צפו בחגיגות של נבחרת הולנד אחרי הניצחון הגדול
1. פילוסופיית המשחק של ז'וזה מוריניו למפגשים מול קבוצות עם התקפה מוכשרת מבוססת על שבעה עקרונות יסוד, כפי שפורטו בביוגרפיה שכתב העיתונאי דייגו טורס, "המיוחד": את המשחק מנצחת הקבוצה שעושה מעט יותר טעויות; כדורגל נוטה לטובת מי שגורם לטעויות אצל היריב; בחוץ, במקום לשלוט על היריב, טוב יותר לעודד את הטעויות שלו; מי ששולט בכדור יש לו סיכוי גדול יותר לטעות; מי שמחזיק פחות בכדור, מוריד את הסיכוי לטעות; למי שמחזיק בכדור יש פחד; ולכן מי שלא מחזיק בו, חזק יותר.
נבחן את התיאוריה. ספרד החזיקה 57 אחוז מהזמן בכדור, עם דיוק של 87 אחוז במסירות לעומת 80 של ההולנדים, אבל איך נפלו השערים? שני הראשונים לאחר איבוד כדור בהוצאת חוץ והשער האחרון מאיבוד כדור בחלק המגרש של ההולנדים, מסירת עומק מהירה של ווסלי סניידר ודהירה של אריאן רובן על חצי מגרש. וזאת בלי לדבר על הטעות הגדולה מכולן, זו של איקר קסיאס בשער הרביעי. למעשה, תכנית המשחק עבדה. לואי ואן חאל הרגיש כמו האנדרדוג לפני הטורניר אז הוא הרכיב שלושה בלמים אגרסיביים, שני מגנים תוקפים, בלוק של שני גרזנים במרכז השדה ושלושה סילונים קדימה. המטרה: לחטוף כדור ולעקוץ.
בעצם, תכנית המשחק עבדה החל מהדקה ה-44. עד אז, המשחק התפתח בדיוק כמו שכולם חשבו. ספרד מחזיקה בכדור (ולא תמיד אפקטיבית) והולנד מסתגרת ומחכה למתנות. זה הזכיר קצת את גמר 2010. ודקה לפני השוויון הגיע הרגע המכונן של המשחק. אינייסטה במסירה גאונית לדויד סילבה, רק לשאול את יספר סילסן לאן, צ'יפ קטן מדי, חלש מדי ומזלזל מדי וסילסן הדף לקרן. ההמשך ידוע. כדור ענק של דיילי בלינד (נהדר), נגיחת דג של רובין ואן פרסי שמצידו פרק לחצים של עונה מסתכלת שלמה. מעניין אם בזמן הריצה לוואן חאל, עבר לו בראש אחד, דייויד מויס.
ועוד שתי נקודות לגבי ואן חאל: גישת האנדרדוג עובדת במשחקים ספציפיים במיוחד. לא נגד אוסטרליה למשל ובטח לא במשך עונה שלמה במנצ'סטר יונייטד. להולנד יש כלים גם להיות דומיננטית ולהציג כדורגל קצת יותר אקטיבי למשך 90 דקות. "אי אפשר להתקיף כל הזמן ואתה צריך להסתכל על השחקנים שיש לך", אמר בסיום, אבל גם הוא יודע שמעתה הנבחרת שלו תקבל קצת יותר כבוד. ובלי קשר, ניצחון כזה יכול לשחק גם לרעתך והמשימה האמיתית שלו תהיה להוריד את השחקנים לקרקע לפני אוסטרליה. כשאתה מצטלב מול הבית של ברזיל, אסור לך לוותר על הזדמנות פז לסיים במקום הראשון. "מחר יגיע מחר. היום צריך לשמוח", אמר ואן פרסי. התפקיד של ואן חאל זה לדאוג שיגיע מחר ולהעיר את החבר'ה מהחלום.
2. "זה כדורגל ועלינו לקבל את ההפסד", ביכה ויסנטה דל בוסקה . "הם היו יותר טובים במחצית השנייה, אבל אם סילבה עושה 0:2... במחצית השנייה היו להם יותר הזדמנויות, הם מצאו יותר שטחים. היינו חלשים מדי בהגנה ונפלנו מנטאלית". אנדרסטייטמנט.
"בהפסקה חשבתי לעצמי שהשופט שוב נתן להולנד להיות קצת יותר מדי אגרסיביים ולכן התוצאה, אבל במחצית השנייה ספרד פשוט קרסה", מספר לוואלה! ספורט אנתוני קסטרינאקיס, כתב הכדורגל האירופי הבכיר של "הסאן". מבחינתו, התוצאה של המשחק קצת משקרת: "אני לא חושב שספרד היו כל כך גרועים או שהולנד כל כך טובים. אני כן חושב שספרד בבעיה גדולה ובסכנה לא לעלות לשלב הבא. גם ניצחון על צ'ילה עשוי לא להספיק להם במקרה של שוויון נקודות (בין שלוש נבחרות)".
הנפילה המנטאלית חייבת להדאיג את דל בוסקה. לא קל לצאת מהפסד במשחק הראשון במונדיאל, אבל זה אפשרי. ספרד בעצמה עשתה את זה אחרי ה-1:0 מול שוויץ לפני ארבע שנים. אבל יש הפסד ויש להתפרק בצורה כל כך חד צדדית ב-45 דקות. מתבוסה כזו הרבה יותר קשה להתרומם. רגע לפני הירידה לחדר ההלבשה בסיום המשחק, קרא אליו דל בוסקה את צ'אבי ושוחח עמו מספר רגעים. המאמן, שתמיד שם את יחסי האנוש לפני הכול, מבין שבימים שנותרו לו עד המפגש עם צ'ילה הוא צריך לחדד את כישורי הפסיכולוג שלו, והוא צריך את עזרת הוותיקים.
תבוסה כזו לא רק שוברת את חדר ההלבשה, אלא מייצרת תחושה שמשהו נשבר, מת, או כמו שאוהבים להגיד בארץ: 'סוף עידן'. במקרה של ספרד, הנקודה רק מתחדדת לאור המצב האובייקטיבי בסגל עם השחקנים המתבגרים שחלקם הגיע לצומת דרכים גם בקריירה האישית בקבוצה (קסיאס, צ'אבי), הדור שהגיע למיצוי והשיטה הכול כך מדוברת. דל בוסקה מתעקש במסיבת עיתונאים ש"אנחנו לא צריכים מהפכה", והוא צודק חלקית. לא מהפכה, אלא חילופי שלטון. "השיטה לא מתה והכדורגל הספרדי לא הגיע לסוף תקופה. בסך הכול זה סופם של שלושה-ארבעה שחקנים", מסביר לוואלה! ספורט מומחה הכדורגל הספרדי גיים בלאגה.
3. אלא שקשה שלא להתעלם מהעובדות. הטיקי טאקה סופג בשנתיים האחרונות מכה אחרי מכה. זה התחיל עם באיירן של יופ היינקס בליגת האלופות, המשיך עם נבחרת ברזיל בקונפדרציות והגיע לשיאו בהצגה של ריאל מדריד באליאנץ ארנה בגומלין חצי גמר הצ'מפיונס השנה. המפגש בין הולנד לספרד הזכיר את המשחק ההוא. קבוצה שמוותרת של השליטה בכדור, מצופפת, נותנת ליריבה "לבזבז אנרגיות" במסירות לרוחב ויוצאת במהירות סילונית כשצריך. "כדורים ארוכים ומדויקים מעל ההגנה ומהלכי בזק", מנתח קסטרינאקיס. "כדי לעשות את זה, אתה צריך שחקנים מהטופ העולמי ושחקני התקפה מהירים וטכניים", לריאל מדריד יש כאלה ולהולנד ודאי יש כאלה. כלומר, אולי נמצאה השיטה לעצור את ספרד, אבל לא כל אחד מסוגל לזה.
ואגב, אם כבר מזכירים את המשחק במינכן, שימו לב להיפוך היוצרות. רובן בצד המנצח. קסיאס בצד ה-מה לעזאזל עובר עליך בן אדם?
4. הרבה דברים לא עבדו במשחק של ספרד. דייגו קוסטה, למשל, נראה מנותק לחלוטין מהחברים. עם כל הכבוד לעונה הפנטסטית באתלטיקו מדריד, זו בסך הכול הייתה ההופעה השלישית שלו בנבחרת. אי אפשר לצפות ממנו להבין את הסגנון שהשחקנים הספרדים משחקים באופן כמעט אוטומטי. שריקות הבוז הצורמות מהקראת ההרכבים, דרך כ-ל נגיעה בכדור ועד החילוף לא עזרו. והוא גם עוד לא לגמרי כשיר. ניכר על קוסטה שהוא סובל ולא מוצא את עצמו. ניקו קובאץ' חסך ביום חמישי מאדוארדו את הסיטואציה הטריקית. דל בוסקה, שתמיד נגד מערך של חמישה שחקנים משחק עם תשע מדומה, נפל בפח. קוסטה נהדר, אבל הוא לא לגמרי מתאים לשיטה, כשגם אתלטיקו היא קבוצה שמתבססת יותר על התקפות מתפרצות מאשר על החזקת כדור וחילופי מקומות.
משחק ההגנה היה מחפיר. סרחיו ראמוס וג'רארד פיקה הם לא בלמים איטיים או כאלה שסובלים מבעיית מיקום, אבל נתפסו שוב ושוב עם המכנסיים למטה מול המהירות בחלק הקדמי של הולנד. הכדורים הארוכים של בלינד פירקו פעמיים את מרכז ההגנה הספרדי והיכולת הטכנית של רובן עשתה מהם צחוק. רובן הוא גאון, הוא חי על שטחים והאחד על אחד שלו מהטובים בעולם. ואן פרסי הוא חיית רחבה. והם הענישו את ספרד על ההפקרות שלה.
ויש גם את קסיאס. אוי קסיאס. "לא אאשים אף שחקן בהפסד. בטח לא את איקר", גונן דל בסוקה על השוער הוותיק שלו. זה אכן לא נכון לקבור שוער כמו קסיאס אחרי משחק נפל. דווקא במשחק בו השווה את מספר ההופעות של אנדוני סוביסארטה במונדיאלים (16) ועמד לשבור שיא משחקים ללא ספיגה, הוא נקלע לערב מביך. שתי יציאות אומללות (השער הראשון הזכיר במדויק את זה שספג בגמר האלופות), החלקה אחת ואינספור קלוז אפים שהראו מבט אבוד ואומלל. קסיאס, שלא בטוח שהיה השוער הראשון אם ויקטור ואלדס היה הכשיר, הוא הגיבור הטראגי של ספרד. קסיאס בן 33, הוא שיחק רק שני משחקי ליגה בעונה שעברה (ו-21 נוספים בשאר המסגרות). אז תגידו אתם, מוריניו ואנצ'לוטי צדקו?
5. שני ימי משחקים במונדיאל. כדורגל טוב מאוד, 15 שערים (3.75 למשחק), אבל מה יהיה עם השיפוט? פנדל שלא היה לברזיל, שני שערים חוקיים שנפסלו למקסיקו, עבירה על השוער בשער השלישי של הולנד, פנדל מפוקפק לזכות ספרד וכזה שלא נשרק לטובת אוסטרליה. העיקר שבפיפ"א ממשיכים לפמפם לנו גולים בעין הנץ.
פינת הפייסבוק:
בעוד הרבה שנים, אספר לנכדים שלי שהייתי במשחק הזה.