הרבה גיבורים סיפקה לנו אלופת העולם החדשה, כולם בלטו בחגיגות הבלתי נגמרות באצטדיון הלוז'ניקי במוסקבה בו נערך הגמר. גריזמן, פוגבה, קאנטה, אמבפה, דשאן. אילו תמונות יפות הם סיפקו לנו על רקע הגשם שהחל לרדת עם סיום המשחק. בחדר ההלבשה, על הדשא, ביציע הכבוד. קסם אמיתי.
לא רחוק מהם עמד אחד הגיבורים הכי מפתיעים של המונדיאל, זלטקו דאליץ'. מאמן נבחרת קרואטיה היחסית אלמוני גרף את המחמאות על הקבוצה שהעמיד גם בגמר הזה. אבל זה לא סיפק אותו.
אחרי שהחגיגה הסתיימה, הוא התפנה להעניק ראיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אני גאה מאוד", הוא אומר בתחילת דבריו. "גאה מאוד בקבוצה שלי, בשחקנים שלי. אנחנו סגני אלופי העולם. זה דבר גדול! יכול להיות שלא הגיע לנו להפסיד היום 4:2, אלו לא היו הבדלי הרמות, אבל כשאתה סופג מבעיטה חופשית ומפנדל, בגמר, אז אולי לא כל כך פייר. אבל לא נותר דבר להגיד חוץ מכל הכבוד לצרפת. ברכות להם".
עוד בנושא:
ריבונו של עולם: התמונות הגדולות מהגמר, והשידור הישראלי של המונדיאל
המוסקטרים החדשים: על ארבעת הגיבורים שהביאו לנבחרת צרפת גביע
שחקן ואישיות: אמבפה תורם את הבונוס על הזכייה לילדים נכים וחולים
מונדיאל של ניגודים, אלופה של ניגודים: מיכאל יוכין מסכם את החודש ברוסיה 2018
עיתוני צרפת התמוגגו: "כבשנו את העולם". שני הרוגים במהלך החגיגות
לא להאמין שלפני שנה בדיוק, אוהדי אל-עין מהאמירויות הפגינו מחוץ לביתך ולמשרדי המועדון לאחר מספר הפסדים רצופים, והיו דיבורים שתפוטר. אתה עכשיו סגן אלוף עולם.
"ואם אני אגיד לך שברגעים אלו ממש אני מקבל מאות הודעות מאוהדי אל-עין, וכולן מלאות בברכות ומילים טובות. הם אנשים מצוינים שיודעים לכבד מישהו שעבד איתם והגיע איתם להישגים, גם אם היו תקופות פחות טובות".
עבדת שנים במזרח התיכון, בסעודיה ובאיחוד האמירויות. כמה מהניסיון שלך בכדורגל המזרח תיכוני, שרבים רואים בו נחות ולא מתקדם, עזר לך במהלך הטורניר?
"המון, המון, המון. העברתי שם שבע שנים, אימנתי 45 משחקי ליגת האלופות של אסיה, שזו תחרות חשובה מאוד, כמובן לא כמו מונדיאל, אבל כן משהו גדול שמעורב בו המון לחץ. ההחלטה להדיח את אחד משחקני הסגל (ניקולה קאליניץ' - א"ל), אחרי שלא רצה לעלות כמחליף במשחק הראשון, נבעה גם מניסיון דומה שהיה לי שם. כל הגישה לפנדלים הגיע אחרי ניסיונות כואבים שהיו לי גם באל-הלאל (הסעודית) וגם באל-עין. אלו דברים שאם אתה עובר אותם בפעם הראשונה זה קשה מאוד, אבל כאן ידעתי שיהיה מדובר בלחץ שיא, ולכן לא הייתי מופתע, וניסיתי להעביר חלק מזה לצוות ולשחקנים. אנשים רבים נוטים לזלזל, אבל לא פשוט להיות מאמן אירופי במזרח התיכון. זה מצריך ממך להתמודד לעיתים קרובות עם לחץ לא הגיוני, שגם אם הוא הרבה מעבר למעמד, הוא עדיין לחץ והוא עדיין משפיע".
מה ייחד אתכם בטורניר הזה ועזר לכם להגיע כל כך רחוק?
"כוח רצון. אני חושב שבטורניר הזה קרואטיה היתה נבחרת של שחקנים אדירים, וגם של אנשים אדירים. כאלו שלא מוותרים. לא אכנס לשמות, אבל באמת שכל מי שבסגל הקבוצה, זה שחקן, ובן אדם, שייתן הכל עבור קרואטיה, הכל עבור העם הקרואטי, בטח בתקופה כזו שהמצב לא הכי טוב במדינה. תראה, הפסדנו, אבל כולם גאים בנו, ורואים בנו אלופים. אפשר ללמוד מזה המון על האופי הקרואטי".
הגעת לקרואטיה כאשר היא היתה בסכנה לא להעפיל למונדיאל, ותוך שמונה חודשים הגעתם להישג הכי גדול בהיסטוריה שלכם. איזה עצה אתה יכול לתת למדינות קטנות אחרות כדי להצליח בטורניר גדול?
(צוחק) "מה, אתה שואל לגבי ישראל? אני לא יודע מה הבעיות שלכם בכדורגל, אבל אני יכול להגיד לך דבר כזה - הדבר החשוב הוא להצליח להעפיל למונדיאל. בשביל להעפיל למונדיאל צריך סגל רחב עם שחקנים טובים, מגובשים, שרוצים להשיג מטרה, להוכיח את עצמם ולעשות משהו עבור המקום ממנו הם באים. במונדיאל עצמו? אני חושב שראיתם אותנו בחודש האחרון. צריך כוח רצון, הקרבה, וידיעה שמשחקים בשביל הרבה אנשים ושכל משחק עלול להיות האחרון. זה מה שהייתי אומר למדינות קטנות, או גדולות אגב, שרוצות להצליח בטורנירים כאלה. וגם כמובן, שיהיו להן שחקנים כמו מודריץ', ראקיטיץ', פרישיץ', סובאסיץ', וידה
וכל הבחורים הנהדרים שלנו (מחייך)".
מה המודל של הכדורגל הקרואטי אחרי ההישג הזה? מה הוא העתיד, היעד הבא?
"זו כבר לא שאלה שהיא רק בשבילי. עכשיו קודם כל ננוח, ואחרי זה נראה. נראה לי שהרווחנו את זה ביושר".