בואו נתעכב על העקב.
בדקה ה-56 לוקאס הרננדז העביר כדור לקיליאן אמבפה. על קו הרחבה הוא היה, ברדיוס של חמישה מטרים ממנו ארבעה שחקנים - ורטונגן, אלדרווירלד, קומפני ודמבלה. בקו אחד עם האויב אוליבייה ז'ירו, החלוץ המוחמא פרקטית ומושמץ סטטיסטית של נבחרת צרפת. הכדור הגיע אל הפלא בן ה-19 כשהוא עם הגב לז'ירו ועם הפנים לספסל, שום חלק בו לא פנה לעבר השער. הוא נישק את הכדור ברגל ימין, משם פליק, ועם העקב של השמאלית הוא גלגל את הכדור כל כך יפה עד שזה עשה לך חשק לצרוח.
והנה ז'ירו, מר אפס גולים בטורניר, מוצא את עצמו כשרק קורטואה בינו לבין השער הראשון שלו והשער הכי מפורסם במונדיאלים מאז אחד מהשניים של דייגו מראדונה ברבע של 86' - תבחרו איזה שתרצו. רק שמראדונה לא השאיר יד לגורל (סליחה), ודפק סלאלום שכולו הוא, לא סמך על חבריו, בין אם מוכשרים הם ובין אם בולי עץ. אבל ז'ירו חת'כת לוג וז'לוב, ואולי, בעצם, אם קיליאן הפקיד את גורל השער הזה ברגליו, לא טמונה בו הגאונות הארמנדואית. אבל די, שום סיכוי שנתלה אשמה ולו הקטנה ביותר בשחקן הנפלא ביותר שראינו זה שנים; ביהלום המונדיאל הזה. הגול והכל על ז'ירו, שלקח לנו את שער הדור, ולכל אלה שחושבים שאני מגזים - זה גביע העולם, הכול גדול יותר, הכול נזכר, הכול משמעותי. מיליארד צופים ביוטיוב לא טועים, ותודות לאוליבייה העקב הזה של אמבפה אט-אט יישכח בדפי ההיסטוריה והגוגל.
תתבייש, ז'ירו, תתבייש.
עוד בנושא
גמר מונדיאל שלישי בתולדותיה: 0:1 לצרפת על בלגיה בחצי הגמר
רבבות חגגו בשאנז אליזה: "צרפת חזרה להיות מעצמת כדורגל"
אמבפה "רוצה לישון עם הגביע", הנרי משתתף בחגיגות: התגובות
"אנטי-כדורגל": קורטואה תוקף את צרפת, בלגיה "מרגישה נורא"
אומטיטי עשה היסטוריה, הגנת צרפת כיכבה: מספרי חצי הגמר
אבל זה ז'ירו, וזה החלוץ הפותח של צרפת, שכפי שכתבנו אתמול, כבר זכתה במונדיאל עם חלוץ מרכזי שכבש אפס גולים בטורניר שלם. וזו בעצם צרפת. אומת כדורגל שיש לה הכול אבל תמיד תזייף קושי כדי שנעריך את מה שהיא שווה (והיא שווה). לכו אחורה: עם הסגל העמוס הזה היא גירדה 1:2 על אוסטרליה, טייחה 0:1 על פרו, הרדימה ב-0:0 מול דנמרק, גם במשחק בו היא התפרעה ועינגה, מול ארגנטינה, היא ניצחה על חודו של גול, את אורוגוואי הכניעה בהפרש כפול - היחיד שלה בטורניר הזה - רק בזכות מוסלרה; ואתמול.
זה טורניר מינימליסטי של צרפת - הפרשים דחוקים, הקהל הכי חלש במונדיאל (אתמול: תצוגת העידוד החלשה ביותר בה נכחתי בשלושה טורנירים גדולים) וחלוץ של אפס גולים. המרשימים: השוער לוריס עם הצלת ענק פר משחק; ההגנה כובשת, ליטרלי - פבאר, איזה גול בשמינית; וראן נגח את הסלסטה ברבע ואתמול אומטיטי התכבד, והחוליה עוד לא בת 23, בממוצע. ווי, אמפו!
שיהיה ברור, אין בטור זה ביטול למעשי הטריקולור. הם כאן בזכות, הם ניצחו את הבית בקלות, הם העיפו את ארגנטינה בצדק, הם הראשונים להתמודד (די בקלילות) עם אורוגוואי, ואמש, הם לקחו את ההתקפה הכי טובה בטורניר, זו שהשפריצה 14 גולים בחמישה משחקים, והפכו אותה לצימוק משעמם וחסר אונים. להזאר הם נתנו חצי שעה פנויה, וזהו; לדה בראונה פחות. את לוקאקו הם העלימו לגמרי. צרפת הזו אלו שש דקות של תוספת הזמן, בהן שיחקו רק 13 שניות של כדורגל, בהן היו רק שתי הזדמנויות ודווקא לנבחרת שהובילה, ושתיהן הלכו החוצה. כי חס וחלילה שזה ייגמר 0:2.
זה היה 0:1 כל כך משכנע, שאמש, עם שריקת הסיום בסנט פטרסבורג, החגיגה הצרפתית על הדשא היתה כמעט בלתי מובנת. בפרפזה על דבריו של הגאון ר' מריו לבית באלוטלי, לא היה ברור מדוע חבורה של שחקנים שעשתה דבר כל כך טריוויאלי - לשתק את בלגיה בדרך לגמר - מתפרעת בשמחה כזו. על יעילות כזו צריך ללחוץ ידיים ולקרוא לזה יום. "זה הרגיש לי כמו משחק של אתלטיקו מדריד וזה גרם לי להרגיש בבית", סיכם אנטואן גריזמן, מר יעילות בפני עצמו (מעורב בארבעה שערי נוקאאוט - מקום 1 בטורניר), את כל התורה.
ואת התורה הרחבה עוד יותר הסביר לי לפני כמה ימים העיתונאי הבכיר של ל'אקיפ, וינסנט דולוק. אנחנו הצרפתים, אמר, יש לנו DNA הגנתי. אנחנו רוצים שלושה קשרים אחוריים. הם רצו את ז'ירו כ-9-בלתי-משויף. ככה לקחנו ב-98', הוא מזכיר. עם כל הכבוד לזידאן ולגמר המוחץ מול ברזיל, גם אז זה היה גמר שהושג בזכות מינימליזם, תחת וקלאץ'. בשמינית: 0:1 קשוח משער זהב של בלאן מול פראגוואי בדקה ה-114; פנדלים מול איטליה ברבע, אחרי 0:0 ב-120 דקות; מהפך 1:2 מול קרואטיה, כשאת הצמד כבש המגן ליליאן טוראם; ולגמר ההוא חוקים משלו. ככה גם ביורו 2000: 1:2 על ספרד ברבע, 1:2 על פורטוגל עם מהפך וגול זהב (זידאן, 117), 1:2 בגמר מול איטליה עם שוויון בדקה ה-93 (וילטורד) ושער זהב של גביע (טרזגה, 103).
אבל אף אחד לא זוכר - לא את פראגוואי ולא את איטליה, לא את קרואטיה ולא את פורטוגל. זוכרים את ההנפה, ובמקרה הטוב את הגמר. וצרפת רחוקה משחק אחד מהגאולה.
אתמול במסיבת העיתונאים המאמן דשאן האפיר עוד יותר את הנבחרת שלו, כשהחמיא במיוחד לקשיחות המנטלית, לסולידריות ולהפגנת הקבוצתיות. כמו שהוא מדבר, כמו שהוא שיחק, ככה הנבחרת שלו משחקת. וגם כשיש נגיעות גאונות - של אמבפה, של גריזמן, של פוגבה - תהיו בטוחים שז'ירו ידאג להשאיר את העסק צרפתי למהדרין: סולידי, לא מנקר עיניים, 0:1 קטן במקום 0:4 משכנע. נבחרת צרפת משחקת כמו סלע, מרגישה כמו סלע, נראית כמו סלע ומרתקת כמו סלע. וכשמסתכלים על טבלת הגמרים ב-20 השנים האחרונות, ובה הטריקולור עם 5 הופעות בגמרים של מונדיאל ויורו מתוך 11 הטורנירים האחרונים, מבינים: סלעים טובים בכדורגל.
orenjos@walla.co.il