עם כל הכבוד לגרמניה, המלחמה עדיין בין ארגנטינה לברזיל

שוב, אני מתחיל לכתוב ונעצר.

כי איך אפשר לכתוב, או יותר נכון, איך אפשר לשכנע מישהו שברגעים האלה מופגז בטילים, להתייחס ברצינות לסיפור שהכותרת שלו היא 'מלחמה גדולה בין שני עמים'?

ואז להמשיך את המשפט ולהסביר שזה קשור למשחק כדורגל.

מילים כמו 'מלחמה', 'אסון', 'הירושימה', 'עם נחות' או 'טבח', הן לא בחירות שלי. העברתי בחיי מספיק זמן בעיראק, אפגניסטן, סוריה, לבנון, בוסניה, קונגו ורואנדה כדי לסלוד בצורה קשה ממי שמשתמש במילים האלה כלאחר יד.

אבל אם כבר בחרתי לספר את סיפור היריבות בין ארגנטינה וברזיל, סיפור שמגיע לשיא לקראת גמר המונדיאל (שבו בכלל משחקת גרמניה...), אין לי מה לייפות את הדברים. ראוי שאשתמש במילים ובדימויים שבהם משתמשים כאן 'הצדדים הלוחמים' עצמם. שתי דוגמאות מהיומיים האחרונים יכניסו אותנו לאווירה:

את התבוסה 7:1 לגרמניה בחרו הברזילאים לסכם באיור של פטריית עשן אימתנית שמיתמרת מאצטדיון 'מינראו' שם התחוללה המפלה ההיסטורית. הפטרייה הזו מתנפחת לצורה של הלוגו של מונדיאל 2014, אבל יש לה גם תוספת של טבעת עשן שמזכירה פטריה אחרת, מ-6 באוגוסט 1945 - פצצת האטום על הירושימה.

עד לפני שבוע, 'הירושימה' היה הכינוי שטבעו הברזילאים, בשיא הרצינות, להפסד ההוא של ברזיל לאורוגוואי במונדיאל 1950. כרגע, משהתחולל אסון עוד יותר גדול, המונח 'הירושימה' עובר להיות מזוהה עם ה 7:1. כי הרי לא יכול להיות אסון יותר גדול מזה.

אה, בעצם כן.

יום אחרי הירושימה עלתה ארגנטינה לגמר המונדיאל. והכותרת לאסון הזה כבר לא התחכמה עם איורים ודימויים אלא פשוט פלטה את מה שסינן לעצמו כל ברזילאי באותו יום, משפט שנשמע יותר פולני מברזילאי: "רק זה היה חסר לנו, בדיוק כשחשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע מגיע הנורא מכל - ארגנטינה עלתה לגמר במרקאנה".

"מה שעוד יותר גרוע, אם בכלל יכול להיות עוד יותר גרוע מכל האסונות שקורים כאן, הוא שארגנטינה עלתה לגמר בדיוק ביום העצמאות שלה. זה רק יגרום לגזענים האלה להתנשא עוד יותר".

אנדרסון מסביר לנו את מה שהוא מפרש כתוקפנות וגזענות ארגנטינאית תוך שהוא עצמו מניף 'ארון קבורה' צבוע בצבעי דגל ארגנטינה. יחד עם חבורה של ברזילאים נוספים שחשים שהושפלו די והותר השבוע, גם במגרש על ידי גרמניה והולנד, וגם מחוצה לו על ידי ארגנטינה, הם שרים את ההמנון החדש של אוהדי ברזיל, שהוא למעשה נסיון נואש להקניט חזרה את השכנים הצוהלים מהדרום.

“Mil gols! Mil gols! Mil gols! Mil gols! Mil gols!
So pele, So pele,
Maradona e cheirador!”


"אלף גולים! אלף גולים! אלף גולים! אלף גולים! אלף גולים!
רק פלה, רק פלה,
מראדונה מסניף סמים!"

אחרי האתנחתא המוזיקלית חוזר אנדרסון לנתח את היריבות בין השכנים.

כל כך הרבה נכתב על היריבות בין שתי הנבחרות, כל כך הרבה נאמר על כמה שהארגנטינאים רואים עצמם מורמים מעם, ובעיקר מיתר אמריקה הלטינית, אבל עבורו, תושב שחור של הפאבלה 'בבילוניה' המתנשאת על הרכס שמעל קופה קבאנה, מדובר ביותר מזה.

"תראה, כשהם כאן הם לא יגידו לנו את זה בפנים. הם ימשיכו לשיר שירים על פלה ומראדונה כאילו שמדובר רק ביריבות של כדורגל, אבל בינם לבין עצמם, כשהם מדברים עלינו, הם משתמשים במילה הזאת: 'קופיפים'".

המילה 'קופיף' - macaquito, אולי המילה הכי טעונה בהיסטוריה של הכדורגל בין שני העמים, היא בעצמה מעין התנגשות של שתי השפות, הפורטוגזית המדוברת בברזיל והספרדית של הארגנטינאים. macaco זה 'קוף' בפורטוגזית. הסיומת ito היא כבר סיומת מקטינה בספרדית.

הפעם הראשונה שנעשה בה שימוש היה ב-1920. האירוע היה 'אליפות דרום אמריקה', מה שיהפוך מאוחר יותר ל'קופה אמריקה', והימים היו נטולי כל פוליטיקלי קורקט. העיתונאי שאחראי לביטוי הפוגע הזה, אנטוניו פלאסיו זינו, היה בכלל אורוגוואי שעבד בארגנטינה. הוא התבונן בהשתאות בשחקני ההרכב השחורים של נבחרת ברזיל מהלכים בשדרות בואנוס איירס הלבנה ותיאר אותם כחבורה של קופים קטנים. בכותרת הוא השתמש במילה הספרדית monos ובגוף הטקסט הוא כבר טבע את המונח 'מקקיטוס' (macaquitos). כדי שלא יהיו כל טעויות, לטקסט שלו התלווה גם איור. באיור רואים 11 קופים בבגדי ספורט. לצידם, הצוות המקצועי והמלווים לבושים במקטורן ומגבעת, אבל גם הם קופים.

כמה משחקני ההרכב השחורים של ברזיל החליטו במחאה להחרים את האליפות ומבחינת הארגנטינאים זו רק היתה הוכחה נוספת לנחיתות שלהם. אגב, באליפות עצמה זכתה אורוגוואי. ארגנטינה סיימה שנייה וברזיל שלישית.

לאורך השנים עברו יחסי הכדורגל בין ארגנטינה וברזיל כמה תהפוכות.

עד שנות ה-50, בנוסף לתסביך הנחיתות הברזילאי, נתפסו הארגנטינאים כאימפריה בלתי מעורערת של כדורגל. המהפך במעמדות הגיע עם הזכיות של ברזיל במונדיאל בשנים 58, 62 ו-70. כל העולם דיבר על ברזיל בעוד שארגנטינה כלל לא נראתה כמי שמסוגלת להתמודד מולה. הזכייה המפוקפקת של ארגנטינה במונדיאל '78 החלה לשנות משהו בתפיסה הזו, אבל את המהפכה האמיתית הביא דייגו מראדונה עם המונדיאל של 1986. במרוצת השנים התפתחה בין שתי המדינות יריבות אמיתית לצד הערכה הדדית. הארגנטינאים התפעלו מפה וגרינצ'ה ואגב כך גם דאגו להכחיד את הביטויים הגזעניים כלפי שכניהם.

אבל ב-1996 היו מי שלא יכלו להתאפק.

עיתון ספורט חדש יצא לאוויר בבואנוס איירס, קראו לו ole;, והוא רצה למשוך תשומת לב. אז הוא בחר במילה macaquitos כדי לתאר את שחקניה השחורים של נבחרות ניגריה וברזיל, המילה אומצה בחום רק על ידי ה'אולטראס' הארגנטינאים אבל הברזילאים מצידם סבורים שבכל ארגנטינאי יש את הגזען המתנשא שרק מנסה להיראות נאור ומנומס.

מאז, אגב, הפך ole; לעיתון ספורט הכי פופולארי בארגנטינה ובמונדיאל הזה הוא משקיע את שיאי היצירתיות בבדיחות על ברזיל. הוא לועג לפציעה של ניימאר, מלא בוז על ה-7:1 מול גרמניה, הוא היה הראשון 'להלביש' את הפסל הענק של ישו על הר הקורקובדו בחולצה של ארגנטינה והוא זה זה שמיטיב לתאר איך ארגנטינה משתלטת על המונדיאל ומשפילה את המארחת בביתה שלה. אין אוהד ארגנטינאי בברזיל שלא מתעדכן מדי יום ב-ole; וגם העיתונות הברזילאית עצמה מצטטת מדי פעם את הכותרות השנונות שלו. על פי רוב זה נעשה ברוח טובה. תלוי רק מי קורא ובאיזה מצב רוח הוא נמצא. לפעמים הוא מרתיח את הברזילאים.

לשוחרי הקונספירציות, כמה שעות לאחר ה-7:1, נהרג כאן חורחה לופז, עיתונאי ארגנטינאי שעובד ב-ole. הוא נסע במונית בסאו פאולו כשלפתע התנגש בו רכב גנוב שנמלט באותה שעה מהמשטרה. דייגו סימאונה, מאמנה הארגנטינאי של אתלטיקו מדריד שהכיר היטב את לופז, קונן על מותו בטוויטר וכיתב בהודעה גם את רעייתו של חורחה, שבאותה עת עדיין לא התבשרה על מותו. היא ביקשה מסימאונה שיתקשר אליה בדחיפות כדי להגיד לה שזה לא באמת קרה וארגנטינה כולה נשאבה לדרמה של טלנובלה דרום אמריקאית. למחרת יצא ole כשסרט אבל שחור מעטר את הלוגו שלו.

אגב, כמה ימים קודם נהרגה עיתונאית ארגנטינאית אחרת, מריה סולדאד פרננדז, ביתו של אחד משדרי הטלוויזיה הידועים ביותר בארגנטינה 'טיטי' פרננדז. על פי דו"ח המשטרה הברזילאית, הרכב שבו נסעה מסאו פאולו לבלו הוריזונטה איבד שליטה וצנח מצוק לתהום. בשני המקרים קיימו חברי המשלחת הארגנטינאית ושחקני הנבחרת דקת דומיה.

קולגה ארגנטינאי שהכרתי ממשימות עיתונאיות בעיראק ואפגניסטן סיפר לי אתמול שכמה מחבריו כאן כבר מדברים בציניות על כך שזה יותר ממספר העיתונאים הארגנטינאים שנהרגו בסוריה.

"יש משהו מאד צבוע בטענות הברזילאיות על הגזענות כביכול של הארגנטינאים", אומר לי אותו קולגה, שניסיונו בעולם לימד אותו לזהות מקומות מסוכנים והוא מעדיף שנצטט אותו בלי לפרסם את שמו.

"תסתכל על היציעים במשחקים של נבחרת ברזיל. כמה ברזילאים שחורים אתה רואה בקהל? כמעט כלום. בטח לא משהו שמתקרב ולו למאית ממשקלם באוכלוסייה".

הוא מזכיר את העובדה שברזיל היתה הארץ האחרונה בעולם לבטל את העבדות ובאותה נשימה הוא מציין גם את 'ההוצאה להורג' שביצע הציבור הברזילאי ב-1950 במואסיר ברבוסה, שהיה השוער בהפסד ההוא לאורוגוואי ('הירושימה'). "אין סיכוי שהוא היה זוכה ליחס המשפיל הזה אלמלא היה שחור". מי שבנוסף לברבוסה הפכו לשעירים לעזאזל מאותו משחק היו ביגודה וג'ובנאל. שניהם שיחקו בצד שמאל, אותו צד ממנו נכבש שער הניצחון של אורוגוואי, ושניהם היו שחורים. ברבוסה, ג'ובנאל וביגודה הוגדרו מאז אותו יום נורא כאויבי הציבור. בניגוד לשחקנים הלבנים, שלאחר תקופת משבר קצרה חזרו לתפקד וזכו להכרה מחודשת, החיים של שלושת השחורים, בברזיל הגזענית של 1950 הלכה למעשה נגמרו. הם כמעט ולא יצאו מהבית שלא לשם משחקי כדורגל וברבוסה עצמו מת מבעיות לב, או כפי שמקובל להניח כאן - שברון לב.

רק השבוע, לאחר התבוסה 7:1 לגרמניה, יצאו העיתונים בברזיל בכותרת המבריקה "נוח בשלום על משכבך, ברבוסה". כלומר, אתה כבר לא אחראי לאסון הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו. יש כבר הירושימה חדשה.

"אני לא חושב שאויבים היא המילה הנכונה לתאר את היחס שלנו לברזילאים", הוא אומר לי. "הרי בצד היריבות ישנה גם הערצה הדדית ואחוות שכנים דרום אמריקאית. אנחנו קוראים לזה 'אחים - אויבים' (Hermanos enemigos). בניגוד, נאמר, ליחס כלפי אוהדי אנגליה. גם 30 שנה אחרי המאלווינס (פולקלנד) האנגלים מבחינתנו הם האויב הטהור".

עיתונאי רציני החבר שלי, אבל מה לעשות, ארגנטינאי בדם. וכמו כל הארגנטינאים כאן, והכוונה לכ-100 אלף שהשתלטו כעת על ריו, הוא לא מפסיק לשיר את השיר הכי פופולארי בברזיל של החודש האחרון - המנון האוהדים הארגנטינאים למונדיאל 2014. אגב, גם במילים המשעשעות שלו רואים הברזילאים בשיא הרצינות את התגלמות כל מה שמתנשא וכוזב אצל היריבים שמסתכלים עליהם מלמעלה.

Brasil, decime que se siente
tener en casa a tu papa
Te juro que aunque pasen los anos
nunca nos vamos a olvidar
Que el Diego te gambeteo
que Cani te vacuno
que estas llorando desde Italia hasta hoy

ברזיל, תגידי איך זה מרגיש
שאבא נמצא אצלך בבית

(אבא - papa - היא מילה שמציינת תחושת עליונות של הארגנטינאים על פני הברזילאים אך היא קשורה גם לעובדה שהאפיפיור - papa - הוא ארגנטינאי ואוהד כדורגל גדול בעצמו).

בהמשך השיר מתרפקים הארגנטינאים על הסבל והבכי של הברזילאים מאז המפגש האחרון בין שתי הנבחרות במסגרת המונדיאל, איטליה 1990, אז ניצחה ארגנטינה 0:1. הם שרים על איך שמראדונה עשה דריבל למגנים הברזילאים ואיך שקניג'ה 'השחיל' את הכדור לרשת.

עבור הברזילאים מדובר במסכת, אחת מני רבות, של הונאות ארגנטינאיות.

בשיאו של אותו משחק, במה שנראה כמחווה של אצילות ספורטיבית, הציע הספסל הארגנטינאי בקבוק מים
לבראנקו, המגן הימני של ברזיל שלא הפסיק לרוץ לרגע. בדיעבד, האשים ברנקו שבאותו בקבוק שקיבל היו מים מהולים בסם הרגעה משתק שנועדו בכלל לטיפול בפצועים. אחרי ששתה אותם הוא כבר לא הצליח לרדוף אחרי מראדונה. לימים, בתוכנית טלוויזיה בארגנטינה, הודה גם מרדונה עצמו בסיפור שזכה לכינוי "מים קדושים". מאמן ארגנטינה דאז, קרלוס בילארדו, הכחיש בתוקף את הדברים.

"אתה מבין", אומרים לנו אוהדים ברזילאים שמחקים את תנועות ההסנפה של מראדונה?, "כל הישג שלהם זה או שמראדונה מבקיע ביד כמו נגד אנגליה ב-86, או שהם מנסים לסמם שחקנים שלנו, או שהם קונים את המונדיאל בכסף של הדיקטטורים שלהם".

ההאשמה האחרונה מתייחסת לזכייה הראשונה של ארגנטינה. מונדיאל '78 התקיים בימים האפלים של הדיקטטורה הצבאית של וידלה, שהעלימה אלפי אזרחים וניהלה מדיניות רצחנית כלפי כל מי שחשדה שחותר תחתיה. זכייה במונדיאל, כפי שכך הם פני הדברים בכל מדינות אמריקה הלטינית, היתה מבטיחה גם למשטר החשוך הזה לפחות שנתיים של שקט והחונטה בבואנוס איירס היתה מוכנה להשקיע הכול בעבור זה. העניין הוא שבדרך למעלה הסתבכה נבחרת ארגנטינה עם כמה תוצאות פושרות וכך יצא שכדי לעלות לגמר, על חשבון ברזיל, היא נדרשה לניצחון על נבחרת פרו בהפרש של ארבעה שערים.

ביום המשחק הגיע וידלה עצמו לאצטדיון ברוסריו, איחל הצלחה לבחורים שלו ואז נכנס לחדר ההלבשה הפרואני. הוא פנה בחביבות לשחקנים ולמאמן במילים האלמותיות "Hermanos Latino Americanos" (אחים לטינו - אמריקאים). מה שסיכם אחרי כן עם הממשלה הפרואנית הוא כבר חומר לסרטי ריגול וקונספירציה, אך ההערכה הרווחת שהחונטה בארגנטינה פשוט קנתה את המשחק.

בכל אופן, 90 דקות אחרי זה לוח התוצאות הראה 'ארגנטינה - פרו: 0:6'.

ארגנטינה עלתה לגמר וניצחה, לגמרי בזכות, את הולנד, אבל המשחק ההוא נגד פרו הפך לאחת השערוריות הגדולות ביותר בתולדות משחקי המונדיאל, כשברזיל היתה זו ששילמה את המחיר. מאמנה של ברזיל, קוטיניו, הכריז מיד שנבחרתו היא המנצחת האמיתית של המונדיאל.

באחד הרחובות הצדדיים בקופה קבאנה מצוי המקום הכי מקסים והכי אותנטי למי שרוצה לשמוע בוסה נובה, שורו וסמבה ברזילאית. קוראים לו ביפ-ביפ. מגיעים אליו נגנים מעולים אבל לא בשביל לתת הופעה או לקבל כסף אלא רק כדי לנגן להנאתם מסביב לשולחן. מי שרוצה להקשיב נעמד ברחוב או בחלל הקטן שבפנים והנגנים מצידם לא ממש מתייחסים אליו. הבאר-בית קפה הכל כך לא יומרני הזה שוכן ממש באמצע שכונה, ובעל הבית, שכבר רב עם השכנים, מתרה כל העת באורחים שלא למחוא כפיים כי זה עושה רעש. זה מאד קשה כי הביצועים של הנגנים פשוט מרהיבים. אז מותר לכל היותר לנקוש בעדינות באצבעות לאות התפעלות.

שלשום הלכתי לשם לשמוע בוסה נובה. אחד הנגנים היה עם חולצה וכובע של נבחרת ארגנטינה והוא ניגן קלאסיקות ברזילאיות יחד עם הנגנים הברזילאים. הם לא הכירו קודם לכן אבל הוא הכיר את כל השירים שעליהם הם גדלו. הם אלתרו המון, בהרמוניה מושלמת, ואחר כך שתו קשסה ודיברו בשברי פורטוגזית וספרדית. הערב הוא יילך לגמר לעודד את ארגנטינה והחברים הברזילאים החדשים איחלו לו בהצלחה.

כי בעצם, הכול יכול להתנהל כל כך טוב בין האנשים האלה.

הנה, גם ניימאר, הברזילאי היחיד שנותר קדוש ולא מוכתם בכתמי החרפה של הקמפיין הזה, הודיע שהוא בעד החברים שלו מברצלונה - מסי ומסצ'ראנו הארגנטינאים.

גם ברמה המדינית, אחרי מאות שנים של עימותים בין קולוניאליסטים ספרדים ופורטוגזים, סכסוכי גבול ומלחמה אחת, הגיעו ברזיל וארגנטינה בשנים האחרונות לנקודת שיא ביחסים שביניהן. זה התחיל לפני 11 שנים, כשבשתי המדינות נבחרו מנהיגים מהשמאל הפוליטי, לולה בברזיל ונסטור קירשנר בארגנטינה. הם קיימו ידידות אישית עמוקה ופעלו בשיתוף פעולה הדוק ברמה הפוליטית והכלכלית. הקשר המשיך גם עם יורשותיהם, דילמה בברזיל וכריסטינה קירשנר בארגנטינה.

דווקא בכדורגל האחווה הזו לא צלחה. לפעמים עושה רושם שהאוהדים של שתי המדינות, בעיקר האולטראס של ארגנטינה, חייבים מישהו לשנוא, אחרת לא יהיה עניין. העניין הוא שבנסיבות מסוימות השנאה הזו יכולה להתלקח למימדים קשים יותר.

לקראת המונדיאל יצא בברזיל ספר שמוקדש כולו ליחסי המדינה המארחת עם השכנים מהדרום. השם שלו הוא "האחים ואנחנו" כש"האחים" הוא הכינוי כאן לשכנים הארגנטינאים. מדובר בספר רציני שמדבר על כדורגל, תרבות והיסטוריה. בשער של הספר יש איור של שחקן ברזילאי ושחקן ארגנטינאי, ספק מתחבקים ספק נערכים להכניס האחד לשני. בגב הספר, כדי להדגיש את היריבות ההיסטורית והאמוציונאלית, בחרו המחברים להשוות את ארגנטינה וברזיל עם הטורקים והיוונים וגם… עם הישראלים והפלסטינאים.

על רקע מה שקורה כרגע בין הישראלים והפלסטינאים זה נראה בעיקר מופרך. מה שכן, הספר מנתח במלוא הרצינות מה יכול לקרות אם ארגנטינה תזכה במונדיאל ותניף את הגביע על אדמת ברזיל. כשהספר יצא לאור לפני המונדיאל זה הוגדר כתרחיש אפוקליפטי וקצת לא מציאותי. כרגע, לחרדת המדינה המארחת, זה קרוב מרחק של כמה שעות.

מלחמה בין שתי המדינות כנראה שלא תפרוץ, אבל מתיחות בין מחנות האוהדים עלולה בהחלט להתלקח. כי חילוקי דעות בקשר לרמת הכדורגל אין כאן. גם אם ארגנטינה לא ממש הרשימה את דרכה לגמר, הרי אף ברזילאי לא חושב ברצינות שהנבחרת שלו שווה משהו. רוב הברזילאים כבר התעייפו מלבכות את הכדורגל האומלל שלהם ובתבוסה 3:0 להולנד חלקם פשוט התחילו לצחוק.

העניין הוא כמה יצחקו האגנטינאים.

אם הם ינצחו ויחגגו וישתכרו וישירו את השירים הרגילים, זה יהיה מאד לא נעים למקומיים אבל גם לא מאד נורא. הברזילאים נכנסים ממילא למצב רוח קורבני עם הומור עצמי, ואפשר אפילו לדמיין תרחיש של חיבוקים ארגנטינו - ברזילאים בסוף הלילה.

אבל אם ההתגרויות יחצו כמה קווים אדומים, וצריך בסך הכול כמה אולטראס ארגנטינאים שידברו על macaquitos או יעשו חיקויים של ניימאר על כיסא גלגלים, ומולם כמה חבר'ה ברזילאים מהפאבלות שבמקרה יהיו באותו רחוב, זה יהיה סיפור אחר. יש מספיק שדים בהיסטוריה המשותפת כדי שייצא כאן דם רע דרום אמריקאי.

או שבעצם לא. כי כמו שזה נראה ברחובות של ריו - כל הברזילאים הם בכלל גרמנים.