"המונדיאל הזה בכלל לא מעניין את הרוסים", אמרו לי עזיז ונאסר, שני אוהדים סעודים שהרחיקו מריאד עד מוסקבה על מנת לתמוך בנבחרתם במשחק הפתיחה של המונדיאל. יש להם סיבה טובה להתרשם כך. פגשתי את הצמד בארבאט - המדרחוב הראשי והחשוב ביותר של מוסקבה. יש שם אינספור חנויות, בתי קפה, ציירים, מופעי רחוב. הוא שוקק ולא נח לרגע. אחד המשוררים הדגולים ביותר של ברית המועצות חיבר עליו להיט רומנטי עוצר נשימה. חרשתי את ארבאט אתמול, ולא ראיתי אפילו אוהד אחד בחולצת נבחרת רוסיה.
וזה מדהים. כי היו שם לא מעט ארגנטינים שכבר מתכוננים למשחק שלהם מול איסלנד בשבת. ראיתי הרבה חולצות ירוקות של מקסיקו, ואפילו כמה כובעי סומבררו צבעוניים. היו פרואנים, רובם עם חולצות של פאולו גררו - לו היו הרוסים בקיאים בסוגיה ושנונים מספיק, הם היו מציעים להם לשתות תה. היו מרוקאים, אוסטרלים, גרמנים, טוניסאים, והפארסה הגיעה לשיא כאשר הופיע גם אוהד עם חולצה כחולה של לורנצו אינסינייה. ההחלטה של ג'אמפיירו ונטורה להושיב את כוכב נאפולי על הספסל בפלייאוף נגד שבדיה עלתה לדעת רבים לסקואדרה אזורה ביוקר, והיא מחוץ לגביע העולם, אבל הנה לכם - מעריץ שלו הופיע אתמול בארבאט בכל זאת. לעומת זאת, לא נצפה איש בחולצה של אלכסנדר גולובין או אלן דזאגוייב. אם תרצו, היו בארבאט יותר אוהדי איטליה מאשר אוהדי רוסיה.
עוד בנושא:
הציוץ של פיקה עוד יהפוך לסרט: נבחרת ספרד תנסה להתבסס על "תקדים מישיגן 1989"
פרננדו היירו: "לא אשנה ביומיים את העבודה שנעשתה פה במשך שנים"
סטניסלב צ'רצ'סוב: "מקווים שנשנה את דעת הקהל"
אוהדי רוסיה עובדים בזמן משחק הפתיחה
זו הגזמה, כמובן, אבל הפסימיות בקרב הרוסים שוברת שיאים. במשאלים אינטרנטיים, חוזים כ-75 אחוזים מהמשיבים כי המארחת תודח בשלב הבתים. הנתון הזה חסר תקדים, וההתלהבות מפתיחת הטורניר הגדול בתולדות המדינה לא מורגשת כלל. האוהדים הזרים מאירים ומעירים את מוסקבה, העיתונאים נוהרים ללוז'ניקי, כל הנבחרות כבר נחתו, אבל למקומיים לא אכפת. הרמה העלובה (בעצם, המילה עלובה היא סוג של מחמאה במקרה זה) במשחקי הידידות האחרונים מול אוסטריה וטורקיה, הצליחה לכבות את הניצוץ אפילו בעיני האוהדים האופטימיים ביותר.
שלא תהיה טעות - הרוסים אוהבים כדורגל. זהו ענף הספורט הפופולרי במדינה למרות תחרות קשה מאוד מצד הורי קרח. "היית צריך לראות מה הלך ברחובות כאשר ניצחנו את הולנד ביורו 2008", אמר לי מקסים, חובב כדורגל מושבע שנסע מהעבודה הביתה ברכבת תחתית וניהל דיון ער עם חברו על הסיכויים של ליאו מסי לזכות בגביע העולם. אז למה לא רואים חולצות של נבחרת רוסיה ברחובות עכשיו? "כי כולם בעבודה. גם משחק הפתיחה יוצא בשעה לא נוחה. 18.00 ביום חול, רוב האנשים אפילו לא יספיקו לראות אותו", השיב מקסים.
נו באמת. בפעם הראשונה, וכנראה האחרונה, מארחת רוסיה את המונדיאל, ואנשים לא לוקחים חצי יום חופש? אפשר אולי להבין שהמוסקבאים עדיין לא חוגגים ברחובות, אבל איפה החבר'ה מהערים האחרות שקנו כרטיסים למשחק הפתיחה? אם הסעודים הגיעו, איפה הרוסים מרוסטוב, וולגוגראד וקאלוגה? אולי הם עוד בדרך, אבל כעת הבמה שייכת לפרואנים שבכלל לא מקיימים אף משחק במוסקבה.
אין דגלים, רק מסי שפותח חשבון בנק
ואולי לא צריך לבוא בטענות לאוהדים הפשוטים, כי האחריות המרכזית ליצירת האווירה מוטלת על המארגנים, ולפי שעה הם נכשלו במשימתם באופן מוחלט. לא רק לאורך כל ארבאט, אלא גם בעשרות רחובות מרכזיים נוספים בבירת רוסיה בהם טיילתי אתמול, לא נראתה התייחסות למונדיאל. אין דגלי רוסיה, אין דגלי ברזיל, אין לוגו, אין זכר לקמע של הטורניר - הזאב החביב בעל השם האומלל זביוואקה שלא ניתן לקריאה ולהבנה עבור אנשים אשר אינם מדברים רוסית. ההתייחסות היחידה לגביע העולם שבלטה לעין היתה דיוקן של מסי בפרסומת גדולה של אלפא בנק, עם הכיתוב "פתח חשבון". אולי הפרעוש עוד יסגור איתם חשבון על כך.
אין גם הוראות מסודרות לתיירים. קשה להאמין, אבל לפני שנה, כאשר נערך ברוסיה גביע הקונפדרציות, הסימונים ברכבת התחית היו ברורים יותר. העיתונאים שמגיעים ללוז'ניקי, איצטדיון הפאר של רוסיה ששופץ בהשקעת עתק, לא תמיד מסוגלים להתמצא ולהבין לאן ללכת. יש שתי תחנות רכבת תחתית ליד האיצטדיון, ורוב האנשים יורדים דווקא בתחנה הפחות נוחה, כי איש לא טרח להסביר להם את ההבדלים. בדרך למרכז האקרדיטציה, נתקלים בביתנים בהם מחולקים תעודות אוהד. הם נראים כמו מבנים זמניים בקייטנה באור יהודה, ומוצבים כך שהולכי הרגל נאלצים לרדת מהמדרכה לכביש על מנת לעקוף אותם. ממש בסמוך לאיצטדיון עצמו, נמצא אתר בניה של ממש עם גדרות מכוערים שחוסמים חלק מהשבילים.
עיתונאית רוסיה מתביישת
אווירה של חוסר סדר מורגשת גם בתוך האיצטדיון, ולקראת האימון הפתוח של נבחרת רוסיה לא ידעו המתנדבים כיצד לכוון את העיתונאים ליציע הרלוונטי. אנסטסיה צאפיובה, מגישת טלוויזיה באחד הערוצים של מוסקבה, איבדה את הסבלנות לחלוטין, וזה היה עיתוי טוב לשאול אותה על התרשמותה מההכנות. "אני פשוט מתביישת. חשבתי שרוסיה מסוגלת לארגן טורניר כזה, אבל המציאות עגומה ברמה בלתי נסבלת. הם בקושי הספיקו לבנות את האיצטדיונים בזמן, ונדמה כי לא נשאר זמן לפרטים הבינוניים והקטנים", היא אמרה.
המונולוג של צאפיובה היה ארוך למדי, ולהלן התקציר: "נסענו לאימון של נבחרת פורטוגל, ויש שם שירותים כימיים למבקרים. הכביש בדרך למחנה האימונים של ארגנטינה משובש, ובקושי אפשר לעבור בו. באימון של נבחרת פרו לא היו מים לשתיה. הזלזול בעיתונאים בלתי נסבל. מוכרים במזנונים המיועדים לתקשורת תה וקפה ב-100 רובל. את הפסל של זביוואקה שמוצב בכניסה ללוז'ניקי שכחו להוציא מהניילונים". מי יודע, אולי הניילונים כבר הוסרו נכון לכתיבת שורות אלה, אבל הנקודה הזו סמלית למדי. רוסיה יודעת שהמונדיאל אמור עקרונית להתקיים בה מתישהו. היא עדיין לא הפנימה שהוא מתחיל היום.
האם המאמן הלא נכון פוטר אתמול?
זה תקף גם לנבחרת המארחת שעדיין מחפשת את המערך הנכון. איש לא יודע את ההרכב האופטימלי, וההחלטה של המאמן סטניסלאב צ'רצ'סוב היא תעלומה עבור העיתונאים המקומיים. כל זה גורם לאופטימיות בלתי מרוסנת בקרב האוהדים הסעודים. "אנחנו מסוגלים לנצח, יש תחושה של הפתעה באוויר. יש לנו סגל טוב, התכוננו מצוין, והמאמן שלנו חואן אנטוניו פיצי זכה בקופה אמריקה עם צ'ילה. הוא יודע איך להתמודד בטורנירים הגדולים", הצהירו עזיז ונאסר בחיוך רחב. היה להם ניצוץ שובב של ציפיה ליום כייפי במיוחד. ומקסים? הוא ממש לא חייך. "אנחנו זקוקים לנס כדי לשרוד את שלב הבתים", הוא קבע והתלונן ארוכות על צ'רצ'סוב.
זה לא מפתיע, כי תדמיתו של המאמן הרוסי מעולם לא היתה חיובית, והיא ירדה לשפל של כל הזמנים לקראת הטורניר. ידוענים לא מעטים קראו בגלוי לפטר אותו עוד לפני תחילת הטורניר על מנת להציל את המצב, ואם הרעיון הזה נשמע הזוי ולא מציאותי, באו הספרדים והראו שזה דווקא אפשרי. האם ג'ולן לופטגי היה המאמן הלא נכון ללכת הביתה לפני שריקת הפתיחה? חלק התשובה לכך נקבל כבר הערב, והרוסים זקוקים מאוד לניצחון, אחרת הטורניר יסתיים עבורם עוד לפני שהתחיל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
