פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        הפנים של צרפת: שיגעון קיליאן אמבפה תופס תאוצה ברחבי העולם

        קיליאן אמבפה הפך להיות הכדורגלן הכי פופולרי במדינה, המועמד הבכיר למצטיין הטורניר והשחקן הכי מבוקש על ידי אוהדי ריאל. עבור נבחרת שעברה תקופות קשות ומפלגות, בן המהגרים הרהוט מהשכונות הקשות של פריס הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות

        הפנים של צרפת: שיגעון קיליאן אמבפה תופס תאוצה ברחבי העולם
        צילום:רויטרס עריכת וידאו:אורן אלבלק

        בגלבובסקי, פאתי איסטרה, פאתי מוסקבה, יישוב שהוא פרסומת נוסטלגית לימי ברית המועצות העליזים, יש מגרש כדורגל, בית ספר שנראה כמו מלון, מבנה אדום שנראה כמו סניף דואר אבל בו מוכרים מאפים ובניין מסחרי לא מפואר שאפילו גוגל לא מוצא - בקומה הראשונה סופרמרקט, בשנייה לכו תדעו ובשלישית המסעדה הכי זולה שראיתם. כשעתיים של נסיעה בפקקים המפורסמים של בירת רוסיה מפרידים בין מרכזה לבין מגרש האימונים אותו אימצה נבחרת צרפת, הפייבוריטית להניף את גביע העולם ביום ראשון בערב.

        הם עלו אט אט על הדשא, קצת אחרי חמש בערב עם שמש של אחת בצהריים ובריזה של נמל. פול פוגבה ואנטואן גריזמן, נגולו קאנטה ודידייה דשאן, אבל כולם מיד שמו לב לכך שהבחור אותו הכי רצו לראות כלל לא נמצא על הדשא.

        "איפה קיליאן?".

        עשרות העיתונאים הצרפתים לא הופתעו; גם באימון המסכם לקראת חצי הגמר מול בלגיה אמבפה לא שותף. אחד מאנשי הטלוויזיה סיפר שהכל תחת שליטה, לא לדאוג, הילד מפריס סן ז'רמן ישחק בגמר. איש רדיו הקפיד לעדכן שאמבפה לא ישן טוב בלילה ונתפס לו הגב. "אבל הוא ישן טוב", אמר אחר. בנבחרת חששו שזה 'פיצוי' של הגוף בשל העומס שמונח על קרסולו של היהלום, זכר לפציעה שאגר בשמינית הגמר מול ארגנטינה, ושלא נתחיל לדבר על דקות הבהלה באימון טרום המונדיאל, כשהבלם המחליף עדיל ראמי (32) - שאולי ואולי לא מאורס לפאמלה אנדרסון (51) - כמעט הרס לצרפת את הטורניר עם גליץ' מסוכן לעבר הרגל הכי יקרה במדינה.

        כ-3,000 קילומטרים משם, בבונדי - פרבר בצפון פריס בו גדל הטאלנט - הודיעה אתמול חברה שהיא מסירה את שלט הפרסומת שלה מאחד הבניינים הגבוהים עד ל-1 בספטמבר. פרסומת שהסתירה ציור קיר ענק של קיליאן אמבפה, הדבר הכי טוב שיצא משם. בכל זאת, זהו זמן קיליאן.

        יום קודם נרשם מהפך בסקר BFMTV - CNN של צרפת - אמבפה הוא הכדורגלן הפופולרי במדינה. הוא מקדים את גריזמן, אחד האנשים האהודים במדינה, לא רק בספורט, בהכל, לוריס, ז'ירו ופבאר, וכן, זה לא מובן מאליו בצרפת, שחלוץ שחור מקדים את החבורה הלבנה והפופולרית.

        אבל לקרוא לאמבפה ה-סופרסטאר של הטורניר הזה, הפנים של המונדיאל? זה בהחלט מובן מאליו.

        עוד בנושא:

        נסטור פיטאנה נבחר לשפוט את גמר המונדיאל בין צרפת וקרואטיה
        "מודריץ' מעצב את נבחרת קרואטיה, אולי גם את המונדיאל כולו"

        הפנים של צרפת

        לכל מי שמפקפק בחשיבות המונדיאל או בטעות חושב שליגת האלופות, או הפרמיירליג, או לה ליגה משיגות את אותו אפקט - להלן המשחק של אמבפה מול ארגנטינה. הדהירה שלו לפנדל, במהלכה שבר את שיא המהירות בגביע העולם; הגולים, בימין ובשמאל; העובדה שהדיח את ליאו מסי - כל אלו המליכו את הנסיך. באותו לילה גם כריסטיאנו רונאלדו הודח, ותוסיפו את העובדה שאמבפה סיים את היום עם שני שערי נוקאאוט מונדיאל בקריירה, מול אפס מצטבר של שני השחקנים הטובים בעולם - ותבינו מאיפה ההייפ נוצר. ובטורניר הזה, שהופך עם השנים ליותר טקטי ופחות אינדיווידואלי, הופעה כזו היא לא משהו רגיל. זהו כבר לא עידן הסופרסטארים במונדיאלים, זהו עידן הקבוצתיות, ולראיה, שבעת השחקנים שדורגו בשבעת המקומות הראשונים בדירוג 100 הטובים בעולם בדצמבר 2017 של "הגארדיאן", לא הניפו את הגביע. אמבפה, אגב, דורג שמיני. למחרת חגג יום הולדת 19.

        ועם כל הכבוד למשחק הזכור מול האלביסלסטה, המונדיאל של אמבפה הוא הרבה יותר מזה. הוא גם הגול מול פרו, שהעלה את הצרפתים למעשה לשלב הבא, והוא הרבה המשחק מול בלגיה. גם שם אמבפה ליהטט, ואם לא ז'ירו היינו צופים עד עכשיו בלופ של העקב הנפלא בדקה ה-56. גם בלעדיו, אין בכלל תחרות: אמבפה הוא מכונת היילייטס של הטורניר הזה, הכדורגלן הכי מחופש בגוגל, הוא לוקח חלק במירב הנתונים הסטטיסטיים והגרפיקות ברשתות החברתיות.

        מונדיאלים חושפים שחקנים עוד יותר, ואמבפה, שהיה מוכר בפני אוהדי הכדורגל, הפך לתופעה עולמית. לא להאמין שרק לפני כמה שנים הצטלם כילד בן 13 עם רונאלדו, אלילו, פוסטרים בדמותו היו תלויים על קירותיו של קיליאן. והנה, מתוך סקר של כ-200 אלף אוהדי ריאל מדריד ב"מארקה", 54% דרשו אותו כמחליף של כריסטיאנו. במקום השני בסקר היה הזאר, עם 15%. ניימאר, עד לפני שלוש שנים פנטזיית הפלייסטיישן של אמבפה, במקום השלישי עם 14%. שנות אור מאחור.

        אמבפה כבר עשה יותר משני הכדורגלנים הטובים בעולם כשהם היו בגילו - גם כלכלית - ואת נתוני הכיבושים/אסיסטים-פר-משחק שהוא רשם בגיל 17 הם רשמו בגיל 22 (מסי) ו-25 (רונאלדו). הוא חזק בשיח על "שחקן השנה", הוא מקום ראשון בסוכנויות במאבק על הגולדן-בול, "מצטיין הטורניר" (יחסים: אמבפה 1.7, מודריץ' 3.0, גריזמן 11.0), אבל הרי שבסופו של דבר הנתון הסטטיסטי שהכי מגדיר אגדות: הנפת או לא הנפת? והסטאד דה פראנס רחוק משחק אחד מהחלום.

        גם אמבפה מבין עניין: "לא אכפת לי מזה, אני רוצה את הגביע העולמי. אני רוצה לישון איתו".

        ככה אמר האיש, שהעיר את כל צרפת.

        קיליאן אמבפה, נבחרת צרפת, עם ליאונל מסי, נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
        כבר עוקף את מסי בגיל שלו. אמבפה (צילום: GettyImages)

        למדינת הטריקולור היו השסעים שלה בגזרת הכדורגל. התדמית, גם בתקופות זהב, לא תמיד היתה נקייה. ב-2006 הכוכב הגדול זינדין זידאן גמר מונדיאל עם הפסד בגמר ונגיחה במטראצי; ב-2010 החבר'ה לא רצו לרדת מהאוטובוס של ריימונד דומאנק; ב-2015 התפוצצה פרשה לפיה לחלוץ קארים בנזמה קשר עקיף או ישיר לסחיטת חברו לנבחרת מתיו ולבואנה בשל קלטת לוהטת. ועוד לא ציינו את פרשיות המין, למכביר.

        על כן, זו היתה אחת המטרות הבולטות של ההתאחדות הצרפתית ודשאן - לנקות את העסק. הסגל נבחר לא רק על בסיס מקצועי אלא גם על פי גליון הרשעות; המאמן הוא שקובע מי ייצא להתראיין לתקשורת במסיבות העיתונאים, ומה יגיד. בצרפת הבינו: הכדורגל חשוב, אבל כישרון יש בשפע. השאלה מה עושים איתו.

        מבחינתם, אמבפה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות: הכדורגלן הכי מוכשר בסגל הוא גם בן למהגרים - אב קמרוני, אם אלג'יראית - גם סיפור של הצלחה ושל תקווה, וגם המותג הכי נקי בשוק. והם עובדים 24/7 כדי להשאיר אותו כזה. אביו וילפריד מייצג אותו, ואימן אותו בשנותיו הראשונות ב-AS בונדי; אמו פייזה למארי, בעברה שחקנית כדוריד, היא הגבול, היא קצינת התקשורת והיא עוטפת את בנה בקנאות. כשהתאהב בזידאן כילד, וביקש מהספר לעשות תספורת זיזו, כלומר - כיפת-קרחת - היא זו שחסמה. אם עיתונאי מבקש לראיין את בנה, הוא צריך לקבל אישור מהמועדון או מהנבחרת. ואם יש הסכמה מצד המועדון או הנבחרת, הם צריכים לבקש אישור ממנה. אמבפה כריזמטי וצעיר, הוא לא צנון ספורטיבי, וידע לספק כותרות. גם על זה עובדים במעטפת.

        אחרי המעבר לפריס - השני הכי יקר בהיסטוריית הענף, 180 מיליון יורו - נתבקש הילד: ענה תשובות קצרות יותר. אמבפה עדיין מעניין, אבל מיישם, וזה מורגש. המשפחה תמיד מסביבו, ואפילו את תנועת חגיגת השער המפורסמת ירש מאחיו, שנהג לשמוח לאידו בצורה הזו אחרי השפלות בפלייסטיישן.

        "קיקי צעיר, כולם יודעים את זה", פוגבה אמר אתמול לפני האימון במתחם הצרפתי. "הוא עוד יגדל, יקבל עוד חוויות. הוא כבר מקדים את בני גילו, הוא מבין דברים שאני לא הבנתי כשהייתי בגילו".

        שחקן נבחרת צרפת קיליאן אמבפה חוגג (רויטרס)
        הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לצרפת. אמבפה (צילום: רויטרס)

        הוא גדל בשכונה קשה, בה התרחשו הרבה דברים רעים וממנה יצאו דברים רעים עוד יותר, אבל בקרב המעגל שלו לא נרשמו תקלות. בשונה מכמה בני מהגרים בתולדות הנבחרת, אמבפה שר את ההמנון בגאווה - נושא ער בקרב פוליטיקאים מסוימים במדינה - ומדבר צרפתית קולחת. "היינו רגילים לפרנק ריברי שלא מדבר צרפתית תקנית, או בנזמה, שמדבר בצורה גרועה", מספר שדר הרדיו אנטואן גרונייה, שהגיע אף הוא כדי להשקיף על האימון. גרונייה מציין שעניין ההמנון גרר המון תגובות בעבר, כשלא כל השחקנים שרו וכהתוצאות לא היו טובות. ובכלל, השרים שרכבו על נושא הגזע כשלא הלך, מפחדים לעשות זאת היום. "אם אתה פוליטיקאי צרפתי אתה לא תגיד היום שום דבר רע על אמבפה", הוא אומר, "כי אתה פשוט תאבד המון קולות".

        אלו ימים בהם אמבפה חשוב כמו הדגל. לאחרונה הושקו חולצות עם הססמה הכי מפורסמת של המהפכה הצרפתית - "ליברטה, אגליטה, פרטרניטה" (חירות, שוויון, אחווה), רק שהפרטרניטה ירדה ובמקומה "אמבפה". כאילו זה לא הספיק, הוא החליט לתרום את משכורת המונדיאל - 20 אלף יורו פר משחק - לצדקה. שחקנים לא צריכים לקבל כסף כדי לייצג את המדינה שלהם, אמר. הוא כוכב של הדור החדש, והוא מקבל יחס של דור חדש. אלו כבר לא הימים בהם התלהבו בצרפת מהמארג החברתי ה"לבן-שחור-ערבי"; הוא אפילו לא אוהב את השיח הזה. כיום, אמבפה הוא לפני הכול צרפתי.

        ובעתיד, לפי הציפיות שעד עכשיו מתממשות לפי הספר, הוא יהפוך לצרפתי הכי טוב בכל הזמנים.

        ולא חסרים מפוארים. זידאן, פלאטיני, קופה, פונטיין, קאנטונה, דסאי, פאפן, הנרי - שאותו הוא מזכיר. אבל באמת, הוא כבר הושווה, רק בטורניר זה, לפלה ולשני הרונאלדוז. חובת ההוכחה עדיין עליו, כמובן, אבל הפוטנציאל נפיץ ואם הוא מסיים את השנה עם הגביע העולמי, הגולדן בול והבלון ד'אור, אלוהים ישמור.

        וכדי להכניס לקונטקסט, אתמול ספרו 20 שנה מאז שהמאמן דשאן, אז קפטן, הניף את הגביע העולמי הראשון של צרפת בסטאד דה פראנס של פריז. בשכונת סן דני, לא רחוק מהיכן שגדל אמבפה, באזור שורץ מהגרים ואקדמיות כדורגל, השילוב שהביא את צרפת עד הלום. קיליאן בכלל לא נולד אז, והנתון הזה לא מפסיק להדהים. יותר מכך: הוא היחיד בסגל שטרם חי ביום ההנפה הקודם.

        "מעולם לא ראיתי את האנשים חוגגים בשאנז אליזה", אמר לאחר הניצחון בחצי הגמר מול בלגיה בסנט פטרסבורג. "אני אתן הכול בגמר הזה. אנחנו נהרוג את עצמנו על המגרש כדי לסיים את העבודה".

        "והוא יסיים", מבטיח גרונייה, "וגם יכבוש". והאמת - כשמדובר באמבפה, קשה להאשים את איש הרדיו בשחצנות.