פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        סיפור הסינדרלה של אירופה: אורן נהרי על הקסם של קרואטיה

        בדומה לנבחרת הכדורגל שלה, גם כמדינה קרואטיה היא הדבר הכי מוצלח שצמח ממלחמות הבלקן. אורן נהרי עם הזווית הפוליטית להישגיות של הפתעת המונדיאל

        סיפור הסינדרלה של אירופה: אורן נהרי על הקסם של קרואטיה
        צילום:רויטרס עריכת וידאו:אורן אלבלק

        בסופו של דבר קרואטיה היא סיפור הצלחה. זה לא מובן מאליו, בהתחשב בכך שלפני מעט יותר מעשרים שנה בלבד היא הייתה בצד המפסיד במלחמת אזרחים אכזרית, כשחלק ניכר משטחה נמצא בשליטת בדלנים סרבים. וכן, היא עדיין הייתה סיפור הצלחה גם אם לא הייתה עוברת את שלב הבתים במונדיאל, או כלל עולה למונדיאל. הגמר - ואולי, מי יודע, אפילו זכייה - כל אלה הם דובדבנים על הקצפת. כן, רק חלק מהקצפת. חלק ניכר מהקצפת היא העובדה שהאויב המיתולוגי, הסרבים, יראו את הגמר מהבית.

        מריו מנדז'וקיץ' שחקן נבחרת קרואטיה (רויטרס)
        מלחמות, מאבקים פנימיים, שנים של משבר כלכלי, ולפתע פריחה. קרואטיה בשיאה, ולא רק על המגרש (צילום: רויטרס)

        כן, הסרבים. קו הגבול הבלתי נראה לעתים בין קרואטיה וסרביה, גם כששתיהן לא היו קיימות כישויות מדיניות, תמיד היה שם. והקרואטים תמיד הסתכלו בעליונות על שכניהם: קרואטיה, או חלק מרצועת החוף האין סופית שלה, הייתה חלק מהאימפריה הרומית, הייתה חלק מהרפובליקה הגאה של ונציה, ולימים היא הייתה קו הגבול של האימפריה האוסטרו הונגרית, ההבסבורגית, האירופית למהדרין מול הסרבים - שנמקו תחת הכיבוש העות'מני. הקרואטים הקתולים מול הסרבים הפרבוסלבים, הקרואטים הנשלטים מווינה הנוצרית מול הסרבים הנשלטים מאיסטנבול המוסלמית.

        ואז באה המאה העשרים וטרפה הכל: מלחמות הבלקן, מלחמת העולם הראשונה ואחריה השותפות הבלתי נוחה בעליל של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים תחת בית מלוכה סרבי. וכמובן, מלחמת העולם השנייה. הפרטיזנים של טיטו (החצי קרואטי חצי סלובני, אגב) נגד האוסטאשה, משטר משתפי הפעולה עם הנאצים הרצחני הקרואטי. הקרואטים ביקשו לחסל חשבונות היסטוריים עם הסרבים - ועשו זאת בחדווה: מחנה המוות יסאנובאץ' היה לשם דבר. ואחרי המלחמה קמה יוגוסלביה החדשה, זו שתתפורר עם קריסת הקומוניזם ועליית הלאומנות.

        בתחילה סרביה ניצחה. בדלנים סרבים הקימו מובלעות בקרואטיה בחסות הצבא הסרבי, אבל גלגל המלחמה התהפך. קרואטיה - שקיבלה תמיכה מהמערב, בעיקר אוסטריה וגרמניה בנות הברית הוותיקות - הוצגה כקורבן. במידה רבה, היא אכן הייתה, אבל היא הוצגה כקורבן תמים - וזו כבר הגזמה פראית. מנהיגי וגנרלי קרואטיה היו אחראים למעשי זוועה ופשעים נגד האנושות, ויותר מזאת: בזמן שבו קרואטים וסרבים לחמו זה בזה על קרואטיה, הם שיתפו פעולה נגד המוסלמים בבוסניה השכנה.

        בסופה של המלחמה המלוכלכת הזו קרואטיה, במהלומת בזק בקיץ 1995, הכריעה את המלחמה. מאות אלפי סרבים היו לפליטים. קרואטיה הייתה למדינה מטוהרת אתנית, שבה אין כמעט מיעוטים דתיים או לשוניים.

        אוהדי נבחרת קרואטיה (רויטרס)
        יוגוסלביה התפרקה, מסורת הספורט נשמרה. קרואטיה (צילום: רויטרס)

        בעיקרון, נשיא קרואטיה, פראניו טודג'מן, היה אמור לשבת בתא אחד בבית המשפט הבינלאומי לנושא יוגוסלביה לצד אויבו הגדול מילושביץ', אבל הוא מת בזמן, וכך מילושביץ' נותר בזיכרון כקצב מהבלקן - והוא בלי ספק היה - וטודג'מן כאבי ארצו החדשה. אולי בשיטות לא נעימות, אבל כשחוטבים עצים ניתזים שבבים ושאר תירוצים. גנרל קרואטי אמר לי פעם - הוא היה מפלצת, אבל המפלצת שלנו. והוא הצליח.

        מהטרגדיה של מלחמות יוגוסלביה, מהטרגדיה הכללית של הבלקן במאה העשרים, קרואטיה (וכמובן סלובניה) הן המדינות הנמצאות במצב הטוב ביותר: שתי מדינות שכלכלתן במצב טוב, ומשתפר. הן חברות באיחוד האירופי, שרויות בשלום עם שכנותיהן, לא בולטות לרעה בשום פרמטר בכאוס הכללי שהוא הפוליטיקה העולמית, אפילו מצליחות להישאר בשולי הוויכוח על ההגירה המפלג את אירופה ואת העולם.

        שימה ורסאלקו שחקן נבחרת קרואטיה עם הדגל (רויטרס)
        ההצלחה של הווה משכיחה את פשעי העבר. יש מה ללמוד מקרואטיה (צילום: רויטרס)

        קרואטיה שיקמה את תדמיתה. אפילו הכתמים מזמן השואה - הגם שלא מתמרקים לגמרי בעיניים סרביות, או ישראליות - כבר דהו. כמו הכתמים של כל השאר - הונגריה, רומניה, פולין, אוקראינה וכו' - הפוליטיקה של ההווה מכסה על הרבה מאד מהעבר.

        בכל הנוגע לכלכלת ההווה, קרואטיה בלי ספק היא סיפור הצלחה. מדינה קטנה, המנצלת בתבונה את הפוטנציאל שלה. מבחינה תיירותית כמובן, אבל גם כוח אדם משכיל. היא לא ניצבת בחזית השאלות הגדולות המפלגות את האיחוד האירופי - הגירה, ביטחון, האירו. היא לא מזדהה עם מנהיגות הגוש המסורתיות - צרפת וגרמניה, וגם לא עם קוראות התיגר הלאומניות החדשות - פולין והונגריה. מצד אחד זה זהיר ונבון, מצד שני אין לה בדיוק גוש שיגן עליה בשעת הצורך - למעט סלובניה השכנה.

        מעצמת הספורט היוגוסלבית התפרקה, ולא תקום עוד. מתברר עם זאת שמסורת ספורטיבית היא דבר שנשמר. בקרואטיה, וגם בסרביה. קרואטיה וסלובניה הצליחו להשתקם משברי יוגוסלביה, השאר פחות. הכלכלה פורחת, יחסית לשאר השכנות בבלקן (כולל חברות ותיקות באיחוד האירופי, יוון למשל), והמדינה יפה, כפי שיעיד כל תייר. הפוליטיקה יציבה, ובימים אלה זה לא מובן מאליו בשום מדינה אירופית. מה עוד ניתן לבקש?

        מבחינת הקרואטים עוד דבר אחד קטן: שסיפור הסינדרלה שלהם יגיע לשיאו ביום ראשון. שהמרכבה לא תהפוך לדלעת בתום 90 - או 120 דקות. הם כבר השיגו במונדיאל מעל ומעבר למה שציפו מהם. וכשזוכרים שלפני דור אחד בלבד ערי קרואטיה היו במצור והופגזו מדי יום - זה רחוק מלהיות מובן מאליו. המונדיאל הזה הוא הצלחה מטורפת של המדינה ויחסי הציבור שלה - מעתה ואילך ההצלחה רק יכולה לעלות לדרגת נס ספורטיבי, אגדה לדורות.