מוזר להיזכר בכך עכשיו, כאשר כל רוסיה יצאה לרחובות לחגוג עליה היסטורית לרבע גמר המונדיאל, אבל לפני שנתיים חוותה הנבחרת רגע שפל קטסטרופלי מבחינה תדמיתית. התבוסה 3:0 לויילס במשחק הנעילה בשלב הבתים ביורו 2016, אשר התרחשה בטולוז ובעקבותיה הגדירו בתקשורת השחקנים טולוזרים, לוותה באירוע מחפיר במיוחד - סרט הקפטן נותר מיותם.
רומן שירוקוב היה הקפטן הרשמי של רוסיה בטורניר, אך הוא ישב על הספסל בשני המשחקים הראשונים, בעוד ואסילי ברזוצקי ממלא את מקומו. נגד הוולשים פתח שירוקוב עם הסרט, אך היה חלש להחריד והוחלף בתחילת המחצית השניה על ידי אלכסנדר גולובין. במקום להעניק את הסרט למחליפו, הוא פשוט זרק אותו לעבר הקשר הצעיר, אשר החל לחפש את הכתובת הסופית למשלוח. ואסילי כבר לא היה על המגרש בגלל פציעה, אז גולובין הלך לאחיו התאום אלכסיי ונתקל בסירוב. היעד הבא היה סרגיי איגנשביץ', אך גם הוא לא הסכים לקחת אחריות והצביע על איגור אקינפייב. גולובין האומלל רץ עד השוער - והפעם לא היתה בעיה. אקינפייב ענד את הסרט בטבעיות. בסיום המשחק, הוא גם היה היחיד שניגש ביוזמתו להודות לקהל הרוסי המתוסכל ביציע. כל היתר מיהרו לחדרי ההלבשה.
עוד בנושא
אקינפייב נתן את האות לחגיגות: רוסיה הדיחה את ספרד בפנדלים בשמינית
דזיובה: "אחרי כל החרא שאכלנו הגיע הזמן לחגוג". צפו בטירוף בחדר ההלבשה
בדרך להפתעה בגמר? רוסיה מול קרואטיה ברבע הגמר ביום שבת ב-21:00
ספרד שבורה, אנדרס אינייסטה בכה ופרש: "זה היום הכי עצוב בקריירה שלי"
פשע נגד הכדורגל: כשהטיקי טאקה של נבחרת ספרד הפך לגיהינום לעיניים
כוכב על או פרה קדושה מיותרת?
אלה היו הנסיבות הביזאריות בהן קיבל אקינפייב את הכבוד במדים הלאומיים, באיחור ניכר, על אף שבקבוצתו היחידה בקריירה, צסק"א מוסקבה, הוא משמש קפטן מאז - תחזיקו חזק - 2008. אלא שההבדל הזה מצביע על המחלוקת העמוקה שהיתה בקרב האוהדים לגבי דמותו של השוער המיתולוגי. לצופה מבחוץ אולי נדמה כי אקינפייב היה מאז ומתמיד בקונצנזוס, אך המציאות שונה בתכלית. העם הרוסי היה קרוע בין תומכיו למתנגדיו, וזה קשור בעיקר לאהדת המועדונים. אוהדי צסק"א מסוגלים ללכת אחרי אקינפייב באש ובמים, ורואים בו ספורטאי למופת ואייקון תרבותי. אוהדי ספרטק וזניט סבורים אחרת, ועבורם אקינפייב הוא שחקן מוערך יתר על המידה אשר הפך לפרה קדושה שלא לצורך, ללא הצדקה.
מאז תחילת המונדיאל יצא לי לדבר עם עיתונאים ואוהדים לא מעטים על דמותו. היו שהיללו את השוער והדגישו את קור הרוח, הנסיון, יכולת העמידה תחת לחץ וכושר המנהיגות. אחרים סירבו להכיר בתוקף בכל התכונות האלה. "אי אפשר לגעת באקינפייב. בצסק"א אסור להרים עליו את הקול, כי הוא מעל הקבוצה. הוא מתאמן אם בא לו, ולא מתאמן אם לא בא לו. הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא בטוח שהמעמד שלו לא יוטל בספק לעולם. כל עוד הוא כשיר, הוא ישחק בצסק"א ובנבחרת, וזהו", סיפר פרשן מסוים שהעדיף לא לחשוף את שמו.
"אני צריך לתלות את עצמי עכשיו?"
אופיו של אקינפייב באמת לא פשוט. הוא אדם מופנם מאוד, שלא מרבה להתראיין ולא אוהב לחשוף את חייו האישיים. המנהיגות שלו שקטה במיוחד. כפי שמספר ביברס נאתכו, אשר בילה ארבע שנים לצידו בחדר ההלבשה של צסק"א: "איגור מדבר רק כאשר באמת יש בכך צורך". תגובותיו לתקשורת עשויות לעתים להיות ציניות למדי. כך, למשל, הוא תהה אל מול המצלמות אחרי הטעות הגסה שהובילה להפסד למקסיקו ולהדחה מגביע הקונפדרציות לפני שנה: "אתם יכולים לבקר אותי, בבקשה. מה אני צריך לעשות עכשיו? לתלות את עצמי?"
לו היתה זו השגיאה הראשונה במעמד משמעותי, אוהדים היו מקבלים זאת בסלחנות גדולה יותר, אך זה לא המצב. אקינפייב הוא שוער יציב עם אינסטינקטים מדהימים, והוא לא מרבה לעשות שטויות - אבל משום מה בוחר את העיתוי האומלל ביותר כדי לפשל. במונדיאל 2014 הוא עשה זאת פעמיים. תחילה שמט השוער כדור פשוט מאוד לרשת במשחק מול דרום קוריאה, ורוסיה סיימה בתיקו. לאחר מכן, כאשר נדרש ניצחון על אלג'יריה במחזור האחרון, הוא יצא רע מאוד לכדור גובה ואיפשר לאיסלאם סלימאני להשוות ולהעיף את הרוסים מהטורניר. והדעות נחלקו כרגיל. אוהדי צסק"א הגנו על אלילם ואימצו את הגרסה של פאביו קאפלו לפיה השוער סונוור על ידי הזרקורים. אוהדי ספרטק זעמו ודרשו להדיחו מהסגל.
שיא חיובי נדיר ושיא שלילי נלעג
וזה תקף לכל ההיבטים האפשריים. מעריציו של אקינפייב אוהבים להזכיר את העובדה שהוא שיאן כל הזמנים במשחקים ללא ספיגה, תוך שהוא חולף על פני לב יאשין ורינאט דסאייב. מנגד, שונאיו לעגו לו ללא הפסקה על השיא השלילי המדהים של 43 משחקים רצופים עם ספיגות בליגת האלופות על פני יותר מעשור. תומכיו מדברים על כך שמנצ'סטר יונייטד שקלה לרכוש אותו בזמנו, ואלכס פרגוסון פירגן לו בלי סוף. הספקנים מתייחסים לכך בזלזול - כי הרי הוא נשאר בצסק"א, טען שלא שמע אף פעם על הצעה רצינית, ועכשיו כבר לא יעזוב את מוסקבה לעולם. מבקריו טוענים שהוא פחדן ששומר על עצמו ומהסס לתקל את חלוצי היריב. מהלליו טוענים מנגד כי אקינפייב עבר שתי פציעות ברכיים קשות מאוד שסיכנו את הקריירה שלו, ותמיד חזר טוב יותר ונחוש יותר מבעבר. אוהדי צסק"א ידעו תמיד שהוא חייב להיות הקפטן הלאומי. אוהדי ספרטק סברו שאסור בשום אופן לתת לו את הסרט.
אז לפני קצת יותר משנה הוא קיבל את הסרט הזה אחרי פרישתו של ואסילי ברזוצקי מהנבחרת, ודעת הקהל לא היתה אחידה, אבל אחרי הפארסה מול ויילס הדבר התקבל בכל זאת בהבנה. איך שלא תסתכלו על זה, פשוט לא היו מועמדים אחרים לתפקיד, כי הרי גם איגנשביץ' כבר פרש - הבלם בן ה-38 שהפך אתמול לשחקן המבוגר ביותר שכובש שער עצמי בתולדות המונדיאל הוחזר בבהילות ובהפתעה רק חודש לפני פתיחת הטורניר הביתי. העובדה כי המאמן סטניסלב צ'רצ'סוב הוא איש ספרטק שמזוהה מאוד עם המועדון הקלה על האוהדים האדומים-לבנים לקבל את החלטתו. צ'רצ'סוב הוא גם שוער עבר, אשר מבין את נפשו של אקינפייב טוב הרבה יותר מאחרים. זאת ועוד - צ'רצ'סוב היה הקפטן הראשון של רוסיה אי פעם. הוא ענד את הסרט במשחק הבכורה של הנבחרת אחרי התפרקות ברית המועצות. וכך הפך אקינפייב לשוער הראשון בתולדות המדינה שזכה לתפקיד באופן קבוע. ארבעת השוערים שקדמו לו היו קפטנים זמניים.
סגירת המעגל מול ספרד אחרי עשור
הפיאסקו מול מקסיקו לפני שנה גרם לרבים לפקפק בבחירה. אולי באמת כדאי לו לתלות את עצמו וזהו? אנטולי בישובץ, מאמן עבר שנוי במחלוקת, אף הציע לזרוק את אקינפייב מהנבחרת לצמיתות. "יש לו הרבה בעיות", הוא אמר. במהלך השנה האחרונה, היו שטענו כי שוער זניט הצעיר, אנדריי לוניוב, מגלה יכולת טובה יותר. זה לא הזיז לצ'רצ'סוב. עבורו, אקינפייב היה ונשאר מספר אחת, ונסיונו העצום היווה נכס נדיר. בגדול, הוא השחקן היחיד בסגל שניתן להגדיר ככוכב ברמה בינלאומית. יש שחקנים עם פוטנציאל, כמו גולובין, רומן זובנין ודאלר קוזיאייב, אבל רק אקינפייב ראה כבר הכל, והיה שותף להישגים הגדולים ביותר של הכדורגל הרוסי.
הוא היה בין הקורות, כנער צעיר, כאשר צסק"א זכתה בגביע אופ"א ב-2005. הוא היה שם כאשר רוסיה של חוס הידינק דהרה לחצי גמר יורו 2008, והיה אחד השוערים הטובים באליפות. רק מול ספרד הוא ספג הרבה יותר מדי - תבוסה 4:1 בשלב הבתים לוותה בהפסד 3:0 בחצי הגמר. שביעיה בצמד מפגשים זה לא ממש נעים. אז אתמול ניתנה לו ההזדמנות לסגור בחלוף עשור את החשבון הפתוח עם אנדרס אינייסטה, דויד סילבה וסרחיו ראמוס. עם איגנשביץ' ויורי ז'ירקוב הוותיקים, שהיו אף הם באליפות אירופה ההיא, הוא התייצב מול ספרד במשחק שהסיר את כל הספקות.
"בשורה אחת עם לב יאשין"
במהלך 120 הדקות אמנם לא נדרש אקינפייב לעבודה מרובה מדי מול הנעת הכדור האינסופית של הספרדים, אך בכל זאת רשם מספר הצלות טובות, וחשוב מכך - לא שגה ברגע האמת. הוא ניווט את העורף, היה אחד המצטיינים של התיקו ההירואי שהושג עם המון יזע, ואז, בדו קרב הפנדלים, הבמה כבר היתה שלו. הדיפת הבעיטה של קוקה היתה קריטית. את הכדור המכריע של יאגו אספאס הוא עצר עם הרגל, כאשר כבר זינק לפינה, והמהלך הזה הכניס אותו מיידית לספר הזהב של הכדורגל הרוסי. "רגל האלוהים", הגדירו אותה בתקשורת. בספורט אקספרס הגדילו לעשות עם האמירה הנחרצת: "במשחק מול ספרד התייצב אקינפייב בשורה אחת עם יאשין. בגביע העולם הביתי, הגיבור שלנו היה חייב להיות שוער על".
וכן, גם אוהדי ספרטק וזניט הריעו. התוויות הוסרו. הספקות נשכחו. אקינפייב הוא לא סתם קפטן. הוא הרבה מעבר לכך. עבור רבים, הוא יאשין החדש. ולכו תדעו לאיזה מעמד הוא יגיע אם מסע הקסם של המארחת יימשך גם נגד קרואטיה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
