במונדיאל במקסיקו ב-1970 נפתחה לרווחה הדלת למימוש חזון ה"כפר הגלובלי", מונח שטבע הפילוסוף מרשל מקלוהן מעט יותר מעשור לפני כן. אמנם משחקי גביע העולם שודרו בטלוויזיה כבר מהטורניר בשוויץ ב-1954, אבל הטורניר הזה היה הראשון שהביא את שידורי הכדורגל לקהלי צופים בינלאומיים, כולל אצלנו עם דן שילון מאחורי המיקרופון. העולם כולו הפך לכפר קטן, ממש כמו החזון של מקלוהן.
פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, הייתה כבר אז ארגון ותיק שעשה את מה שהוא עושה היום - חיבורים גיאו-פוליטיים שבסיסם בכדורגל, ומי כמו ישראל, מדינה בעייתית שכמותה, חוותה זאת על בשרה במעבר בין קונפדרציות. ההבדל בין הארגון שפעל לפני 1970 לזה שהמשיך מאז טמון בשתי מילים עיקריות: זכויות שידור. פתאום הכסף הגדול התחיל לזרום, ואיפה שיש כסף גדול יש גם שחיתות. ז'ואאו האבלנז', עסקן ברזילאי כל יכול, זכה בנשיאות פיפ"א ב-1974 ופתח את ברז המזומנים ונוהל המעטפות. הכסף זרם ללא הפסקה ויצר נהר של סיאוב וגועל שהטילו צל כבד על אחד הגופים החזקים בעולם, אם לא החזק שבהם.
"פיפ"א: חשיפה", דוקו בן ארבעה פרקים המטיל זרקור על השחיתות בפיפ"א בקדנציה של ספ בלאטר כנשיא, עלה בימים האחרונים בנטפליקס בעיתוי מאוד לא מפתיע - מעט יותר שבוע לפני בעיטת הפתיחה של מונדיאל 2022 בקטאר. הוא מציג את ההתפתחויות מימי האבלנז' דרך ממשיכו ספ בלאטר וגם רומז שהארגון לא ממש נקי, בלשון המעטה, בימיו של הנשיא הנוכחי ג'אני אינפנטינו. את הסדרה ביים הבריטי דניאל גורדון, שמתמחה בסרטי דוקו על הצד האפל של הספורט ועל צפון קוריאה, כך שהייתה סיבה להאמין שיגיש לנו מסמך נוקב.
וכך אכן עשה.
רובנו אנשים שמתמסרים למעגל הבנאלי של החיים - קמים בבוקר לעבודה, חוזרים הביתה, משחקים ומקלחים את הילדים, הולכים לישון, זוכים לתלוש משכורת פעם בחודש וחוזר חלילה. לפיכך, קשה לאדם מן הישוב להבין את היקפי השחיתות של הגורמים רמי הדרג בפיפ"א עד שרואים את זה בעיניים. מיליוני דולרים הועברו בהינף יד וללא כל חשש כאילו אין זרועות חוק. מדינה בפני עצמה. ההשתנה בפיפ"א על הציבור ועל החוק לא בוצעה מהמקפצה, היא נעשתה ממגדל. זה מכעיס, מדהים ומרתק כאחד.
הדוקו מתחיל בימיו הראשונים של האבלנז' ומההחלטה לקיים בארגנטינה הדיקטטורית של חורחה וידלה את המונדיאל ב-1978, טורניר שגם היום, 44 שנה לאחר קיומו, מעורר חלחלה בקרב רבים. האבלנז', דמות טמירה ומרשימה, מיצב את עצמו יותר כמו מלך העולם ולא נשיא ארגון כדורגל. הוא משל בעוז בכיפה ופתח את הדלת לשחיתות עם הסכמים מפוקפקים ובלעדיים על זכויות שידור וחסויות.
מי שנכנס בגאון למדמנה הזאת היה המזכ"ל ספ בלאטר, שביצע תרגיל פוליטי והדיח את האבלנז' ב-1998. זרם מעטפות המזומנים הפך לצונאמי.
במרכז הדוקו שלושה בכירים של פיפ"א - נשיא קונקאקאף (קונפדרציית הכדורגל של צפון אמריקה) ג'ק וורנר, העסקן האמריקאי צ'אק בלייזר וכמובן בלאטר עצמו, שהקפיד להגדיר את פיפ"א כ"משפחה". וזו אכן הייתה משפחה, מהסגנון שמזכיר את משפחות הפשע ששלטו בניו יורק עד שנות ה-80, מאפיה לכל דבר ועניין. עסקאות אפלות, העברות כספים למקלטי מס, סחיטות, איומים, מעטפות עם מזומנים היו מנת חלקם של רבים בארגון הזה. לא רק שאיש לא התבייש, כולם הוצנחו לתפקיד ומיד הבינו את הנורמות בארגון. הדילים הללו גרמו, בין היתר, לכך שהמונדיאל הקרוב ישוחק בקטאר, על גבם של למעלה מ-6,500 חללים, עובדים זרים (נכון לפברואר 2021, המספר בוודאי גדל מאז) שמתו במהלך הקמת האצטדיונים. אגב, כמעט 38 אלף נפצעו בדרגות קשות שונות.
אחד המרואיינים בסרט הוא בלאטר עצמו. הריאיון עימו התבצע זמן קצר לאחר שנוקה מחשד לשחיתות. מעבר לכך שהשאלות שכוונו לעברו היו רכות מדי (כנראה כתנאי לכך שיתראיין), מדהימה העובדה שהרבב היחיד שדבק בנשיא לשעבר הוא מוסרי, לא פלילי. ואף על פי כן, אין שום הכאה על חטא - בלאטר ממשיך להציג את עצמו כקורבן של הנסיבות, הוא לא ידע ולא שמע, הוא היה בסדר, אלה שמתחתיו הם שסרחו. אחד המשפטים שהוא אומר לקראת הסיום פשוט מדהים: "מעולם לא ביקשתי דבר, לא ביקשתי מפיפ"א כסף - הם נתנו לי". וכשהוא אומר "כסף" נראה שהוא לא מדבר על תלוש שכר.
"פיפ"א: חשיפה" הוא מסמך נוקב לא רק לאוהדי כדורגל. למעשה, החשיבות שלהם פה משנית, משום שהסדרה לא עוסקת במשחק עצמו, היא מנתחת את הטבע האנושי של שיכרון הכוח, תאוות הבצע והשחיתות שפשו בארגון שלם כסרטן עם גרורות. המיני-סדרה הזאת מומלצת לכל מי שרצה לדעת מדוע כדור הפתיחה ייבעט ביום ראשון הבא, מכל המקומות בעולם, דווקא בדוחא, למי שכבר ידע על הנסיבות ורצה לצלול עוד יותר ובמיוחד למי שמהופנט ממנגנוני שחיתות מסואבים, שקיימים, בעוצמות שונות, גם היום. וכן, גם לאלה שהיו זקוקים להוכחה שלפעמים הפשע כן משתלם.