פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        תשאלו את סרגיי: יוסיפוביץ על עלייה רוסית ראשונה מאז 1986

        בזמן שהוא מוותר על יהלומים מהליגה, כשלאחד מהם הוא משגר איום ש"ישבור לו את הצוואר", קיבל מאמן רוסיה, בניגוד לרצונו, את סרגיי איגנשביץ', אוטוטו בן 39. איך הפך השחקן שנאתכו "הכי נהנה להיות איתו באימונים, שיחקתי איתו כילד במנג'ר", לסיפור של רוסיה

        תשאלו את סרגיי: יוסיפוביץ על עלייה רוסית ראשונה מאז 1986
        צילום: רויטרס, עריכת וידאו: ניר חן

        עובדת בונוס: הידעתם? ביברס נאתכו עדיין משחק במנג'ר, וכמעט אף פעם אינו רוכש את עצמו.

        קאלינקה, קאלינקה, קאלינקה, מויה!
        ו-סאדו יאגודה מאלניקה, מאלינקה, מויה!

        ברמקולים הענקיים שבאיצטדיון הנפלא בסנט פטרסבורג התנגן הפזמון הסובייטי והאוהדים פשוט איבדו את זה וחגגו עד לפנות בוקר. בעיר הצפונית הזו אין חושך בקיץ, במקום לילה מקבלים יום, ובמדינה שלפעמים נראית כמו פרסומת להפוך-על-הפוך, שוב דפקו פרסה בעלילה - מ"זו הנבחרת הכי חרא בכל הזמנים", כפי שגרס באוזניי עיתונאי מקומי בצהריים, ו"מאמן נוראי", כך הנרטיב אודות צ'רצ'סוב; ועד ל-"לכו תדעו, אפשר ללכת רחוק" בלילה ו"אתה מלך!", כפי שצעקה עיתונאית רוסייה לעבר המאמן בחדר התקשורת. הוא, המוקצה לכאורה, בסיום דבריו, קיבל מחיאות כפיים ונשיקות מכמה כתבים בשתי הלחיים.

        וכמובן, ההגזמה היתה לשני הצדדים: צ'רצ'סוב היה רדוף יותר בגלל אופיו הנרגן והמיוחד ולא עקב יכולות האימון שלו, ויותר חשוב - לא מדובר בנבחרת טובה ולא בעלייה מרשימה, ואת מחיאות הכפיים היו יכולים לדפוק העיתונאים עוד ביום ה"הגרלה" (לגליון זה מצורפים גרשיים).

        עוד בנושא:

        רוסיה חגיגה עלייה מעשית לשמינית גמר המונדיאל אחרי 1:3 על מצרים
        רוסיה חוגגת: "מוחמד סלאח? צ'רישב! דזיובה! צ'רצ'סוב!"
        פנדלים, עצמיים וחופשיות: מספרי הסיבוב הראשון במונדיאל

        שחקני נבחרת רוסיה חוגגים (רויטרס)
        את העלייה הם הבטיחו עוד ב-1 בדצמבר. שחקני נבחרת רוסיה חוגגים (צילום: רויטרס)

        רוסיה לא עלתה אתמול בסנט פטרסבורג, היא עלתה ב-1 בדצמבר בקרמלין, כשאל הבית הראשון במונדיאל הצטרפו מצרים וסעודיה. עם סלאח, בלי סלאח, חלאס - מארחת תמיד עולה כל עוד הטורניר לא באפריקה, ואתמול הרוסים גם רשמו הישג, שמונה כיבושים בשני משחקים ראשונים, שיא מארחת מאז איטליה ב-1934. ככה זה, לפעמים אתה מקבל את אנגליה בסיבוב הראשון ביורו, ולפעמים במונדיאל מגיעה לסיפתח סעודיה.

        ובסגל הרוסי באמת שאין יותר מדי, כמה הבלחות שבהגרלה נורמטיבית ובטורניר במדינה אחרת היו כנראה נתקלות באותו קיר שחוסם אותם מאז יורו 2008. ובמונדיאל, בכלל - הפעם האחרונה בה עלתה לשלב הבא היתה ב-1986; אז עוד קראו לזה ברית המועצות. רוסיה, מאז הפכה רוסיה, היא בעיקר ערימה של כישלונות. במונדיאל, ביורו, ואפילו באולימפיאדה.

        מאמן נבחרת רוסיה, סטניסלב צ'רצ'סוב (רויטרס)
        "הוא משוגע, בקיצור". סטניסלב צ'ר'צסוב (צילום: רויטרס)

        העליהום על סטניסלב צ'רצ'סוב הוא כמעט בגדר קונצנזוס. שוער העבר הגיע בעקבות הכישלון עם סלוצקי, והאופי הבעייתי הרחיק את העיתונאים והאוהדים ממנו ועקב כך מהנבחרת. בניגוד לקודמיו, שלפחות סיפקו הסברים לצד כישלונות, הוא גער בתקשורת ולא הראה אכפתיות כלפי הקהל. ברזומה ריבים עם אהובי האוהדים בספרטק מוסקבה, ומספרים שכשאימן את דינמו התעמת עם הכוכב איגור דניסוב ובמהלך הוויכוח צעק לעברו "אשבור לך את הצוואר". "הוא מנורת' אוסיטיה", מסביר עיתונאי רוסי, "איזור ליד צ'צ'ניה, איזור בעייתי, מלא במלחמות. האנשים משם אימפולסיבים, מתרגשים יותר מדי. הוא משוגע, בקיצור". דניסוב, "הקשר האחורי הטוב במדינה", לפי העיתונאי אנדריי ואסילייב, לא זומן לסגל למרות שהוביל את לוקומוטיב לאליפות העונה; צ'רצ'סוב, כרגיל, לא נימק, לא התייחס לתקרית העבר. פשוט אמר: "יש לנו סגל צעיר, עם שחקנים צעירים".

        אבל לפעמים המציאות מנצחת גם את האידיאולוגיה או השיגעון, וכך הגיע אל הסגל סרגיי איגנשביץ' קשישא, ביולי הקרוב כבר בן 39. צ'רצ'סוב לא רצה בו, והוא לא רצה את הנבחרת, אבל הוא, איגנשביץ' - הוא הסיפור של המארחת הזו. הוא היחיד שראה בעיניו את הפעם האחרונה שרוסיה, אז USSR, עולה לשלב הבא במונדיאל. אתמול הוא הגשים זאת בעצמו, כשיאן ההופעות, כשחקן הסובייטי הכי מבוגר שאי פעם שיחק במפעל.

        שחקן נבחרת רוסיה, סרגיי איגנשביץ' (רויטרס)
        פרש, התלבט, וחזר. סרגיי איגנשביץ' (צילום: רויטרס)

        רק הגורל יצר את זה. צ'רצ'סוב לא חשב על איגנשביץ', הוא רצה מערך של חמישה שחקני הגנה, אבל כולם פשוט נפצעו לו. דז'יקייה וואסין קרעו רצועות, התאומים ברזוצקי פרשו, וקמבולוב נפצע אף הוא, ויש הרומזים - ל-כ-א-ו-ר-ה - שלא מדובר רק במשהו בריאותי אלא בפרשייה שלקוחה מעסקי המבחנות. וכך, שלושה שבועות לפני הטורניר, איגנשביץ' קיבל טלפון. על הקו היה צ'רצ'סוב. בלם צסק"א מוסקבה התלבט, כאמור - לפני שנתיים פרש מהנבחרת. אבל לבסוף נענה. "ברור ששיחת הטלפון הגיעה בהפתעה", הודה. הוא הצטרף, והופ - להרכב. "המשימה שלי פשוטה", אמר, "לזכות בכדור ולתת אותו לחברים שלי לקבוצה". ואת זה הוא עושה, נכתב, הכי טוב ברוסיה.

        במדינה תהו - האם זה הפתרון, ומה זה אומר עלינו? האם בכלל קשיש כזה מסוגל להתמודד עם מוחמד סלאח ולואיס סוארס? בצד החיובי היה הניסיון - מעל ל-650 הופעות ליגה, שש אליפויות, שבעה גביעים וזכייה בגביע אופ"א. ואכן, להוציא את הפנדל המצרי אתמול, שני המשחקים של רוסיה במונדיאל לא רק הסתיימו טוב התקפית, אלא הגנתית - אפס שערי שדה הם חטפו.

        שחקן נבחרת רוסיה סרגיי איגנשביץ' מנחם את שחקן נבחרת מצרים עאמר ווארדה (GettyImages)
        "השחקן שהכי נהניתי לראות באימונים". סרגיי איגנשביץ' מנחם את עאמר ווארדה (צילום: GettyImages)

        העיתונאי ואסילייב מספר שאיגנשביץ' בחור משכיל, חכם, שאוהב לקרוא ובחשבון האינסטגרם תראו תמונות מיוחדות ולא המסיבות הרגילות. "בניגוד לכמעט כל האחרים, אצלו לא תמצאו סקנדלים", הוא אומר. "ואל תנסה לדבר איתו אחרי המשחק - הוא פשוט לא מדבר".

        "שיחקתי עם הרבה שחקנים, אבל הוא השחקן שהכי נהניתי לראות אותו באימונים", אומר לי ביברס נאתכו, שהעביר איתו שנים בצסק"א. "אני מבין את המבקרים, כי הוא באמת מעבר לשיא. אבל הבן-אדם הזה מקצוען ושומר על עצמו - בארבע עונות שלי איתו הוא הפסיד אולי אימון אחד - זה לא אנושי. יש לו ניסיון אדיר והוא משתמש בו כל כך טוב, כי המהירות כבר לא מה שהיתה והאתלטיות ירדה, אבל הוא תמיד היה שם כשהיינו צריכים אותו. הוא דמות לחיקוי לכולם, רק לראות אותו וללמוד".

        וכדי שתבינו כמה ניסיון יש לבחור, ביברס מספר: "זה שחקן שהייתי קונה כשהייתי משחק במנג'ר 2002. הייתי בן 14!".

        הוא אכן מיוחד, הוא מסביר: "אינטליגנט גדול, איש משפחה, אפילו הטיולים שהוא עושה זה למקומות לא רגילים. שתדע, הוא לא רצה לחזור לנבחרת, זה פשוט מצב שנוצר".

        מאמן נבחרת רוסיה, סטניסלב צ'רצ'סוב (רויטרס)
        דפק מופע במסיבת העיתונאים. סטניסלב צ'ר'צסוב (צילום: רויטרס)

        אכן נוצר, וטוב שכך - לאיגנשביץ' ולאמא רוסיה.

        במסיבת העיתונאים, אתמול בלילה המואר והקריר בסנט פטרסבורג, צ'רצ'סוב דפק מופע. הוא צרח על כתב שדיבר חלש מדי ("אם תדבר חזק אוכל גם לענות לך"), תיקן כמעט כל שאלה של כל עיתונאי, עקץ את אלה שביקרו אותו ובעיקר המשיך לא לענות לעניין.

        כשאזרתי אומץ לשאול אותו אודות איגנשביץ' - "איך שכנע את הכדורגלן היחיד שהיה חי בפעם האחרונה שרוסיה, אז ברית המועצות, עלתה לשלב הבא במונדיאל?" - הוא הסתכל עליי ממושכות ובחדר דממה. ואז ירה.

        "אני לא יודע אם שמעתי טוב, או אולי הבעיה בתרגום - אמרת שהוא היחיד ששרד? מה, לא היו ניצולים?".

        "טעות בתרגום", אישרתי, והוא המשיך להשתולל עם הידיים ושחרר "ואוו" ציני.

        "כולנו באנו מברית המועצות", אמר. "כולנו היינו שם, או כולנו נולדנו להורים שהיו שם. אבל אני שמח - אני שמח שהוא בסגל, אני שמח שהוא היה שימושי לנו. אין מה לעשות, אתה צריך לדעת לעשות דברים בזמן הנכון, ועם איגנשביץ' עשינו דברים, ובזמן הנכון".

        orenjos@walla.co.il