ג'רארד פיקה חובב כדורסל, זה בסדר, אבל הציוץ שלו אתמול (רביעי) הפתיע מאוד. גם בגלל שזה היה על כדורסל מכללות, אבל בעיקר בגלל שהוא בקושי היה בן שנתיים.
"אוניברסיטת מישיגן. כדורסל. 1989." צייץ בלם נבחרת ספרד, שתפתח מחר את הופעותיה במונדיאל. "אלופת המכללות. זו לא תהיה הפעם הראשונה שזה קורה. כולנו מאוחדים, עכשיו יותר מתמיד".
עוד בנושא:
עוד התפוצצות של ספרד: על השערורייה הגדולה בתולדות הלה רוחה
פרננדו היירו: "לא אשנה ביומיים את העבודה שנעשתה פה במשך שנים"
המלחמה האבודה של סרחיו ראמוס: מאחורי הקלעים של פיטורי לופטגי
בכך יצר פיקה מכונת זמן, והקרדיט לו עד שיוכח אחרת - על מציאת סיפור מושלם בהתאמתו לסיפור אליו נקלעה נבחרתו אתמול. כל כך מתאים, כל כך מדהים, עד כדי מבוים. אז יאללה, בואו נצא למסע זריז, מ-2018 ל-1989, בין ספרד למישיגן; בין סוצ'י, רוסיה, לסיאטל, וושינגטון. וכן, אפילו בין גלן רייס לגלן רייס. הבטחנו מדהים - אז נקיים.
את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מישיגן, 1988-89, אימן ביל פרידר. זו היתה העונה התשיעית שלו בקבוצה, וזו היתה עונה טובה. 7:30 היה המאזן, ולפני טורניר ה-NCAA לקביעת האלופה מישיגן דורגה במקום השלישי במדינה על ידי סוכנות AP (במונדיאל זה, אגב, ספרד מדורגת שלישית בסוכנויות ההימורים).
יומיים לפני פתיחת הטורניר, פרידר הודיע שהוא קיבל את הצעת אריזונה סטייט ויעבור לאמן את המכללה בעונה הבאה. מאמן מודיע על מעבר למשרה אחרת בתום הטורניר, יומיים לפני פתיחתו - נשמע מוכר, הא?
רק שבראש הפירמידה הניהולית עמד איש קשה ומיתולוגי, בו שמבקלר. הוא היה אחרי 20 שנה בתפקיד מאמן הפוטבול של האוניברסיטה, ורק נכנס לתפקיד האדמיניסטרטיבי. הוא בעיקר היה אדם גאה, והוא לא היה מוכן לשמוע שהמאמן של הקבוצה שלו נמצא עם ראש במיטה אחרת.
אז הוא פיטר אותו במקום. "איש מישיגן יאמן את מישיגן", הוליד "בו" את אחד הציטוטים האלמותיים בתולדות ספורט המכללות האמריקאי. לא עזרה העובדה שלפחות מבחינת רזומה, פרידר אכן היה מישיגנר. הוא למד שם, הוא עבד שם כמעט 20 שנה כמאמן וכעוזר. כלום לא עזר - עבור שמבקלר, אתה צריך להיות 100% מחויב או 0% נוכח. אין באמצע. בוס קשוח וגאה מפטר מאמן שהצהיר שהוא עובר למשרה אחרת בתום הטורניר, יומיים לפני פתיחתו - באמת מוכר, לא? פיקה, אתה שובב.
את המושכות הפקיד בו בידי אדם שכבר היה במערכת, העוזר סטיב פישר, שבכלל לא למד במישיגן. כוכב הקבוצה דאז, גלן רייס, חשב שהעונה היתה גמורה. שממהלומה פנימית כזו מישיגן לא תתאושש. "איבדנו את המאמן, וחשבתי שאולי ננצח את המשחק הראשון, וגם זה, אולי", אמר לפני כמה שנים. אבל לשמבקלר יש ציטוטים של פעם במילניום, והוא נכנס לחדר ההלבשה לפני המשחק הראשון בטורניר ואמר לרייס ולחבר'ה:
"אתם אנשי מישיגן, אתם בקבוצה של מישיגן, ואנחנו הולכים לעשות את זה בדרך של מישיגן, ואתם הולכים לנצח".
בסיבוב הראשון הם אכן ניצחו, את קסאבייר, 87:92, כשרייס משחק את כל 40 הדקות וקולע 23 נקודות. במשחק השני הם גברו על דרום אלבמה, 82:91; רייס הפגיז 37 והוריד 8 ריבאונדים. במשחק השלישי זו כבר היתה צפון קרוליינה, שהדיחה את מישיגן בשנתיים שלפני כן. הפעם הוולברינס ניצחו, שוב 87:92 - נכון, רייס הצטיין עם 34. "היינו כמו סופרמן וזרקו עלינו קריפטונייט, אבל פתאום - הקריפטונייט לא הפריע לנו", שחזר אבא של גלן רייס ג'וניור. "הרגשנו שאנחנו יכולים לנצח את כולן".
המשחק הרביעי היה בלואאוט, 65:102 מול וירג'יניה, עם 32 של רייס. בפיינל פור חיכתה הקבוצה הטובה במדינה באותה עונה, אילינוי - מולה הפסידה מישיגן פעמיים קודם לכן. במצב של שוויון 81:81, ארבע שניות לסיום, שון היגינס השחיל ריבאונד לרשת, 81:83. אחרי פסק הזמן אילינוי הוציאה כדור - אבל רייס חטף אותו וגמר את המשחק, תוספת יפה ל-28 נקודות.
בגמר חיכתה סיטון הול. רק היא עמדה בין מישיגן לבין אליפות ראשונה אי פעם. כשהזמן הסדיר אזל לוח התוצאות הראה 71:71, הארכה. דקה לסיומה סיטון הול הוליכה בשלוש נקודות, אבל סל של טרי מילס צימק לנקודה, ושלוש שניות לסיום רומיל רובינסון קלע 2 מהקו כדי לקבוע את תוצאת המשחק, 79:80, ואת אחת ההופעות הזכורות ביותר של קבוצה בטורניר - ושל שחקן. רייס קלע 31 באותו ערב (11 ריבאונדים), ואת הטורניר סיים כמצטיין עם 184 נקודות, שיא שנשמר עד היום. בארון של מישיגן, גם התואר הזה נשמר עד היום - קבוצת הכדורסל לא זכתה באליפות נוספת, למרות שבתחילת הניינטיז כיכבו שם הפאב-פייב (למי שלא ראה את הסרט: לך לראות). "הדהמנו את העולם", העתיק רייס את הפתגם של עלי, ובצדק.
תקציר הגמר הדרמטי
זה סיפור נפלא ונפלאה עוד יותר העובדה שפיקה בחר להשתמש בו. לא כל אחד יודע להרים עלילה כמו בו שמבקלר, אבל הבלם בהחלט בכיוון. וכשלופטגי בתפקיד פרידר הנוטש יומיים לפני, והיירו פישר, המחליף בעל כורחו, ורוביאלס זה "בו" - אז אפשר להוסיף לפנטזיה המשוכפלת של פיקה גם את גלן רייס ג'וניור, שבעצמו גרם העונה לשערוריות בכמות של 1989 עד 2018, ומאמריקה ועד רוסיה, וחזרה - והערב בתל אביב, אחרי גלות בת חודשים, יהיה רחוק 40 דקות מלגזור רשת ראשונה בליגה בכירה. כשאבא רייס עשה את זה, אז, בסיאטל, גלן הבן עוד לא נולד.
ונבחרת ספרד, המישיגן של סיפורינו, מתחילה היום במסע של שבעה משחקים עד לגביע. וזה כדורגל ולא כדורסל, ובוגרים ולא קולג', ו"לה רוחה" ולא "גו בלו!", אבל אם וכאשר היירו יעשה פישר - הציוץ של פיקה יהפוך לסרט הספרדי הכי אמריקאי שראינו.
orenjos@walla.co.il
