אין שום סיבה, לפחות לא אחת הנראית לעין, שהמשחק בין נבחרות סרביה ושוויץ שייערך היום (שישי, 21:00, כאן 11) במסגרת הגביע העולמי, יגלוש לפסים אלימים. בכל זאת, מדובר בשתי מדינות המקיימות יחסים דיפלומטיים קרובים משנת 1916 ומעולם לא נקלעו לאי נעימות יוצאת דופן. אז מדוע, אם כך, המשחק הזה נתפס כמלחמה של ממש בצד הסרבי ומסקרן אוהדי כדורגל מאלבניה וקוסובו לא פחות מהנבחרות המשתתפות?
ואלון בהראמי, גרניט ג'אקה, ג'רדאן שאקירי ובלרים דז'מאילי, מהכוכבים המובילים בנבחרת שוויץ, מגיעים כולם ממוצא אלבני-קוסוברי (למעט דז'מאילי, המגיע ממוצא אלבני-מקדוני). "נבחרת שוויץ היא הנבחרת השלישית של האלבנים, אחרי קוסובו כמובן", מסביר דלין פריפטי, עיתונאי ספורט אלבני. "כאלבנים, אנחנו רואים בשחקנים המשחקים שם כאחים שלנו, דם מדמנו. אם תשאל אנשים באלבניה או קוסובו, כולם יגידו לך שהם תומכים בנבחרת שוויץ בזכותם. וכשיש להם משחק נגד סרביה במונדיאל? זה בכלל הופך את הסיפור למעניין".
עוד בנושא:
קרסטאיץ' "יודע הכול" על היריבה. פטקוביץ' זועם: "הגיע הזמן שיעריכו אותנו"
רוחות המלחמה עוד מרחפות: המדור של אורן נהרי על מדינות הבלקן
תעשה לך פסל: רוי פטריסיו שוב מוכיח כי הוא אחד השוערים הטובים בעולם
ויש לאלבנים סיבה להעריך ואפילו להעריץ את הארבעה. כולם הביעו תמיכה בהקמתה של קוסובו ושל נבחרת הכדורגל שלה בשלב כזה או אחר. ג'אקה, קשרה בן ה-25 של ארסנל, אף עזר לנהל קמפיינים ושקל ברצינות מעבר לנבחרת קוסובו ב-2016, אך כשהגיע הרגע להחליט בחר בשוויץ בשל טורניר היורו ב-2016. גם שאקירי, שחקנה של סטוק סיטי, "איים" לעבור לנבחרת קוסובו אחרי עימות עם מאמן הנבחרת ולדימיר פטקוביץ', אך בסופו של דבר גם הוא נשאר בשוויץ. שאקירי, אגב, זכור בעיקר מהרגע בו לא חגג כשכבש נגד נבחרת אלבניה בשנת 2012, במשחק בו הוא עלה למשחק עם נעליים עליהן דגלי אלבניה, קוסובו ושוויץ. הוא גם הלהיט את האווירה כשעלה לאימון המסכם למשחק נגד סרביה הערב עם נעליים שנושאות את דגלי שוויץ וקוסובו.
מבלי להיכנס יותר מדי לפוליטיקה שמאחורי הסכסוך הסרבי-אלבני וכל עניין קוסובו, נזכיר רק את תקרית הטיסן שנשא את דגל "אלבניה הגדולה" ב-14 באוקטובר 2014, במשחק מוקדמות היורו בין סרביה לאלבניה. שם, בעצם, הגיע הרגע בו סכסוך עמוק ועקוב מדם הגיע גם למגרש הכדורגל. הקטטה והמראות הקשים מאותו משחק היממו את כל אירופה, אך מעל לכל פגעה דווקא בנבחרת הסרבית, שמאז אותו משחק לא הצליחה להתרומם וסיימה קמפיין מוקדמות מזעזע עם ארבע נקודות בלבד. מי שכן מינפה את האירוע לכדי חיזוק מנטלי היא נבחרת אלבניה, שסיימה במקום השני בבית ורשמה השתתפות היסטורית ביורו 2016.
"זה היה ונשכח, נחלת העבר", מספר דג'ורג'ה מיחאלוביץ', פוליטיקאי סרבי המתגורר ברפובליקה הסרבית בבאניה לוקה, בוסניה. "הנבחרת הסרבית השתפרה מאז ועלתה למונדיאל. בכלל, יש נושאים אחרים בסרביה שנמצאים על הפרק, נושאים סוציאליים, ונושא קוסובו מדובר פחות מבעבר. למרות זאת, צריך לזכור ששחקני ואוהדי כדורגל תמיד מחפשים סיבה להיכנס לטירוף, וכשכמה מהשמות הגדולים שתמכו בהקמתה של קוסובו ישחקו מנגד, אני בטוח שהקהל הסרבי והשחקנים ישחקו כפי שהם משחקים נגד אלבניה. מלחמה של ממש".
העניין נמצא רחוק מהעין שאינה מחפשת זאת, אך התחיל לתפוס תאוצה מהרגע בו הוגרלו הבתים למונדיאל. "האלבנים מחכים למשחק הזה כאילו אלבניה הולכת לשחק", מסביר פריפטי. "העוינות עדיין שם. הסרבים מודעים לעובדה שאנחנו רואים בשחקני הנבחרת המגיעים ממוצא אלבני-קוסוברי אחים שלנו". המאבקים ברשתות החברתיות כבר החלו, ובטוויטר הצדדים כבר מחליפים "ברכות" וקריקטורות על מנת להלהיט את האווירה לקראת המשחק.
"הם יעשו הכל כדי לנצח, זה לא עוד משחק", מספר מיחאלוביץ' הסרבי. "צריך לצלול לבסיסו של הקונפליקט הזה כדי להבין עד כמה המשחק הזה גדול עבור השחקנים ממוצא אלבני-קוסוברי. אני מרשה לעצמי להשוות את זה לסיטואציה בישראל: תתארו מצב בו נבחרת ישראל תשחק נגד נבחרת שהכוכבים שלה, לא פחות, הם פלסטינים בעלי זיקה למקום שתמכו בפלסטין לא פעם. תתארו את התחושות בציבור הישראלי. זאת, לדעתי, הסיטואציה כאן. ושלא תטעו: הסרבים לא פחות בטירוף מהאלבנים, לטעמי אפילו יותר. הם רואים במשחק הזה אפשרות לנקום, לסגור חשבון על מה שקרה במשחק ההוא, ב-2014".
אז מלבד לחשיבות מקצועית אדירה שתשפיע על המשך הקמפיין של שתי הנבחרות, המשחק הזה טומן בחובו, בכניסה צדדית אך נראית לעין, פרק נוסף בעימות ארוך ובלתי נגמר. הכוכבים השוויצרים יעלו לדשא בידיעה שחלק גדול מאוכלוסיית האלבנים העולמית, הכוללת על פי הערכות בין שבעה ל-12 מיליון אנשים, יחזיקו עבורם אצבעות. הסרבים לא יחשבו ולו לרגע שמדובר במשחק נגד נבחרת ידידותית, ומי מהם ששיחקו באותו משחק מפורסם בקמפיין מוקדמות היורו ב-2014 נגד אלבניה, ינסו להשיג נקמה דווקא על הבמה הגדולה בתבל.
