יום חג ברוסיה. בעצם שני חגים - ברצף: ב-12 ביוני יום רוסיה, החג הלאומי של רוסיה החדשה, זו שנולדה מאפרה של ברית המועצות, וב-14 ביוני מתחילים משחקי הגביע העולמי בכדורגל. וכמובן, אירוח משחקים אולימפיים או גביע עולמי בכדורגל הוא אות - המדינה המארחת יכולה להרים מפעל ענק, היא בדרג נפרד.
והמונדיאל הזה יהיה המונדיאל של פוטין, האדם שרוסיה כיום היא בצלמו ובדמותו. וזה הולך להיות מפעל יחסי ציבור אדיר ממדים. חסר למי שינסה לקלקל את השורות. בין אם חוליגן (ויש לרוסיה כמה מהגרועים בעולם) או מפגין אופוזיציה. החשש הגדול הוא כמובן מפיגוע טרור גדול, אבל החשש הזה קיים כיום בכל מקום בעולם.
עוד בנושא
חדשות מונדיאל: זלאטן: "מונדיאל בלעדי לא שווה צפייה". בדיקת פתע לליאו מסי באימון
רעידת אדמה בנבחרת ספרד: המאמן ג'ולן לופטגי פוטר לפני המונדיאל
על אחת כמה וכמה: קללת החולצה מספר 1 בנבחרת ארגנטינה
רוסיה היא בריה משונה. מעצמת על - וחוששת לביטחונה. מעוררת הערכה ויראת כבוד - וגם שנאה ופחד. תוקפנית - ופרנואידית. המונדיאל הזה מגיע כאשר רוסיה נתונה תחת סנקציות כבדות, בגלל אירועים שונים - כיבוש וסיפוח קרים, חוק מגניצתקי, מעורבות רוסית בענייני מדינות אחרות, מה לא. הסנקציות הן על המדינה, ואישים בכירים בה - לא כולל פוטין עצמו.
אבל המונדיאל הזה לא אמור להפגין, כמו פעם, את עוצמתה הצבאית של רוסיה. זו מוכחת במקומות אחרים ובצורות אחרות. המונדיאל הזה יהיה מפגן לאומי ופטריוטי הנועד לחזק את השורות מבפנים, להפגין עוד יותר תמיכה באחד המנהיגים החזקים בעולם ושאכן פופולרי בקרב עמו - ולדימיר פוטין, וגאווה במה שרוסיה מייצגת.
צריך לזכור - הרוסים אינם לונדונים או פריסאים או תל אביבים ציניקנים. הם גאים במורשתם - ובצדק. הם גאים בספרות, במוסיקה, בצבא האדום ששפך את דמו למען הניצחון על הנאצים. הם גאים אפילו בימים החשוכים ההם - כי בהם היו מעצמה. אם המונדיאל יצליח, ואין סיבה שלא יצליח כמפגן ראווה, זה יהיה הישג נוסף לנשיא רוסיה, אולי המנהיג החזק בעולם.
דבר אחד שכנראה לא יצליח לרוסיה במונדיאל הוא הנבחרת. היא פשוט לא מספיק טובה. אבל זהו משחק פתיחה, בבית, והם אמורים לנצח את ערב הסעודית - שגם היא באה עם אג'נדה, כלומר מעבר לזו הספורטיבית: כמו שרוסיה היא כיום המדינה של פוטין, ערב הסעודית היא המדינה - לא, לא של המלך סלמן, אלא של בנו, נסיך הכתר מוחמד בין סלמן.
הוא זה שמנסה, בבת אחת, להפוך את ממלכת הנפט השמרנית למדינה מודרנית המגוונת את מקורות ההכנסה שלה. הוא עושה רפורמות פנימיות - נשים נוהגות, למשל, מאבק בשחיתות, ובזירה החיצונית מתעמת עם איראן על השליטה בחצי האי ערב, ההגמוניה בעולם המוסלמי. רק שרפורמות של כוונות טובות, מהירות מדי, עלולות להביא את התוצאה ההפוכה - לא חיזוק המדינה אלא פירוקה או לפחות נפילת השלטון: אם יורש העצר יגיע למוסקבה לבקר את נבחרתו הוא יכול לשאול על כך אחד, מיכאיל גורבצ'וב.
ולא נכניס לכדורגל יותר מדי מטאפורות של מלחמה, פוליטיקה ומה לא, אבל עוד עניין אחד קטן, ברשותכם: כשהצופים בערב הסעודית, בעולם הערבי הסוני, יצפו במשחק הם ודאי ייזכרו שרוסיה היא המדינה שהתייצבותה לצד משטר אסד הביאה לניצחון השליט במלחמת האזרחים בסוריה. שמטוסים רוסיים הפציצו ללא רחם ריכוזי אוכלוסייה אזרחית, שרוסיה ובת בריתה איראן - האויבת המושבעת של ערב הסעודית - התייצבו שכם אל שכם נגד הסונים. אז זה לא גי'האד, לא מלחמה על גורל המזרח התיכון, זה משחק כדורגל - אבל משחק כדורגל לעולם אינו רק משחק.