אחד ההיבטים המיוחדים בסיקור מונדיאל הוא האפשרות לפגוש כוכבי עבר במרכזי התקשורת וביציעים. זה נחשב לסוג של "הישג" עיתונאי משונה עליו מספרים לעמיתים. "נתקלתי עכשיו בגלן הודל", "ראיתי את רוברטו אז'אלה במעלית". אלה רגעים של ריגוש קל, גם אם הוא חולף תוך שניות. עכשיו תארו לעצמכם שיש הזדמנות לראות מקרוב עשרות כוכבי עבר גדולים בבת אחת. ולא סתם במעלית, אלא לצפות בהם משחקים כדורגל ברצינות ובהקרבה. זה אמור להיות שואו אדיר שימשוך תשומת לב בקנה מידה פנומנלי.
ובכן, אתמול (חמישי) היה במוסקבה שואו כזה, והיה שם עיתונאי אחד בלבד מכל העולם - עבדכם הנאמן. אולי פספסתי מישהו, כמובן, ובפועל היו שלושה, אבל זה לא משנה. היה זה מחזה סוריאליסטי באופן קיצוני, בלתי נתפס עד כדי אבסורד. עשרות כוכבי על נתנו הצגה על הדשא באולם פרובינציאלי צנוע, אשר קצת מזכיר מתנ"ס, אל מול יציעים ריקים. היו שם בקושי כ-300 רוסים שדיברו בטלפון תוך כדי משחקים ויצאו בתדירות גבוהה למזנון עלוב, עם מבחר דל של אוכל עבש שלא היה מתאים אפילו לאיצטדיון באשקלון. מול מגרש קט-רגל ניצבה במה מאולתרת שנדבקה עם פלסטר, ועליה ארבעה אנשים, אשר שניים מהם הנחו את האירוע והכריזו על כל שער וכל כרטיס צהוב בשתי שפות, בעוד תפקיד שני הנוספים אינו ידוע.
קוראים לזה "סופר-קאפ האגדות", ובאתר האינטרנט של המפעל נטען: "מדובר בפרויקט חדש שאין לו תקדים". ואכן, זו האמת. שמונה נבחרות נוטלות חלק בטורניר המיוחד הזה, על מגרש דשא מלאכותי באורך 48 מטרים על 24 מטרים, עם שערים ברוחב חמישה מטרים וגובה שני מטרים. כל משחק נמשך 40 דקות ומחולק לשתי מחציות. לכל קבוצה חמישה שחקנים ושוער על הדשא, אין הגבלה על חילופים, ואפשר לבצע אותם גם תוך כדי שטף המשחק. כל שחקן יכול לצאת ולהיכנס חזרה ככל העולה על רוחו של המאמן.
עוד בנושא
הביקורות על אמבפה גוברות, מונייה: "נראה שמישהו משפיע עליו לרעה"
נסטור פיטאנה נבחר לשפוט את גמר המונדיאל בין צרפת וקרואטיה
דאליץ': "האנגלים לא כיבדו אותנו, חוללנו פלאים עם לב ותשוקה"
"מודריץ' מעצב את נבחרת קרואטיה, אולי גם את המונדיאל כולו"
הנבחרות חולקו לשני בתים, ולכן לכל אחת היו שלושה משחקים - 12 משחקים בשלב הבתים במצטבר. ארבעה הראשונים התקיימו ביום שלישי, כאשר כל העולם ואישתו התכוננו לקרב בין צרפת לבלגיה בסנט פטרסבורג, אבל שמונה נערכו אתמול, בין 12 בצהריים לשמונה בערב. ביליתי שמונה שעות במתנ"ס הזה, והיתה זו חוויה מופלאה.
תשפטו בעצמכם. נבחרת כוכבי אירופה הציגה, בין היתר, את חריסטו סטויצ'קוב על תקן מאמן-שחקן, יארי ליטמנן, גאיסקה מנדייטה, פרנק דה בור, יורדן לצ'קוב, מיצ'ל סלגאדו, פייר ואן הוידונק, תומאס הלבג, דאריו שימיץ' ואנטוניס ניקופולידיס בשער. נבחרת אמריקה היתה מפוארת אפילו יותר, עם קאפו, ריבאלדו, אלדאיר, בבטו, הרנאן קרספו, ז'וליו באפטיסטה, בלטי, מריו ייפס ופאריד מנדראגון. איטליה התייצבה עם פרנצ'סקו טוטי כקפטן, ג'אנלוקה זאמברוטה, לואיג'י די ביאג'ו, סטפנו פיורה, כריסטיאן אביאטי, מאסימו אודו, מרקו דלווקיו ופאולו מאלדיני כמאמן. מצרפת הגיעו לורן בלאן, כריסטיאן קארמבו, ונסאן קאנדלה, לודוביק ג'ולי, סידני גובו ופרדריק דהו. גרמניה שלחה את טורסטן פרינגס, גידו בוכוואלד, קווין קוראני, קקאו ודריוש ווש. פורטוגל הלהיבה עם פאולטה, סימאו, נונו גומש, מאנישה, פרננדו מיירה ופדרו מנדס. הרוסים שלחו סגל נפלא של כוכבי עבר טריים מאוד - רומן פבליוצ'נקו, רומן שירוקוב, דמיטרי אלניצ'ב, ייגור טיטוב ואלכסיי סמרטין. וזו רשימה חלקית (היתה גם נבחרת סין, אבל היא פחות רלוונטית).
כולם לקחו את העסק ברצינות גמורה. הלהט לנצח היה חזק, והאווירה לא תמיד היתה רגועה, אם כי ידידותית למופת. היו מבצעים מרהיבים, מסירות גאוניות, בעיטות שגרמו לקהל הדל למחוא כפיים בהתלהבות, עבירות טקטיות, תיקולים חזקים, וגם המון ויכוחים עם השופטים. אפשר היה לשבת קרוב מאוד למגרש, לעבור מכיסא לכיסא כדי לראות שחקנים מסוימים טוב יותר, וגם לשמוע הכל. בניגוד למשחק כדורגל רגיל, כאן - בגלל שלא היה כמעט אף אחד ביציעים - חשים הכל. הנה טוטי מחלק הוראות לזאמברוטה, הנה קאפו מעודד את אלדאיר, הנה סטויצ'קוב מקלל את השופט, הנה בלאן מתייעץ עם קארמבו. הכל במרחק נגיעה, כאילו כולם התכנסו וטסו מכל קצוות העולם במיוחד בשבילי. אין דברים כאלה.
לטוטי עדיין יש את זה
ולהלן התרשמויות חלקיות. פאולטה היה ונשאר חלוץ ענק גם בגיל 45, ולפי חדות הסיבובים והבעיטות הוא היה תורם לנבחרת פורטוגל במונדיאל הנוכחי. ז'וליו באפטיסטה כבש בנגיחת זינוק מטורפת, ניער את כולם כאילו הם לא קיימים, והוא עדיין חיה רעה. קאפו נהנה מאוד לשחק בהתקפה - עד כדי כך שכמעט נפצע כאשר ביצע מספרת. סטויצ'קוב לא מסוגל להתרכז כאשר משהו מעצבן אותו. מסירות העומק של מנדייטה וליטמנן מדודות בדיוק של סנטימטר, כמו לפני שני עשורים. השליטה של ווש בכדור עדיין ייחודית וגאונית. לעומת זאת, בלאן כבר לא כדורגלן. הזינוקים של ניקופולידיס ואביאטי מרשימים אפילו יותר כאשר השער קטן. ואן הוידונק, ששיחק במשך כל הקריירה עם ראש מגולח, גידל אפרו. לצ'קוב עדיין קירח.
לאף אחד מהכוכבים לא היה אכפת מהיציעים הריקים. הם שיחקו למען עצמם ולמען הנבחרת, והשאירו הכל על המגרש. המארגנים, שגייסו חסויות מהקונצרנים הרוסים המובילים והשקיעו הרבה כסף בפרויקט, לא השכילו לשווק אותו כלל, וקשה מאוד להבין מדוע. לו רק אלפי הברזילאים שעדיין מסתובבים במוסקבה היו יודעים שאפשר לצפות בקאפו ובבטו במחיר מצחיק, הם היו נוהרים למתנ"ס. לו רק הין מספרים למאות העיתונאים המשועממים על האירוע, הם היו רצים לשם.
אז הנה ההזדמנות שלכם. היום מתקיימים ארבעה המשחקים האחרונים בתחרות. בשעה 15:00 פוגשת צרפת את סין במשחק על המקום השביעי. ב-16.00, אמריקה משחקת מול גרמניה על המקום החמישי. ב-17.00 יהיה משחק מדהים בין אירופה לפורטוגל על המקום השלישי. הגמר, בשעה 18.00, יהיה בין איטליה לרוסיה. אם אתם במוסקבה, תחפשו במפות של גוגל את אולם Megasport ליד תחנת רכבת תחתית צסק"א, ובואו. זה יותר מעניין מהמונדיאל. ואל תשכחו להגיד תודה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק