פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        בין לב לארדואן: כל הגורמים לפיאסקו של גרמניה ברוסיה 2018

        דור השחקנים המופלא שהגיע לשיאו ב-2014, או מה שנשאר ממנו, נראה חסר יכולת ורשם רגע שפל היסטורי עבור אלופת העולם היוצאת, אך הסיבות להתפרקות לא נגמרות רק בו. רועי פרייס מנתח וטוען: לא הכל אבוד עבור אימפריית הכדורגל

        שחקן נבחרת גרמניה תומאס מולר בוכה (רויטרס)
        מהימים העלובים בתולדות הנבחרת. מולר (צילום: רויטרס)

        אלופת העולם גרמניה רשמה השפלה ענקית כשסיימה אחרונה בבית ו' ולראשונה אי פעם הודחה כבר בשלב הבתים של גביע העולם. מעבר לכל הסטטיסטיקות, המספרים, הסיפורים ואי ההבנות, מעניין לשים את היד על מספר גורמים שהובילו את אחת הנבחרות הטובות בעולם (כן, עדיין) לקמפיין כל כך מביש, ארבע שנים לאחר הזכייה בגביע העולם בברזיל עם ה-1:7 המהדהד מול הנבחרת המארחת בחצי הגמר.

        עוד בנושא:

        לערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
        מונדיאל 2018: גרמניה הפסידה 2:0 לדרום קוריאה והודחה מהטורניר
        גרמניה המומה אחרי ההדחה: "זה הביזיון הגדול בתולדותינו"
        היריבות מלגלגות וכולם מדברים על לירוי סאנה: התגובות לסנסציה


        1. קיבעון

        לפני שנה גרמניה זכתה בגביע הקונפדרציות ברוסיה, טורניר חסר כל חשיבות, עם הסגל השני שלה וללא מרבית הכוכבים הגדולים. במקביל הנבחרת הצעירה, גם היא עם סגל חסר יחסית, זכתה ביורו לנבחרות צעירות כשהיא מנצחת בגמר את ספרד של מרקו אסנסיו ושות'. מה שאומר שמאגר הכישרונות הגרמני הוא עדיין רחב וגדול מאוד, אבל משום מה איכשהו שוב נשארו אותם השמות, שכולם - או רובם - הגיעו אחרי עונות מאכזבות.

        קשה מאוד להתווכח או לבקר מאמן שזכה באליפות העולם בצורה מרשימה כל כך כמו יואכים לב וכולם ירדו ויירדו עליו עכשיו על אי זימונו של לירוי סאנה. זה היה סיכון מחושב וברור עבור לב, כשהחליט לא לקחת את כוכב מנצ'סטר סיטי לאליפות העולם. היה לו ברור שכישלון יוביל ישר לשחקן שלא זומן, אך גם הוא לא האמין שהכישלון יהיה כל כך גדול ונחרץ. פרט לסאנה, אפשר לציין גם את סרג' גנאברי כשחקן שהיה יכול להוסיף הרבה לסגל שכל כך שיווע לאיזה דריבליסט מהיר ואיכותי שיפתח בונקרים.

        הלאה: שני השחקנים היחידים שסיפקו ניצוצות של כדורגל חיובי, צעיר ורענן בשלושת המשחקים של המונדיאל הם יוזואה קימיש (שהפך בכל המשחקים לנשק היחיד בהתקפה) ויוליאן בראנדט, שבקושי שיחק אבל תרם המון בדקות בהן כן שיחק. מעבר לכך, אותם השמות שוב ושוב. מסוט אוזיל (אליו עוד נחזור) וסמי חדירה - השניים שאחראים יחד עם בסטיאן שווינשטייגר, מנואל נוייר ופיליפ לאהם להצלחה הגדולה ביותר של לב כמאמן - היו גרועים מאוד בכל המשחקים. אפשר להמשיך לנופף בנתוני המסירות המדויקות של אוזיל ובעוד נתונים, אבל כל זה חסר חשיבות כשרואים אותו על הדשא.

        טוני קרוס זכה להרבה מחמאות אחרי השער הנפלא שלו מול שבדיה, שהשאיר את גרמניה בחיים, אבל גם השער הזה הגיע בתום משחק נורא שלו, אולי הגרוע ביותר שלו בשנים האחרונות - לפחות עד זה מול דרום קוריאה. קרוס היה אחראי לשני שערים שספגה גרמניה בטורניר, מול שבדיה, וזה שסתם את הגולל מול קוריאה. הוא היה חלש, לא דחף בכלל קדימה, לא סיכן את השער עם הבעיטות שלו מקצה הרחבה ושידר שפת גוף שלילית מאוד.

        ואם כבר מדברים על אותם שמות ואותם פרצופים, הרי שאת תומאס מולר היה פשוט עצוב לראות. דווקא אחרי חצי עונה אחרונה די טובה שלו בבאיירן מינכן, הגרמני בן ה-28 היה בחזקת נעלם, איבד כל כדור שהגיע אליו ובעיקר היה עצבני (ובצדק). מנואל נוייר, עליו דיברו כולם לפני המונדיאל, היה בסדר גמור ואולי אחת מנקודות האור הבודדות באפלה הקודרת והחשוכה של גרמניה בטורניר. הוא ספג ארבעה שערים, אבל לא ממש באשמתו ורק בזכותו גרמניה עוד השאירה לעצמה איזשהו סיכוי במחצית השנייה נגד שבדיה. למריו גומז אי אפשר באמת לבוא בטענות כי הוא דווקא תרם לא מעט בדקות שקיבל ופתח את משחק ההתקפה הגרמני.

        שחקן נבחרת גרמניה טוני קרוס (רויטרס)
        צל של השחקן שהיה בטורנירים הקודמים. קרוס (צילום: רויטרס)

        2. הצעירים

        אחרי שדשנו בשחקנים הוותיקים, הגיע הזמן ללכת דור אחד אחורה. יוליאן דראקסלר היה כוכב שהתפוצץ בשאלקה כבר בגיל 18 והראה שהוא שחקן עם פוטנציאל להפוך לגדול באמת. היום הוא כבר בן 24 ואחרי שורה של החלטות לא טובות בקריירה, כשהגדולה והמגוחכת שבהן היא להאריך חוזה בשאלקה ולהיות שותף לחגיגה גדולה סביב העניין רק כדי לעבור אחרי זמן קצר יחסית לוולפסבורג. משם הוא עבר לפריס סן ז'רמן ולא ממש התאקלם למרות שהיה טוב כשקיבל את הצ'אנסים שלו. עכשיו, בגיל 24 דראקסלר רחוק מאוד מלהיות במקום בו הוא היה אמור להיות והוא בטח לא מסוגל להוביל את הנבחרת. נותר לו רק לקוות שתומאס טוכל יצליח איכשהו לשקם את הקריירה שלו, אחרת, את יורו 2020 הוא כנראה יראה מהבית.

        טימו ורנר, בניגוד לדראקסלר, הגיע אחרי עונה מצוינת והיה הבאנקר של לב בהרכב ויש לומר שגם בצדק. עם זאת, השיבוץ שלו כחלוץ שפיץ מול נבחרות שמסתגרות פשוט לא עובד. לב הבין את זה במחצית מול שבדיה, הכניס את מריו גומז והזיז את ורנר שמאלה. שחקן ר.ב. לייפציג היה מצוין וגם עשה את המהלך בשער הראשון, אבל למרות זאת חזר לשחק כחלוץ באמצע מול דרום קוריאה ושוב היה חסר תועלת. המאפיין הטוב ביותר של ורנר הוא המהירות ויכולת הפריצה עם הכדור, קשה מאוד לעצור אותו כשיש לו שטח. אבל כשהכול צפוץ הוא לא השחקן שאתה רוצה באמצע, אלא דווקא שיבוא מהקווים כמו שהוא עושה הרבה פעמים בלייפציג בהצלחה גדולה. גם לב הבין את זה ואז משום מה חזר אחורה. אל כל אלה אפשר וצריך כמובן להוסיף גם את אנדרה שורלה (המבשל של שער הניצחון בגמר 2014) ומריו גצה (הכובש מאותו משחק), שבכלל לא היו בסגל, ובצדק.

        שחקן נבחרת גרמניה טימו ורנר מאוכזב (רויטרס)
        לא בנוי לשחק בשפיץ. ורנר (צילום: רויטרס)

        3. יואכים לב

        "כולנו הפסדנו, כל הכדורגל הגרמני. לא רק במשחק אחד, אלא את כל מה שבנינו בשנים האחרונות". זה מה שאמר המאמן המאוכזב בן ה-58 לאחר ההדחה וההפסד המביך לדרום קוריאה. גרמניה שלו, ששיחקה את כדורגל הנבחרות מהיפים שנראו אי פעם לאורך השנים, הפכה למאובן. אם ב-2010 הגרמנים הפתיעו את כל העולם עם כדורגל התקפי, מהיר, של נגיעה אחת, פרגון ואיכות, הרי שב-2018 הם הפתיעו את כולם עם כדורגל איטי, כבד, מבולבל, חסר ביטחון, שבלוני ובעיקר כזה שחוזר על עצמו. קרוס מניע את הכדור ללא מטרה באמצע, אוזיל מתהלך לאיטו ובעיקר מחפש איך להיפטר מהכדור והכול מוביל לכך שקימיש יקבל את הכדור בצד ימין וינסה לעשות משהו.

        הכדורגל המקובע הזה הוא הדבר הכי רחוק מהיופי והאסתטיקה של גרמניה 2010, 2012, 2014 ואפילו 2016. עם כמה שקשה לבקר מאמן ואלוף עולם בסדר הגודל של יואכים לב, אין ספק שהביקורת האדירה שהוא יחטוף בגרמניה תהיה מוצדקת והוגנת לחלוטין. לא ברור איך נבחרת עם כל כך הרבה כישרון, טכניקה, פיזיות, מהירות וכל מה שתרצו מגיעה לטורניר הכי גדול שיש ולא מסוגלת לעשות שום דבר יצירתי בהתקפה אלא רק ללכת שוב ושוב לאותו דבר אבוד עם קימיש מצד ימין. מצד שני, קשה להאמין שלב לא תרגל שום דבר אחר ולא בנה חלופות, סביר להניח שהשחקנים שלו פשוט לא יישמו את כל מה שהם עבדו עליו. וגם במקרה כזה התיק נופל על המאמן. זה ששחקנים עם כל הניסיון שבעולם הולכים שוב ושוב על אותו דבר שלא עובד מראה על היסטריה ואובדן עשתונות. אנשים שיודעים מה רוצים מהם לא אמורים להגיע למצבים כאלה.

        לב האריך את החוזה שלו לפני הטורניר, אבל אחרי המשחק הוא כבר לא נשמע בטוח כל כך לגבי עתידו וגם בנבחרת טענו, ובצדק, שזה לא הזמן הנכון להתעסק בזה. יחד עם זאת, אף אחד לא ייפול מהכיסא אם לב יעזוב את הנבחרת אחרי הקמפיין הכושל הזה והיא תעבור לדרך אחרת, שונה מזו שהייתה כל כך מוצלחת וטובה ב-12 השנים האחרונות.

        מאמן נבחרת גרמניה יואכים לב (רויטרס)
        יספוג ביקורות רבות, ובצדק. לב (צילום: רויטרס)

        4. מסוט אוזיל ואילקאי גונדואן

        אין דרך לברוח מזה. השניים עשו מעשה מטופש וחסר אחריות כשהצטלמו עם רג'פ טאיפ ארדואן והעניקו לו חולצות של הקבוצות שלהם וגונדואן אפילו כתב, "עם הנשיא שלי". המצב בין גרמניה לטורקיה רגיש ואפילו נפיץ כבר הרבה מאוד זמן. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, משבר הפליטים העניק לארדואן קלף חזק מול גרמניה והוא כמובן ניצל אותו כמה שיכול היה. לאחר מכן הוא אפילו דרש את הסגרתו של הסאטיריקן המפורסם והאהוב יאן בוהמרמן, שצחק עליו בתכנית הטלוויזיה הפופולארית שלו, ובסופו של דבר נשיא טורקיה כלא עיתונאי גרמני ממוצא טורקי מ"די וולט" למשך כמה חודשים. אלה דברים שאפשר לעשות אולי בטורקיה, אבל לא עוברים בגרמניה ומתקבלים בדעת הקהל הגרמנית כהתנהגות דיקטטורית אלימה ואפילו חצופה שמעזה להתערב בעניינים של מדינה אחרת.

        צריך להיות חכם קטן מאוד או פרובוקטור גדול מאוד כדי ללכת להצטלם עם אדם שנוא כל כך במדינה שלך בעיתוי רגיש כזה. בטח שכל האירוע הזה קרה ממש לפני המונדיאל וגרם לכך שהשניים יחטפו בוז במשחקי ההכנה והמון ביקורת בתקשורת. זו הסחת דעת מיותרת לפני טורניר גדול, גם לנבחרת כולה וגם לשני שחקנים איכותיים כל כך. בכל מסיבת עיתונאים לב נשאל על כך ועל הגינוי הקשה של נשיא ההתאחדות, בירהוף נשאל על כך כל הזמן והרעל הפוליטי זלג טיפה אחר טיפה לתוך המחנה הגרמני. נקודת הפתיחה מראש היא לא משהו, בטח עבור אוזיל, שמעולם לא שר את ההמנון הגרמני למרות שהוא עצמו נולד במדינה וגדל בה. זה, בנוסף לאופי ולשפת הגוף חסרת העניין שלו, תמיד גרמו לו לחטוף המון אש ולהיות מטרה נוחה בהרבה מקרים. לכל זה הוא הוסיף גם את השטות הזו עם ארדואן והגיע למונדיאל בצורה אומללה מנטאלית. כך הוא גם נראה על הדשא.

        מסוט אוזיל שחקן ארסנל עם רג'פ טאיפ ארדואן (AP)
        רגע אומלל. אוזיל עם ארדואן (צילום: AP)

        5. דור משתנה

        זה נשמע קצת חוכמה בדיעבד, אבל יש מעגלים בכדורגל העולמי. מדינות כמו בלגיה נהנות עכשיו מדור אדיר אחרי שנים של יובש וכישלונות, אלה דברים שקרו בעבר גם לשבדיה, אוסטריה, פולין ואחרות. עבור מעצמות הכדורגל כמו גרמניה, ברזיל, צרפת, ספרד, ארגנטינה יש דורות טובים יותר ופחות, אבל בסך הכול הרמה היא כמעט תמיד גבוהה עם מעט חריגות לפה ולשם.

        הדור הגרמני שזכה במונדיאל 2014, והיה של בסטיאן שווינשטייגר ופיליפ לאהם לפני כל אחד אחר, היה גם של לוקאס פודולסקי, מנואל נוייר, מסוט אוזיל וסמי חדירה. זה דור שחקנים שהלך ונבנה בהדרגתיות לקראת ההתפוצצות הענקית והמרשימה של 2014. כמעט אחרי כמעט, נגיחה של קרלס פויול אחרי מהלך של פרננדו טורס נבנתה החבורה הזו בדיוק כדי להגיע לפיק הגדול במונדיאל 2014. היא הייתה אז הנבחרת הכי בוגרת, הכי בשלה, זו שהכי מגיע לה. ממש כמו צרפת של 1998 ו-2000 או ספרד של 2008, 2010 ו-2012, שתי נבחרות שהיו ונשארו טובות לפני ואחרי, אבל הגיעו לפיק האדיר של הדור הכישרוני שלהן בשנים הללו.

        מה שהיה נכון בשעתו לאגדות כמו זינדין זידאן, תיירי הנרי, תוראם, פטי, בארטז, בלאן, צ'אבי, אינייסטה, ראמוס, פיקה, קסיאס ואחרים, היה נכון הפעם גם ללאהם ושווינשטייגר, שאחד מהם פרש והשני הלך לעשות לביתו בשיקגו, וגם לאוזיל וחדירה, שנראו כמו הצל של עצמם בטורניר הזה. זה שהפיק הענק של 2014 מאחוריה לא מהווה תירוץ לכישלון העצום הפעם, אפילו לא קרוב לכך, אבל זה כנראה לא מקרי שארבע מחמש אלופות העולם האחרונות התרסקו כבר בשלב הבתים בטורניר שלאחר מכן (צרפת 2002, איטליה 2010, ספרד 2014 והפעם גרמניה). בזכייה של גרמניה לפני ארבע שנים היה משהו נכון, בריא, תהליכי, אמיתי ואפילו הוגן, בגרמניה הנוכחית הדבר היחיד שהיה הוגן הוא שהיא הפסידה למקסיקו ודרום קוריאה.

        למרות כל זאת, מאגר השחקנים הגרמני הוא עדיין מהטובים והכישרוניים בעולם וזה לא סוף עידן או קריסת האימפריה כמו שינסו להגיד עכשיו. זה ממש לא סוף העולם וגרמניה תמשיך להיות נבחרת עם סגל חזק מאוד, בלי שום ספק אחד הטובים בעולם, ואולי תיבנה לאט לאט לקראת פיק נוסף.

        שחקני נבחרת גרמניה מאטס הומלס, מריו גומז מאוכזבים (רויטרס)
        לא הכל אבוד (צילום: רויטרס)