הנרי לצידו, זידאן בליבו: הקשר הצרפתי העמוק של אדן הזאר

תיירי הנרי עושה את כל הכותרות בימים אלה. עוזר מאמן בלגיה נגד מולדתו, בחצי גמר גביע העולם, 20 שנה אחרי הזכיה שלו עצמו - זה הקרב הפיקנטי ביותר של הטורניר. ואולם, כפי שמספרים עיתונאים בלגים רבים במרכז התקשורת באיצטדיון קרסטובסקי, יש עוד תיירי שיעקוב בעניין אחרי המשחק הגדול. תיירי הזאר, אביו של אדן שהיה בזמנו כדורגלן לא רע, התחתן עם כדורגלנית וגידל ארבע בנים שהלכו בדרכם. קפטן בלגיה הוא הבכור, טורגן יושב על הספסל בסגל. לאח השלישי במספר קוראים קיליאן, אשר מבוגר בשלוש שנים מאמבפה.

עוד בנושא:

צרפת - בלגיה: אמבפה נעדר מהאימון, קאנטה ופבאר התאמנו בנפרד
דיווח: חורחה סמפאולי ימשיך בתפקידו כמאמן נבחרת ארגנטינה
לערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט

הרבה אסוציאציות יש כאן, והזאר בהחלט סוגר מעגל, כי הוא גדל והפך לכוכב בליל, על אדמת צרפת. "היתה לו הזדמנות לעשות את זה ביורו 2016 שנערך בצרפת, ובמיוחד ברבע הגמר מול וויילס שהתקיים בליל. כולם חיכו אז מאוד לרגע הזה", מספר נילס פויסונואה מהעיתון המוביל 'הט לאטסטה ניוז'. אחרי ההעפלה משלב הבתים התברר שבלגיה נפלה בצד "הנוח" של הטורניר. צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד ואנגליה היו בצד השני. השדים האדומים היו הנבחרת המוכשרת ביותר בחלק שלה עד הגמר בפער ניכר. את הונגריה הם פירקו 0:4 בשמינית, ואז הגיע הזאר "הביתה". זה היה אמור להיות פשוט יחסית, אך החלום הפך לסיוט. הוולשים חזרו מפיגור לניצחון 1:3, והקפטן לא ממש הורגש על הדשא.

יכול מאוד להיות שזו היתה הסיבה בגללה הבלגים עסקו פחות מהאנגלים בסוגיית המיקום בבית 7. לפני המחזור האחרון היה ברור ש"כדאי" לסיים דווקא כסגנית על מנת ליפול לצד "הנוח", ולשדים האדומים "הספיק" תיקו על מנת לעמוד במשימה המוזרה בתנאי שהאנגלים לא היו מצליחים לצבור הרבה כרטיסים. במקום זאת, הם ניצחו משער מרהיב של עדנאן ינוזאי, וכעת הלכו רחוק יותר מאשר לפני שנתיים למרות שפגשו את ברזיל ברבע הגמר. לבטחון העצמי יש כאן השפעה ברורה. "בטורנירים הקודמים, לא כל השחקנים האמינו שאנחנו באמת יכולים לזכות. עכשיו כולם מאמינים", אמר אתמול קווין דה בראונה במסיבת העיתונאים.

ולכן הזאר, שנעלם ברבע הגמר ב-2016, נתן הצגה כבירה ברבע הגמר ב-2018. הוא להט מול ברזיל, ביחד עם דה בראונה ורומלו לוקאקו הפומנלי, ושלח את סלסאו. מי עשה זאת לפניהם באותו השלב בדיוק? נכון, צרפת עם הנרי ב-2006. "תיירי הוסיף לנו מרכיב חיוני שהיה חסר - נסיון בטורנירים הגדולים. הוא היה שם קודם, והוא יודע איך מתמודדים במצבים האלה", אמר במסיבת העיתונאים המאמן רוברטו מרטינס. ואין ספק כי התרומה של הנרי קריטית, הן מבחינה מנטלית, והן מקצועית עבור שחקני החלק הקדמי. הזאר אולי נהנה מכך יותר מכולם, כי הוא זוכר היטב כיצד שמח לפני 20 שנה כאשר הנרי וחבריו הניפו את גביע העולם.

ההערצה של הזאר כלפי זינדין זידאן ידוע היטב מזמן. הוא היה אליל ילדותו, והעיתונאי דמיאן דטרי מספר: "אדן הוא בחור חכם מאוד וזהיר בתקשורת. הוא לעולם לא יגיד שמאמן כלשהו היה חשוב מאחרים עבורו, או על העדפה של שחקן זה או אחר. יש רק יוצא דופן אחד - הוא תמיד הדגיש כי זיזו היה המודל לחיקוי. זו גם הסיבה בגללה הכמיהה לעבור לריאל מדריד היתה חזקה בשנתיים האחרונות. האפשרות לעבוד עם זידאן המאמן קסמה לו מאוד".

כל זה לא ממש חדש, אבל בימים האחרונים שיחרר הזאר "הזהיר" ציטוט מדהים. הוא סיפר כי היה, בהיותו ילד בן שבע, בעד צרפת במונדיאל ב-1998 והדגיש: "היו אז שחקנים טובים לנבחרת בלגיה, אבל לנבחרת צרפת היו שחקנים טובים יותר. לכן אהדנו יותר את צרפת מאשר את בלגיה בתקופה זו". במקביל, הופיעה ברשתות החברתיות התמונה של שלושת האחים - אדן, טורגן וקיליאן - לבושים בחולצה מספר 10 של זידאן מודל 1998. "לא היו חולצות אחרות בשוק, אז נאלצנו לקנות אותה", הסביר אדן, וזה לא ממש הגיוני, אם כי החלטת הקניה לא התקבלה, כמובן, על ידי הזאטוטים. אולי צריך להפנות את השאלה הרלוונטית להזאר האב.

הוריו קיבלו גם החלטה גורלית וחשובה הרבה יותר בכל הקשור להתפתחות מקצועית. אנדרלכט רדפה אחרי הזאר במשך שנים, והיתה מעוניינת מאוד לצרף אותו לאקדמיה בבריסל, אך המשפחה בחרה אחרת. היא שוכנעה כי ליל תהיה היעד הנכון, אחרי שהסקאוטים של המועדון הצרפתי עקבו אחרי הכשרון. הם גם המתינו במשך שנתיים, לא שיחררו את הילד בגיל 12, ונתנו לו את האישור לעזוב את הבית רק בגיל 14. המרחק לא היה משמעותי, אגב - רק כ-100 קילומטרים. הזאר גדל קרוב מאוד לגבול הצרפתי, והמעבר היה חלק למדי. אין הבדלי שפה, המנטליות דומה, אבל התנאים עשו את ההבדל.

"השילוב בין הכדורגל ללימודים הוא שמצא חן בעיני הוריו של אדן. זה היה היתרון התחרותי שלנו, וניצלנו אותו. בליל, הזאר התעצב לא רק כשחקן, אלא גם כאדם", סיפר בזמנו ז'אן-מישל ואנדאם שכיהן כמנהל מחלקת הנוער כאשר היהלום הבלגי צורף ב-2005. והחינוך הזה היה חשוב. הזאר תמיד היה שחקן קבוצתי, אבל בצרפת הוא הפך לקבוצתי יותר. והנסיקה היתה מסחררת. בגיל 16, קודם הזאר לסגל הראשון, וכל חבריו החדשים העידו כי היה זה בזכות. בגיל 17, הוא הפך לשחקן הרכב ונבחר לשחקן הצעיר המצטיין בליגה. בגיל 20, הוא הצעיד את ליל לזכיה בדאבל היסטורי ונבחר לשחקן המצטיין בליגה. בגיל 21, הוא הפציץ 20 שערי ליגה (אחד פחות מאוליבייה ז'ירו אותו יפגוש הערב), ונמכר לצ'לסי.

מאז זוכרים אותו רבים מאוהדי ליל כגדול שחקני המועדון בכל הזמנים - לא פחות. בפאבים המקומיים אפשר לראות עד היום דגלי בלגיה תלויים לכבודו, האהדה כלפיו לא יודעת גבול, ואלה שהצליחו להשיג לפני שנתיים כרטיסים למשחק החזרה המרגש של הבן האהוב לעיר נחשבו לברי מזל. החזרה הזו לא היתה שמחה, והאפשרות הפיקנטית לפגוש את המארחת בגמר אליפות אירופה לא התממשה. במקום זאת, הקרב הזה ייערך על אדמת רוסיה בחצי גמר המונדיאל, והזכרונות מ-1998 יציפו את הזאר מכל עבר.

מצד אחד, הוא יקבל תדריך מקיף מתיירי הנרי. מצד שני, הוא הקפטן - ומהספסל השני יביט בו דידייה דשאן, הקפטן של אלופת העולם מלפני 20 שנה. ומצד שלישי, זידאן בכלל יראה את המשחק בטלוויזיה, אבל רוחו תרחף מעל האיצטדיון. כי זיזו היה ונשאר ההשראה של הזאר. כי התפטרותו מריאל מדריד הקטינה את הסיכוי של הבלגי לעבור לבירת ספרד, מאחר והאטרקטיביות של ג'ולן לופטגי פחותה בעיניו. וכי כשלון של דשאן עשוי לסלול את דרכו של זידאן לתפקיד המאמן הלאומי. הילד שלבש את חולצתו ב-1998 יכול כעת להעניק לאלילו את הג'וב הבא.

עם זאת, אלה תוצרי לוואי. המשימה החשובה היא להעפיל לגמר מהצד "הקשה", ובלגיה תהיה פייבוריטית לעשות זאת אם הזאר ישחזר את יכולתו מרבע הגמר. על הדרך, הוא יכול גם לזכות בתואר השחקן המצטיין של הטורניר, והמדינה מאחוריו. "יש כמה מועמדים טובים, בין היתר לוקאקו ודה בראונה, אבל הזאר הוא הראוי מכולם כרגע", אומר פויסונואה. מעניין אם בליל יש היום אוהדים שמעודדים את בלגיה בזכותו, כפי שהוא עצמו עודד בזמנו את נבחרת המדינה השכנה.