דידייה דשאן בטח ידע שזה מגיע. בכל זאת, הבחור עבר כמה דברים בכדורגל. סוף סוף עם חולצה יבשה, אחרי המבול משמי מוסקבה והשמפניות מחדר ההלבשה, הוא הניח את המגן הענק שהרגע הוענק לו על השולחן והתיישב. העיתונאי שקיבל את המיקרופון במסיבת העיתונאים של אלוף העולם הטרי עוד הספיק לבשר שהשאלה שלו תהיה באנגלית - המתורגמנית הסימולטנית צריכה להיות מוכנה. אבל איזה אנגלית ואיזה מכנסיים.
"דידייה דשאן, דידייה דשאן, דידייה, דידייה, דידייה דשאן", השירה התגברה והתעצמה ורק שפריץ המים הראשון הקדים את שחקני הטריקולור, אלופי עולם חדשים, לבמת מסיבת העיתונאים. מנדי לא היה טריקולור כי הוא בכלל לא לבש חולצה, ושפך בקבוק אחר בקבוק. טוליסו צילם את הכול בטלפון שמהיום מתהדר בטונה קורוזיה, גריזמן פשוט חיבק את מאמנו.
"אולה, שאמפיון, אולה, שאמפיון, אולה, אולה, אולה שאמפיון", הקצב נשאר אבל המילים התחלפו, בהנהגת מטוידי וז'ירו. אחרי כמעט דקה הם התפזרו, דשאן חיבק את מנדי וניסה לנגב דרכו את המים, ואיש פיפ"א הבכיר שאחראי על הטקס מיהר להחליף את הכיסא הספוג באחד יבש, מפינת החדר. אבל איזה כיסא ואיזה נעליים.
"סה מטוידי, סה מטוידי", או משהו כזה, פארדון מיי פרנש, ומיד פול פוגבה הסתער לעבר המאמן, וטיפס על הבמה, וכולם בעקבותיו - עם מצבור חדש של בקבוקי מים. כשהסערה שוב עברה לדשאן לא היתה ברירה אלא להתנגב בווילון, מה שאתם שומעים. "סורי, בוס", אמר פוגבה כששם לב שהמגן נפל, הרים אותו, סידר אותו, צווח "ויו לה פראנס", יצא, ורק אז החלה סוף סוף מסיבת העיתונאים של מאמן אלופת העולם.
עוד בנושא:
מונדיאל של ניגודים, אלופה של ניגודים: מיכאל יוכין מסכם את החודש ברוסיה 2018
צפו בחגיגות ברחבי צרפת: "נבחרת של ילדים על גג העולם"
רוקדים בגשם: אלבום החגיגה הצרפתית בלוז'ניקי
בקרואטיה גאים: "עשינו התקדמות אדירה"
כמה מטרים משם, במסדרון, התהלכו להם כמו טווסים נשיא צרפת עמנואל מקרון והנשיא היוצא ניקולא סרקוזי. מקרון הרגע יצא מחדר ההלבשה, שם למד איך דופקים "דאב" ושאר ירקות. בפינה, בשקט, עמד העיתונאי הקרואטי קרשימיר גוטלין, אחד מ-25 אנשי תקשורת שהגיעו לסקר את המונדיאל של המדינה הצנועה. הוא פורסט גאמפ של העיתונאים - על תעודת המונדיאל שלו חתימה ממראדונה, אותו פגש בחנות 'פומה' בעיר. כשלוקה מודריץ' עבר, גוטלין הוציא נעליים והקפטן קשקש. מקרון שם לב לנוכחות הקרואטי, גם לטווס יש חושים, עשה שמאלה פנה, לחץ לקרשימיר את היד, כמו מתנצל, הודה "שיחקתם טוב" והמשיך. גוטלין התרגש עד עמקי נשמתו ממהלך הקלאס של מקרון-1.
קלאס. זה מה שהצרפתים הראו בטורניר הזה, מתחילתו ועד סופו, ואתמול בלילה גם העיתונאים בלוז'ניקי וגם הערוצים והתחנות במולדת לא ידעו איך לפזר את האהבה. אם בזכייה הקודמת, 1998 בפריס, היה אס ברור ומובהק כמו הקרחת שלו, הפעם אין זיזו. וגם בתחנה המובילה נאמר: "הפעם אין כוכב שמתעלה מעל השאר".
וזה הניצחון של צרפת הזו, וזו כנראה גם הסיבה שאת פרס השחקן המצטיין של הטורניר גרף מודריץ'. כי בטריקולור יש יותר מדי אחראים לגביע, ואם נאמץ את "שלושת המוסקטרים" הצרפתיים, שהיו בעצם ארבעה, גם בספרות וגם כשצרפת היתה אלופת אירופה פעם-פעם, אז הנה - קבלו את המוסקטרים החדשים. אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד, אלופי עולם, ביחד.
דידייה דשאן
לדשאן היו שני מבחני "אם אתה לא עובר, אתה בחוץ". השני היה בשמינית הגמר מול ארגנטינה, כך לפי הערכות כולם, והתוצאה בו זכורה. הראשון נערך לפני כמעט חמש שנים, בפריס, כשצרפת היתה עם הגב אל הקיר אחרי הפסד 2:0 באוקראינה בפלייאוף המונדיאל. אבל בצרפת, במשחק השני, 0:3 של סאקו ובנזמה הפכו את הקערה והביאו את דשאן והחבר'ה לגביע העולם בברזיל.
מאז ועד היום הרבה דיברו על התחת של דשאן, על המזל, וגם אתמול אפשר לומר שהוא נהנה מכמה רגעים נדירים (גול עצמי ראשון בתולדות הגמרים, VAR שעורר סערה, לכבוש שני שערים ממצב אחד לשער וכו') אבל אצל דשאן הרוב גלוי, והוא נתן עבודה. המאמן בעל מספר ההופעות הגבוה על קווי הטריקולור ידע להתאים את צרפת לכל יריבה, לא התבייש לשנות כשהבין שטעה, גם בהחלטות שנויות במחלוקת הוכיח שצדק, וצרפת עשתה דרך יפה במונדיאל הזה, בלי לגנוב שום דבר ובלי לעקוץ. היא לא תמיד נצצה, אבל היא תמיד עשתה מה שצריך. וזה דשאן, בעצם.
ואם כבר, גדולתו מחוץ למגרש. בשמירה על האגו בסגל, במי שלא זומן (בנזמה), בהכלת אמבפה והכוונתו, בשליטה התקשורתית (בחר מי יתראיין ומי לא, ומתי). כל זה הביא אותו לגמר שני ברציפות, ואחרי חרפת פריס הוא תיקן, ובגדול, עם רביעייה בגמר במוסקבה. יחסי הכוחות היו ברורים מראש, וגם כשקרואטיה לחצה במחצית הראשונה, היה נראה שכשצרפת באמת תרצה, זה ייגמר. ועכשיו דשאן שולט בנעשה, ברגע ובתהילה, והוא השלישי שזכה במונדיאל גם כשחקן וגם כמאמן. וכשמדובר בבקנבאואר וזגאלו, זה אחלה מועדון להשתייך אליו.
אנטואן גריזמן
מודריץ' זכה כי בטח הפרס הוחלט מראש, אבל אם יש MVP אמיתי לטורניר זה הכוכב של אתלטיקו. ואתמול היה אחלה ערב שימחיש את זה. הוא בישל את הגול העצמי של מנדז'וקיץ', בישל את נגיעת היד של פרישיץ', קבר את הפנדל, העביר לפוגבה את הכדור בגול השלישי, ובשלהי המשחק ידע לשמור עליו. "איש המשחק" הוא קיבל, בפעם השלישית בטורניר - אף אחד לא קיבל יותר - תוסיפו לזה את שלושת השערים ושני הבישולים שכבר היו לו, ותקבלו בומבה של מצטיין. גריזמן אמר שהנבחרת הזו מזכירה לו את אתלטיקו - האמת, נראה שהרגיש בבית. "אהיה הראשון לקנות את החלוצה עם שני הכוכבים", אמר. אחד מהם שלו.
פול פוגבה
במנהרה לא הזיז שריר בפנים, והראה כמה המתח גדול. כשקרואטיה צמצמה עם הגול המטומטם, לו זה הכי כאב. זה המונדיאל שהפך את פוגבה למנהיג השחקנים. הוא היחיד שדיבר בכנות לקראת המשחק הנוכחי, כשהודה שמול פורטוגל היתה מן שאננות. בטורניר הזה פוגבה היה סולידי, והגדיל לעשות במהלך לשער השלישי. המסירה הראשונית שלו, לייזר על עשרות מטרים, פילחה את ההגנה הקרואטית. בסופו של דבר הכדור חזר אליו, כי למסור לעצמו הוא לא יכול, והוא בעט פעמיים כדי לכבוש פעם אחת. גם מחוץ לדשא, בחדרי ההלבשה, בסטוריז, בלייב, בפתאום לדבר בפורטוגזית רק כי בא לו - פוגבה הוא הסופרסטאר האולטימטיבי. אלוף עולם.
קיליאן אמבפה
הסטאד דה פראנס של הטורניר. אם לא גריזמן, הוא היה צריך להיות איש הטורניר, אבל יסתפק באיש הצעיר. צעיר, השני הכי צעיר לכבוש בגמר מונדיאל אחרי פלה, והנה שוב ההשוואה הזו לגדול שחקני תבל. וגם הגול של קיליאן אמש אינו מובן מאליו. פגיון מ-20+ מטר שגמר סיפור, השלישי שלו בנוקאאוט - אתם יודעים אילו שני שחקנים לא כבשו בנוקאאוט, וזה יעזור לנו להעריך את הפלא. כנראה שבעוד כמה שנים ניזכר ברוסיה 18' בעיקר כי נאמר:
ראינו את המונדיאל הראשון של אמפבה.
ולקיליאן אין רק כדורגל, יש בגרות, וכשהוא נשאל על בלון ד'אור ענה: לא מעניין אותי. אותי מעניין רק הגביע העולמי. אני רוצה לישון איתו. לילה טוב, ילד.
אחלה מוסקטרים, ועוד לא הזכרנו את קאנטה, שלפי דיווחים אתמול כל כך התבייש עד שביקש ממישהו שיבקש בשבילו להניף את הגביע; את ז'ירו, שנכנס למועדון האקסלוסיבי של גיבארש - חלוץ פותח עם אפס שערים וגביע עולמי; את פבאר, שעד לפני כמה חודשים אף אחד לא ידע עליו, וכיום כולם מרפרשים את הפגז מול ארגנטינה; את אומטיטי ווראן, שמשלימים את ההגנה הצעירה, עם גול נוקאאוט כל אחד; את הקפטן לוריס, עם מונדיאל אדיר למרות הטעות אמש, והרשימה קצרה מלהכיל.
זהו, תם הטקס, רוסיה מתנקה, הקטאר יצא מהתחנה.
orenjos@walla.co.il
