, אולי, ברוסיה הרחוקה. חבל לכולנו. החלמה מהירה, לואי מי אמור. אתה איש חולה.

ענבל מנור: לואיס סוארס, פרא אדם

ממרומי היציע קשה להבחין באירוע כזה, אבל ככל שעוברות הדקות, אתה מבין שמול העיניים שלך התרחש הסיפור הגדול במונדיאל. הסמסים זורמים, הוואטסאפ גועש, הרשתות החברתיות משתוללות. לואיס סוארס עשה זאת שוב. נכון, הוא ווינר, הוא רוצה לנצח, הוא עושה דברים בלי לחשוב ואני ממש מתאפק לא לכתוב שהוא רעב. אבל זה כבר מוגזם. על פעם שלישית! לא מחליקים כל כך מהר. אם סוארס נחשב לשחקן אמוציונאלי ופרובוקטור, היום הוא כבר פרא אדם. פיפ"א החמירה, המונדיאל מבחינתו גמור והוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש ובעיקר להפסיק להאשים את התקשורת האנגלית.

ענבל מנור: ספרד

כישלון הוא פונקציה של ציפיות ומהן נגזרת עוצמת ההתרסקות. אלופת העולם באה עם מטרה מוגדרת לשמור על התואר, ושחקניה אפילו הצהירו על עצמם כפייבוריטים. משם זה רק הלך והידרדר. זה לא רק החמישייה במחזור הראשון או התצוגה הפאתטית מול צ'ילה לאחר מכן, אלא קולות הנפץ מסביב. שחקנים פורשים ובוכים, והסגנון שאולי יצטרך לעבור התאמות כדי לא לעבור מהעולם. תוך שני משחקים ספרד הפסיקה להיות כוח מרתיע. זה לא סתם כישלון, זה שבר.

אורן יוסיפוביץ: איטליה

בואו נצא לרגע מהמבט הרחב, שגורס ובצדק שהנפילה של ספרד מהותית יותר מאחר שהיא מוכשרת יותר. ספרד חטפה חבטה במשחק הראשון, ולא הצליחה להתאושש. אבל מה תגידו על איטליה? אחרי הניצחון על אנגליה במנאוס הלחה, כל מה שהאזורי היו צריכים זה לא להתפרק מול האימפריה של קוסטה ריקה. להפסיד לקוסטה ריקה? אוי, פראנדלי, אוי. את הכרטיס לשמינית הגמר, איטליה לא הפסידה בסיבוב השלישי אלא בשני. מאכזב.

אורן יוסיפוביץ: איראן

הקרדיט לחבר'ה עם האורניום המועשר, לכאורה. האיראנים עמדו יפה מול ניגריה, שיבשו לחלוטין את ארגנטינה וללא רגל האל היו סוחטים 0:0 הירואי גם שם. הפאשלה מול בוסניה מותירה אותם בפינה זו ולא בשמינית הגמר. הגדיל להרשים: המאמן קרלוס קירוש.

ענבל מנור: אוסטרליה

הסוקרוז החביבים נפלו על בית בלתי אפשרי, אבל במקום להגיע, להיות סטטיסטיים, לחטוף תבוסות ולחזור לארץ הקנגורו, הם החליטו להעביר את הבאסה בסבבה. הם אמנם היו בשמינית הגמר ב-2006 והשיגו ארבע נקודות ב-2010, אבל הפעם, עם סגל הרבה פחות טוב, האוסטרלים גם שיחקו כדורגל. בלי פחד, בלי להסתגר, הם העזו, תקפו, נלחמו, הציקו והפסידו לצ'ילה והולנד, אבל השאירו רושם טוב. רק חבל שבלי טיים קייהיל, הכוכב הגדול והמזדקן, זה כבר נראה הרבה פחות טוב נגד ספרד. עוד בלטה לחיוב: אנגליה.

ענבל מנור:

שני מונדיאלים: הביטוי השגור במחנה של נבחרות אירופאיות. החום והלחות בצפון ברזיל לעומת התנאים הנוחים יותר בדרום. באיטליה עוד מישהו ירים על זה תחקיר.
טקטיקה: יותר שערים במצבים נייחים, שימוש קטלני בהתקפות מתפרצות, חיזוק במעמד שיטת משחק עם שלושה בלמים. איך הלכת מכאן פאולו?
כדורגל: לא רק כמות השערים, המשחקים פתוחים, הקצב נהדר, היכולת הטכנית פנטסטית, הרבה פחות עבירות, יותר מסירות ולכן המשחקים יותר זורמים. חגיגה.
אירופה אאוט, אמריקה אין? בדרום אפריקה היו שש אירופאיות בשמינית הגמר ושלוש מהן המשיכו עד החצי.

אורן יוסיפוביץ:

כולנו אולטראס: הקהל הלטיני. לא דומה לשום דבר שהכרנו ולשום דבר שנכיר.
אחוזי שליטה בכדור ואיומים על השער: לא דברים שמשחקים תפקיד בכדורגל של 2014.
כמה גולים: 3 בממוצע למשחק. בצוותא עם מקסיקו 70?, זה הנתון הכי מרשים מאז שבדיה 58?. הגדיל לעשות: הארנה פונטה נובה בסלבדור, עם 5.25 הרשתות לערב. יאוזה.
לטינו פאוור: כצפוי, בגלל האקלים, הזמנים והאוהדים - זה המונדיאל של האמריקות. היבשת הישנה? ישנה. ספרד, איטליה ואנגליה כבר חורפות בבית.

אורן יוסיפוביץ: ארגנטינה - גרמניה

הימרתי לפני הטורניר על ארגנטינה - גרמניה. ארגנטינה, כאמור, תסריח כל הדרך למעלה, עם שמינית מול שוויץ ורבע (כפי הנראה) מול ארצות הברית או בלגיה. רק בחצי הגמר יהיה מבחן אמת, בדמות רובן והחבר?ה (וכן, מקסיקו זו משוכה מאוד קשה). ברזיל, בלי ספק, קיבלה את הדרך הכי נוראית מבין הקבוצות שסיימו ראשונות, ואולי בכלל. צ?ילה, קולומביה, גרמניה, ארגנטינה/הולנד. בגלל זה אני נשאר עם ההימור המקורי. ארחנטינה - דויטשלאנד.

ענבל מנור: הולנד - גרמניה

לפעמים, כשהולך קל מדי בשלב הבתים, קשה להעריך את היכולת האמיתית של נבחרת. במילים אחרות, ברזיל וארגנטינה עדיין לא עברו מבחן רציני אחד. לסלסאו, למרות הגנה יציבה יותר, מצפים מבחנים קשים דווקא מול הדרום אמריקאיות (צ'ילה ואז קולומביה או אורוגוואי) לפני מפגש אפשרי עם גרמניה המסודרת והקטלנית. מסי וחבריו אמורים לטייל עד חצי הגמר והפגיעות בחלק האחורי עשויה להיות בעוכריהם כשהם יפגשו נבחרת כמו הולנד. בקיצור, כמו בדרום אפריקה, גמר אירופי.

אורן יוסיפוביץ: ארגנטינה

הקהל: 55 אלף במרקאנה, מעל ל-45 אלף במינייראו, מספרים דומים גם במתקן של פורטו אלגרה. הנבחרת היחידה שהקהל שלה מעודד קבוצה ולא סלסטה. רגע השיא: אחרי איראן והגולאסו של מסי, כ-40 אלף משיגינעס נשארו בתוך האצטדיון, וזימרו את הלהיט החדש של הקיץ, "ברזיל, דסימה קווה סה סיינטה"…

ענבל מנור: ארצות הברית

האוהדים הדרום אמריקאיים מדהימים, ההולנדים צבעוניים כתמיד, אבל יש משהו באוהדים האמריקאים. תמימות, אהדה מתוך פטריוטיות (קצת מוגזמת) ולא מפנאטיות למשחק. אין להם שירים מגוונים, הם בעיקר צועקים: "יו, אס, איי!", הם לא בדיוק האנשים לנהל איתם דיון על הטקטיקה של יורגן קלינסמן, אבל הם כאן, בכל מקום, בכל עיר, צעקניים, מוטרפים, קצת וולגריים, הכי אמריקאים שיש.

הכי מקנא בענבל עד עכשיו: השליח המזליקי של וואלה! ספורט, ענבל מנור, חזה ב-17 שערים בשלושת משחקיו הראשונים, ומחזיק בממוצע שערים של 3.8 נכון לכתיבת שורות אלו. להסתכל על הממוצע שאני חוויתי, 2.3 גולים למשחק, ולגדף אותו, ולאחל לו ל-0:1 של יוון על קוסטה ריקה בשמינית. בפנדלים.

הכי מקנא ביוסיפון עד עכשיו: לפני כמה ימים שאלו חברים משותפים של שנינו מוואלה! ספורט למה אני לא שולח תמונות של ארגנטינאיות וברזילאיות. הפניתי אותם לאיש שראה את שתי הנבחרות שלוש פעמים.