הבעיות של המנצחות, האופטימיות של המפסידות: שלום תקווה מסכם את רבעי הגמר

צפו בחגיגות של הברזילאים אחרי ההעפלה

למרות הניצחון על אלג'יריה בשמינית הגמר, מאמן גרמניה, יואכים לב, ידע שכדי להמשיך ולהתקדם בטורניר הוא יהיה חייב לבצע שינויים טקטיים מסוימים בנבחרת שלו. במפגש מול צרפת ראינו עד כמה לב הקדיש מחשבה להחזרת הסדר והמשמעת בגרמניה. הוא השיב את פיליפ להאם לתפקידו המקורי כמגן והכניס את סמי חדירה למרכז השדה. הוא הסיט את תומאס מולר מעמדת החלוץ אל הקישור, שילב את מירוסלב קלוזה הוותיק בחוד ואף נהנה מחיזוק במרכז ההגנה עם חזרתו של מאטס הומלס, שהחלים מהמחלה, חזר לשחק וכבש את שער הניצחון.

כבר מפתיחת המשחק אפשר היה לזהות נבחרת גרמנית הרבה יותר מאורגנת ופחות חדירה הגנתית מכפי שהייתה במשחק הקודם. צמצום המרחקים שבין הקישור לחלק האחורי של הנבחרת בלט לטובה מהרגע הראשון ובכך השיג לב את מטרתו מבחינה דפנסיבית. לא ראינו כדורגל גדול מנבחרת גרמניה אתמול, אבל בהחלט את המחשבה על השגת המטרה. המהלכים של גרמניה היקשו מאוד על צרפת לפתח את המשחק התוסס שלה.

למרות כל השינויים החיוביים הללו, אני עדיין חושב שקיימת בעיה במרכז ההגנה של גרמניה, עם צמד הבלמים. גם היום, אין עדיין תיאום מושלם ביציאה קדימה, בניסיון לתפוס את שחקני היריבה בנבדל, בין הומלס לג'רום בואטנג, שמאוד מתקשה והצרפתים ניצלו זאת לא פעם, אך לא ידעו להפוך זאת לשערים. לשמחתם של הגרמנים, יש להם יתרון גדול. הם מחזיקים באחד השוערים הטובים בעולם, מנואל נוייר והוא משרה המון ביטחון בקרב שחקני ההגנה שלו, מקשה על חלוצי היריב את החיים ואף עוזר מאוד לנבחרת כולה בהנעת הכדור. היתרון הזה הוא עצום עבור נבחרת כמו גרמניה.

כאמור, המנשאפט לא הבריקו מבחינה התקפית. גם אם לב מתעקש על הכללתו בהרכב של מסוט אוזיל, הוא היה צריך לראות שמכנף שמאל קשרה של ארסנל מאוד מתקשה ולא מצליח לבוא לידי ביטוי. היה נכון יותר מבחינת לב להציב את אוזיל בצד ימין, כך שכל הכניסות למרכז, עם הרגל החזקה שלו, היו משיגות הרבה יותר ומסוכנות הרבה יותר. גרמניה הייתה מספיק חכמה וידעה לנצל אחת מההזדמנויות המועטות שלה כדי לנצח ואין משחק טוב יותר לשקף את האמרה המפורסמת לפיה "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".

מנגד, צרפת עמדה בכבוד, בטורניר כולו וגם מול גרמניה. היא לא הייתה רחוקה מלהפתיע את הנבחרת העדיפה שהתייצבה מולה. הטריקולור ביצעו התקדמות יפה, לאחר לא מעט כישלונות בטורנירים הקודמים שלהם. ראינו נבחרת שאומנם לא מתהדרת בכוכבים גדולים, אבל שומרת על ארגון, עובדת קשה, לא נוצצת, אבל בהחלט יכולה להיות גאה. מהנקודה הזו, כל שנותר לצרפתים זה להמשיך ולהתקדם. בעוד שנתיים צרפת תארח את אליפות אירופה והטורניר הנוכחי, בו לא ראינו פערים בולטים כל כך בין הנבחרות השונות, מוכיח לצרפתים שעם עוד שיפור בחלק ההתקפי הם יכולים להיות נבחרת מאוד מאיימת. עם התמיכה הביתית בטורניר שייערך ב-2016, הם יכולים להיות מועמדים לזכייה, כפי שעשו בגביע העולמי ב-1998. אולי זו תהיה ההזדמנות של צרפת לחזור בצורה טובה יותר למרכז הבמה.

אין ספק שחסרונו של פרנק ריברי הורגש. כוכב באיירן מינכן היה מהווה תוספת משמעותית להתקפה הצרפתית אם היה כשיר. לגבי סמיר נאסרי, לא היה מדובר בשאלה של יכולת. מרבית המאמצים של המאמן דידייה דשאן היו להרכיב נבחרת ממושמעת. הוא רצה לדאוג לשקט בחדר ההלבשה, דבר שלא אפיין את הנבחרת בשנים האחרונות. אם השניים הללו יחזרו לנבחרת, בדרך זו או אחרת, הם יכולים להיות אותו שיפור שצרפת זקוקה לו.

לפני המשחק היה חשש גדול בנבחרת ברזיל ובמדינה כולה מהיריבה החזקה שעמדה בדרך לחצי הגמר. קולומביה הפגינה יכולת נהדרת לאורך הטורניר, אבל השער המהיר של טיאגו סילבה החדיר המון ביטחון בשחקני הסלסאו, שהמשיכו לקבל ללא הרף את התמיכה הגדולה כל כך מהאוהדים שלהם. במחצית הראשונה ראינו יכולת משופרת מצד ברזיל. לפי דעתי עדיין לא מדובר בכדורגל גדול ויש לא מעט בעיות בתיאום ובהנעת הכדור בחלק ההתקפי. הרבה מאוד שחקנים מעדיפים להשתמש ביכולת האישית שלהם וישנם הרבה מאוד כדרורים מיותרים ואיבודים. עובדה ששני השערים אמש נכבשו ממצבים נייחים (קרן, כדור חופשי) ופחות ממהלכים מתוכננים.

לטעמי, השיפור שחל הוא בחיזוק מערך ההגנה של ברזיל. צמד הקשרים האחוריים אתמול, פרננדיניו ופאוליניו, יחד עם מייקון שנכלל בהרכב כמגן ימני במקום דני אלבס, סיפקו עוצמה הגנתית ומנעו מהקולומביאנים המוכשרים לייצר כל סוג של הפתעה. הכוח ההגנתי הזה שיחרר את שחקני ההתקפה של ברזיל, שהיו יכולים להתרכז בתפקידם. החששות התבדו בסופו של דבר וברזיל שוב הצליחה לעמוד מול מבחן גדול שהוצב בפניה, בדרך לעוד ניצחון.

השער המוקדם פגע לא מעט בביטחון של קולומביה. הקפטרוס נהנים מיכולת קבוצתית וכישרונות רבים בחלק ההתקפי, אבל המשימה מול הנבחרת הגדולה של דרום אמריקה והקהל הביתי, יחד עם הפיגור המהיר, שיתקו את השחקנים של חוסה פקרמן. קולומביה איבדה את השקט שלה וכאשר לא מצאה את הדרך להניע את הכדור ולבצע מהלכים טובים ונכונים, היא הפכה להיות עצבנית וראינו כיצד גם שחקניה המוכשרים ביותר לא היו שקטים והתקשו לבצע את הדברים שהם יודעים. לקראת הסיום אומנם קולומביה הצליחה לחזור, לאחר שהשתחררה מעט במחצית השנייה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. למרות ההפסד, יש לקולומביה הרבה במה להתגאות. זו אחת הנבחרות הטובות יותר שראינו במונדיאל הזה ולא מעט שחקנים שלה ביצעו התקדמות גדולה בזכות הטורניר. עם כל הרצונות הטובים, השאיפות הגדולות והיכולת, עדיין ראינו עד כמה המשימות כל כך קשות במעמדים האלה.

ואי אפשר בלי לדבר על ניימאר והפציעה, שגמרה לו את הטורניר. למרות המשחק הלא כל כך טוב של כוכב ברצלונה אמש, הפציעה שלו רעה מאוד עבור ברזיל. הוא היה שותף לכל המהלכים ההתקפיים והשערים של ברזיל בכל הטורניר, הוא סחף את התקפת הנבחרת ויהיה מאוד מעניין לראות איך ברזיל הופכת מתלויה בכוכב אחד לנבחרת קבוצתית יותר. אין ספק ששחקני ההתקפה של סקולארי יצטרכו להתמודד עם המצב ולקחת אחריות גדולה יותר כדי להביא את ברזיל אל היעד שלה: זכייה במונדיאל. לא רק ברזיל ניזוקה מהפציעה של ניימאר, אלא המונדיאל כולו ספג מכה כואבת. הכוכב הצעיר והמרגש יהיה חסר ברגעי השיא של הטורניר וגרמניה, שלא תצטרך להתמודד מול היכולות הטכניות הגבוהות שלו, היא כמובן המרוויחה הגדולה.